אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי
כללי
להאזנה
קידוש לליל שבת / על פי חז"ל [וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר] יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת סַבְרִי מָרָנָן [וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי] בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן /הַגָּפֶן בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָּנוּ וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית [כִּי הוּא יוֹם] תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם [כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים] וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת |
ברכה על היין הנאמרת במהלך טקס הקידוש של ליל שבת (ששי בערב) שתכליתה לציין את קדושת השבת ולהכריז עליה, בהתאם להלכה הקובעת כי מצווה מן התורה לקדש את יום השבת ולזוכרו בכניסתו וביציאתו (ההבדלה). הקידוש נאמר בעמידה, ע"י ראש המשפחה, טרם הסעודה, לאחר שירת 'שלום עליכם' ו'אשת חיל'. לכל קהילה לחן משלה לקידוש, בד"כ מדובר בלחן בסיסי הדומה לנוסח התפילה. חלק מהקהילות הספרדיות אומרות את הקידוש במקאם של אותה השבת. הקידוש על היין נזכר כבר בגמרא (בבלי, פסחים, קו ע"א), אך לצורתו הנוכחית הגיע כנראה רק בימי הביניים, עת נוספו לברכת 'בורא פרי הגפן' היגדים שונים הקשורים לשבת – רובם מן המקרא, ומיעוטם מנוסחים כברכות עצמאיות. חלקו הראשון של הקידוש הוא פסוקים מפרשת בראשית, שם נזכרת השבת לראשונה. בקטע זה מדובר על השבת מנקודת הראות של מעלה, של הקב"ה, בתור היום של תכלית היצירה והשלמתה. לאחר קטע זה מצויה הברכה על היין – 'בורא פרי הגפן', שלפניה מקדימים את המלים הארמיות 'סברי מרנן', שמשמען – 'המוכנים אתם, רבותי' – הודעה לשומעים שיכינו את עצמם בכובד ראש לשמוע את הברכה, שהיא עיקר הקידוש. החלק השני הוא הנוסח שתיקנו חכמים לקידוש. חלק זה מבטא את הצד האחר של השבת, את הצד של חיקוי הקב"ה בידי ישראל. מדוע, בעצם, נדרש האדם לקדש את השבת? מבחינות מסוימות ניתן לומר כי אין הקידוש אלא הכרזה על כך שהשבת מקודשת ועומדת על ידי הקב"ה, וכן הדגשת ממד הזיכרון - האדם זוכר שהשבת מקודשת, ובהתאם לכך מכוון את פעולותיו. אולם דומה שניתן לשמוע במונח 'קידוש' גם צלילים נוספים: האדם כביכול 'מקדש' את השבת בעצמו במעשיו, אף אם היא קדושה ועומדת בקדושתה משכבר; השבת תלויה, כביכול, גם בהכרזתו. השבת, לפיכך, אינה רק 'היום השביעי' המגיע בתדירות קבועה לאחר יום שישי, אלא גם מערכת דתית הכרוכה לבלי הפרד בתודעת המחויבים לה, ובנכונותם להצהיר עליה. |
כותר |
קידוש לליל שבת |
---|---|
סולם |
כללי |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?