נרד וכרכום

Piyut

	נרד וכרכום / נחום נֵרְד וְכַרְכּוֹם צָץ בְּגַנִּי קִמְּשׁוֹן יִמַּל וְקָמַל וַעֲלֵי יִבְלֵי נְחָלִים הַהֲדַס הֵנֵץ וְגָמַל חָלְפוּ סוּת אַלְמְנוּתָם כָּל עֲצֵי עֵדֶן וְצָצוּ מֵהֲדַר זִיו מַחְלְצוֹתָם עָלְזוּ דוֹדִים וְעָלְצוּ תּוֹר וְסִיס עַל מִשְׁמְרוֹתָם פָּעֲרוּ פִיהֶם וּפָצוּ שָׁם יְתַנּוּ עוֹז לְקוֹנִי זֶה בְּמִצְהָל זֶה בְּצִלְצָל עַל עֲרָבִים בֵּין צְלָלִים צִפְצְפוּ שִׁירִים וּמַהְלָל וַעֲרוּגַת הַוְּרָדִים תַּעֲטֶה הוֹד סוּת מְאָדָּם עַל סְעִיף רִמּוֹן רְדִידִים שֵׁשׁ וּבַד לָבָן אֲדַמְדָּם בּוֹ יְגִילוּן אָז יְדִידִים יַעֲלוֹז בּוֹ עֵר וְנִרְדָּם בַּעֲלוֹת רוּחַ צְפוֹנִי הַבְּשָׂמִים יִזְּלוּ טַל טַל לְהַרְגִּיעַ עֲמֵלִים טַל יְשַׁכַּח רִישׁ וְעָמָל מִפְּאַת מִזְרָח לְעֵינַי בָּא מְאוֹר שִׁמְשִׁי וְזָרַח מֵעֲצֵי עֵדֶן בְּגַנַּי צָץ שְׁתִיל רַעְנָן כְּאֶזְרָח אֶשְׁמְעָה קוֹרֵא בְאָזְנַי צִיץ לְיִשַׁי צָץ וּפָרַח אוֹהֲבִי רָאָה בְעֹנִי עַל מְעוֹנוֹ חָס וְחָמַל בָּא דְרוֹר וּזְמַן גְּאוּלִים אֶל אֲסִיר תִּקְוָה וְנִגְאַל וַעֲלֵי יִבְלֵי נְחָלִים הַהֲדַס הֵצִיץ וְגָמַל

	פיוט מסוג 'גאולה' (פיוט שנועד לעטר את הברכה האחרונה מברכות קריאת שמע של שחרית) המושר במסורת יהודי מרוקו בשירת הבקשות של שבת פרשת 'וישלח'. מחבר הפיוט חתם שמו בראשי המחרוזות – 'נחום' – ולהערכת החוקרים מדובר בפייטן צפון-אפריקאי שפעל במאה ה-13, והושפע עמוקות מן הפיוט והשירה של יהודי ספרד. יש מזהים אותו עם 'נחום המערבי', הידוע כמי שתרגם מערבית לעברית את 'אגרת תימן' של הרמב"ם. במבט ראשון נראה פיוטנו כ'שיר טבע', שהוא מן הנושאים הקלאסיים של שירת החול בספרד ובמרכזי השירה המושפעים ממנה; הפרחים, הפירות, הציפורים והעצים מתרגשים יחד בבוא האביב, שמחים ועולצים בהתחדשם, ומתוארים בססגוניות צבעונית ומלאת-חיים. אך במבט שני מובן כי התעוררות הטבע משמשת לפייטן כסמל ודוגמא לגאולת ישראל. פיוט זה, יחד עם פיוט נוסף פרי עטו של נחום - 'הסתיו ארח' - הדומה לו מבחינות רבות, נחשב לשיא מובהק של יצירת נחום, שיש בה מיזוג יוצא דופן בין שירת קודש וחול.

