مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
קידוש לליל שבת / על פי חז"ל [וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר] יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת סַבְרִי מָרָנָן [וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי] בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן /הַגָּפֶן בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָּנוּ וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית [כִּי הוּא יוֹם] תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם [כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים] וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת |
|
ברכה על היין הנאמרת במהלך טקס הקידוש של ליל שבת (ששי בערב) שתכליתה לציין את קדושת השבת ולהכריז עליה, בהתאם להלכה הקובעת כי מצווה מן התורה לקדש את יום השבת ולזוכרו בכניסתו וביציאתו (ההבדלה). הקידוש נאמר בעמידה, ע"י ראש המשפחה, טרם הסעודה, לאחר שירת 'שלום עליכם' ו'אשת חיל'. לכל קהילה לחן משלה לקידוש, בד"כ מדובר בלחן בסיסי הדומה לנוסח התפילה. חלק מהקהילות הספרדיות אומרות את הקידוש במקאם של אותה השבת. הקידוש על היין נזכר כבר בגמרא (בבלי, פסחים, קו ע"א), אך לצורתו הנוכחית הגיע כנראה רק בימי הביניים, עת נוספו לברכת 'בורא פרי הגפן' היגדים שונים הקשורים לשבת – רובם מן המקרא, ומיעוטם מנוסחים כברכות עצמאיות. חלקו הראשון של הקידוש הוא פסוקים מפרשת בראשית, שם נזכרת השבת לראשונה. בקטע זה מדובר על השבת מנקודת הראות של מעלה, של הקב"ה, בתור היום של תכלית היצירה והשלמתה. לאחר קטע זה מצויה הברכה על היין – 'בורא פרי הגפן', שלפניה מקדימים את המלים הארמיות 'סברי מרנן', שמשמען – 'המוכנים אתם, רבותי' – הודעה לשומעים שיכינו את עצמם בכובד ראש לשמוע את הברכה, שהיא עיקר הקידוש. החלק השני הוא הנוסח שתיקנו חכמים לקידוש. חלק זה מבטא את הצד האחר של השבת, את הצד של חיקוי הקב"ה בידי ישראל. מדוע, בעצם, נדרש האדם לקדש את השבת? מבחינות מסוימות ניתן לומר כי אין הקידוש אלא הכרזה על כך שהשבת מקודשת ועומדת על ידי הקב"ה, וכן הדגשת ממד הזיכרון - האדם זוכר שהשבת מקודשת, ובהתאם לכך מכוון את פעולותיו. אולם דומה שניתן לשמוע במונח 'קידוש' גם צלילים נוספים: האדם כביכול 'מקדש' את השבת בעצמו במעשיו, אף אם היא קדושה ועומדת בקדושתה משכבר; השבת תלויה, כביכול, גם בהכרזתו. השבת, לפיכך, אינה רק 'היום השביעי' המגיע בתדירות קבועה לאחר יום שישי, אלא גם מערכת דתית הכרוכה לבלי הפרד בתודעת המחויבים לה, ובנכונותם להצהיר עליה. |
| • [וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר] יוֹם הַשִּׁשִּׁי – הפיסקה הפותחת את הקידוש לקוחה מתיאור השלמת מלאכת בריאת העולם, ושביתת האל ממלאכתו בשבת הראשונה (בראשית א, לא – ב, ג). • וַיְכֻלּוּ – דקדוק משמעותה של המילה 'ויכולו' העסיק כבר את הקדמונים ובדרך כלל פירשו שאין משמעה כמו 'ויכל' שבפסוק הבא (סיים, כילה), אלא משמעה שהכל הגיעו לידי השלמה גמורה, לידי שלמות מהותם, להיות מכלול מושלם. • הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם – כל העולם כולו, עולמות עליונים ותחתונים, וכל הבריות מכל סוג המצויים בם. • וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה – הקב"ה הביא ביום השביעי את מלאכת הבריאה לידי גמר. • וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה – ושבת ביום זה מן המלאכה שבה עסק בששת הימים הקודמים. • וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ – או אז, מתוך חשיבותו של היום השביעי, בירכו הקב"ה והעניק לו קדושה; במעשה זה הונחו היסודות הראשוניים לקדושת השבת בתורה ובמסורת היהודית. הקדושה של יום השבת היא בהיותו יום קדוש מזמן בריאת העולם. • כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת – הנימוק לברכת היום השביעי וקידושו הוא כי בו נוצרה השביתה, המנוחה, שהיא תכליתה של מלאכת בריאת העולם. • סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי – סבורים, מוכנים ומסכימים מורינו ורבותינו ורבותי? פניה אל קהל המאזינים לקידוש ומעוניינים לצאת בו ידי חובתם. המקדש מסב את תשומת ליבם לעיקר הקידוש שיבוא מיד – הברכה על היין. • בָּרוּךְ אַתָּה... בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן – ברכה על היין, הנאמרת תוך אזכרת שמו של הקב"ה ('ה' אֱלֹהֵינוּ') וציון מלכותו ('מֶלֶךְ הָעוֹלָם'). • בָּרוּךְ אַתָּה... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו – הקב"ה קידש אותנו לשמו על ידי מצוותיו; זהו נוסח הפתיחה לכל ברכות המצוות. • וְרָצָה בָּנוּ – וחפץ בנו להיות לו לעם. • וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ – מכל המצוות מדגישה ברכה זו במיוחד את מצוות השבת, שניתנה לנו מאת הבורא 'בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן'. החזרה על שורש ר.צ.ה בברכה יוצרת הקבלה בין רצונו של הקב"ה בעמו ישראל, ובין רצונו לתת לנו את מצוות השבת. • זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית – מצוות השבת נועדה לעצב בקרבנו תודעה של זיכרון כפול: הזיכרון הראשון הוא זה של 'מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית', דהיינו – הבריאה; השבת מזכירה לנו כיצד עמל הקב"ה ששה ימים, ולבסוף שבת ממלאכתו, כך שישראל שבכל דור מחקים מדי שבוע את פעולת הבורא בימיו הראשונים של העולם. רעיון זה מנוסח בתורה בכמה מקומות .(ראו למשל שמות כ, י; לא, טז-יז). • [כִּי הוּא יוֹם] תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ – השבת היא הראשונה בין כל המועדים, כפי שעולה ממיקומה הפותח ברשימת המועדים שבספר ויקרא (כג, א-ג). לאחר מכן מפרטת התורה את החגים כולם, דווקא לאחר השבת. הצירוף 'מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ' ייחודי לפרשה זו בלבד. • זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם – הזיכרון השני המשוקע בשבת, הוא זכרון יציאת מצרים, ככתוב בדברים (ה, יא-יד): שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. • כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים – אנחנו העם שנבחר ונקדש על ידך, ככתוב בדברים (ז, ו): כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. • וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ – הברכה חוזרת אל הנאמר קודם, וכך מסיימת במה שפתחה, כלומר, בנתינת השבת מאהבה ומרצון. • בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת – חתימת הברכה מדגישה את העובדה שקדושת השבת אינה תלויה בעם ישראל (כקדושת המועדים, למשל). 'מקדש השבת' בלשון הווה משום שלא זו בלבד שיש ביום זה קדושת הברכה הראשונה של ימי בראשית, אלא בכל שבת מופיעה קדושה זו מחדש. |
| عنوان |
קידוש לליל שבת |
|---|---|
| دورة العام |
שבת |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
