audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר נרד וכרכום
מעגל השנה ט"ו בשבט;שירת הבקשות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • נֵרְד וְכַרְכּוֹם צָץ בְּגַנִּי – בגני עלו ופרחו פרחי האביב הריחניים, המוזכרים במגילת שיר השירים (ד, יד): נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים.
    • קִמְּשׁוֹן יִמַּל וְקָמַל – הקוץ היבש, סמל העזובה, דעך ושוב לא צמח עוד; התיאור בשיר הפוך מזה שבמשלי (כד, לא): וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה.
    • וַעֲלֵי יִבְלֵי נְחָלִים – בסמוך לתעלות מים ולפלגי נחלים. הלשון על פי ישעיהו (מד, ד): וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם.
    • הַהֲדַס הֵנֵץ וְגָמַל – שיח ההדס החל להנץ פירות ופרחים. גמילה היא שלב גמירת גידולו של הצמח. התיאור קרוב לזה שבשיר השירים (ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.
    • חָלְפוּ סוּת אַלְמְנוּתָם כָּל עֲצֵי עֵדֶן וְצָצוּ – כל עצי הגן החליפו את בגד האלמנות שכיסה אותם כביכול בחורף, והתעוררו מחדש. 'סוּת' – בגד, לבוש, על פי בראשית (מט, יא): אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ.
    • מֵהֲדַר זִיו מַחְלְצוֹתָם עָלְזוּ דוֹדִים וְעָלְצוּ – בגלל יפי בגדיהם החדשים, שמחו כל עופות הגן בבוא האביב. 'דוֹדִים' כאן הוא שימוש מושאל.
    • תּוֹר וְסִיס עַל מִשְׁמְרוֹתָם פָּעֲרוּ פִיהֶם וּפָצוּ – הציפורים, העומדות על מקומן בין ענפי העצים, פתחו פיהן לשיר בהתרגשות. הצירוף 'תּוֹר וְסִיס' על פי ירמיהו (ח, ז): גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וסוס וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'.
    • שָׁם יְתַנּוּ עוֹז לְקוֹנִי – שם, בגן, ישבחו הכל את הקדוש ברוך הוא. פרפראזה על תהלים (סח, לה): תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. כינוי האל על פי בראשית (יד, יט): וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
    • זֶה בְּמִצְהָל זֶה בְּצִלְצָל – הכל יברכו את האל, מי בצהלה ובקול שמחה ומי בכלי נגינה. 'בְּמִצְהָל' – מלשון 'מצהלות', על פי ירמיהו (ח, טז): מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ. 'בְּצִלְצָל' – מלשון האמור בתהלים (קנ, ה): הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
    • עַל עֲרָבִים בֵּין צְלָלִים צִפְצְפוּ שִׁירִים וּמַהְלָל – על ערבי הנחל, בין הצללים, תשרנה הציפורים הלל ושבח לאל. הצירוף 'עַל עֲרָבִים' מקורו דווקא בשיר קינה על החורבן והגלות, מתהלים (קלז, א-ב): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ, ופייטננו מסב אותו לשיר על גאולה והתחדשות.
    • וַעֲרוּגַת הַוְּרָדִים תַּעֲטֶה הוֹד סוּת מְאָדָּם – גם הורדים בערוגתם כביכול ילבשו בגד אדום.
    • עַל סְעִיף רִמּוֹן – על ענף עץ הרימון. 'סְעִיף' הוא ענף, על פי יחזקאל לא, ו: בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְצִלּוֹ יֵשְׁבוּ כֹּל גּוֹיִם רַבִּים.
    • רְדִידִים שֵׁשׁ וּבַד לָבָן אֲדַמְדָּם - יעלו פרחים הנראים כרדידי בד המעורב בצבעי לבן ואדום. 'שֵׁשׁ' הוא שמו של אריג יקר, על פי שמות (כה, ד): וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. הצירוף 'לָבָן אֲדַמְדָּם' מצטרף לצירופים אחרים המופיעים במקרא בהקשר שלילי, ופייטננו מסב אותם להקשר חיובי. במקרה זה – מתיאור צרעת (ראו למשל ויקרא יג, מב) לתיאור פריחת הגן.
    • בּוֹ יְגִילוּן אָז יְדִידִים יַעֲלוֹז בּוֹ עֵר וְנִרְדָּם – בגן ישמחו כל ישראל, הישֵנים והערים כאחד. ישראל מכונים 'יְדִידִים' על פי דברי חז"ל בכמה מקומות, ולמשל במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים (פיס' שנב): "ישראל נקראו ידידים שנאמר 'נתתי את ידידות נפשי' (ירמיהו יב, ז)".
    • בַּעֲלוֹת רוּחַ צְפוֹנִי הַבְּשָׂמִים יִזְּלוּ טָל – כשתבוא רוח מן הצפון, יטיפו השיחים הריחניים את אגלי הטל שהצטברו עליהם במהלך הלילה. הטור מיוסד על שיר השירים (ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
    • טַל לְהַרְגִּיעַ עֲמֵלִים טַל יְשַׁכַּח רִישׁ וְעָמָל – הטל ירגיע את נפשות ישראל הצמאים ועייפים מעבודה קשה, וישכיח מהם את המאמץ והעוני בו הם שרויים. 'רִישׁ' – עוני, על פי משלי (כח, יט): עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ. הטל הוא סמל מובהק לגאולת ישראל, כפי שבא לידי ביטוי למשל בפיוטי הטל הנאמרים בפסח.
    • מִפְּאַת מִזְרָח לְעֵינַי בָּא מְאוֹר שִׁמְשִׁי וְזָרַח – מצד מזרח בא ועלה לנגד עיני מאור השמש; השמש אכן עולה מן המזרח, אך כאן נראה שמדובר במשל לגאולה העולה מארץ ישראל (הפייטן חי כנראה בצפון אפריקה, ממערב לארץ).
    • מֵעֲצֵי עֵדֶן בְּגַנַּי צָץ שְׁתִיל רַעְנָן כְּאֶזְרָח – מגן עדן הציץ שתיל צעיר, המסמל את התחדשות הגן ואת הגאולה. הצירוף 'רַעְנָן כְּאֶזְרָח' על פי תהלים (לז, לה): רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. אזרח בלשון המקרא פירושו עץ ותיק ששורשיו נטועים היטב בקרקע.
    • אֶשְׁמְעָה קוֹרֵא בְאָזְנַי צִיץ לְיִשַׁי צָץ וּפָרָח – אשמע קול מבשר על הולדת נצר חדש לישי, אבי דוד, כלומר – המשיח, ככתוב בישעיהו (יא, א-ב): וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. כעת מתבררת זהותו של השתיל שתואר כבר בטור הקודם.
    • אוֹהֲבִי רָאָה בְעֹנִי עַל מְעוֹנוֹ חָס וְחָמַל – אלוהי האוהב אותי רָאָה את עוני עמו, והתמלא רחמים על ציון ועל בית המקדש. ברוח דברי משורר התהלים (לא, ח): אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי.
    • בָּא דְרוֹר וּזְמַן גְּאוּלִים אֶל אֲסִיר תִּקְוָה וְנִגְאַל – הגיע זמן גאולה וחופש לעמך האסור כביכול בכבלי תקוותו לגאולה. כינוי זה לישראל לקוח מנבואת זכריה (ט, יב): שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ. חתימת הפיוט מרמזת על יעודו – פיוט מסוג 'גאולה'.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?