	• נֵרְד וְכַרְכּוֹם צָץ בְּגַנִּי – בגני עלו ופרחו פרחי האביב הריחניים, המוזכרים במגילת שיר השירים (ד, יד): נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. • קִמְּשׁוֹן יִמַּל וְקָמַל – הקוץ היבש, סמל העזובה, דעך ושוב לא צמח עוד; התיאור בשיר הפוך מזה שבמשלי (כד, לא): וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. • וַעֲלֵי יִבְלֵי נְחָלִים – בסמוך לתעלות מים ולפלגי נחלים. הלשון על פי ישעיהו (מד, ד): וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם. • הַהֲדַס הֵנֵץ וְגָמַל – שיח ההדס החל להנץ פירות ופרחים. גמילה היא שלב גמירת גידולו של הצמח. התיאור קרוב לזה שבשיר השירים (ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים. • חָלְפוּ סוּת אַלְמְנוּתָם כָּל עֲצֵי עֵדֶן וְצָצוּ – כל עצי הגן החליפו את בגד האלמנות שכיסה אותם כביכול בחורף, והתעוררו מחדש. 'סוּת' – בגד, לבוש, על פי בראשית (מט, יא): אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ. • מֵהֲדַר זִיו מַחְלְצוֹתָם עָלְזוּ דוֹדִים וְעָלְצוּ – בגלל יפי בגדיהם החדשים, שמחו כל עופות הגן בבוא האביב. 'דוֹדִים' כאן הוא שימוש מושאל. • תּוֹר וְסִיס עַל מִשְׁמְרוֹתָם פָּעֲרוּ פִיהֶם וּפָצוּ – הציפורים, העומדות על מקומן בין ענפי העצים, פתחו פיהן לשיר בהתרגשות. הצירוף 'תּוֹר וְסִיס' על פי ירמיהו (ח, ז): גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וסוס וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'. • שָׁם יְתַנּוּ עוֹז לְקוֹנִי – שם, בגן, ישבחו הכל את הקדוש ברוך הוא. פרפראזה על תהלים (סח, לה): תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. כינוי האל על פי בראשית (יד, יט): וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. • זֶה בְּמִצְהָל זֶה בְּצִלְצָל – הכל יברכו את האל, מי בצהלה ובקול שמחה ומי בכלי נגינה. 'בְּמִצְהָל' – מלשון 'מצהלות', על פי ירמיהו (ח, טז): מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ. 'בְּצִלְצָל' – מלשון האמור בתהלים (קנ, ה): הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה. • עַל עֲרָבִים בֵּין צְלָלִים צִפְצְפוּ שִׁירִים וּמַהְלָל – על ערבי הנחל, בין הצללים, תשרנה הציפורים הלל ושבח לאל. הצירוף 'עַל עֲרָבִים' מקורו דווקא בשיר קינה על החורבן והגלות, מתהלים (קלז, א-ב): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ, ופייטננו מסב אותו לשיר על גאולה והתחדשות. • וַעֲרוּגַת הַוְּרָדִים תַּעֲטֶה הוֹד סוּת מְאָדָּם – גם הורדים בערוגתם כביכול ילבשו בגד אדום. • עַל סְעִיף רִמּוֹן – על ענף עץ הרימון. 'סְעִיף' הוא ענף, על פי יחזקאל לא, ו: בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְצִלּוֹ יֵשְׁבוּ כֹּל גּוֹיִם רַבִּים. • רְדִידִים שֵׁשׁ וּבַד לָבָן אֲדַמְדָּם - יעלו פרחים הנראים כרדידי בד המעורב בצבעי לבן ואדום. 'שֵׁשׁ' הוא שמו של אריג יקר, על פי שמות (כה, ד): וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. הצירוף 'לָבָן אֲדַמְדָּם' מצטרף לצירופים אחרים המופיעים במקרא בהקשר שלילי, ופייטננו מסב אותם להקשר חיובי. במקרה זה – מתיאור צרעת (ראו למשל ויקרא יג, מב) לתיאור פריחת הגן. • בּוֹ יְגִילוּן אָז יְדִידִים יַעֲלוֹז בּוֹ עֵר וְנִרְדָּם – בגן ישמחו כל ישראל, הישֵנים והערים כאחד. ישראל מכונים 'יְדִידִים' על פי דברי חז"ל בכמה מקומות, ולמשל במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים (פיס' שנב): "ישראל נקראו ידידים שנאמר 'נתתי את ידידות נפשי' (ירמיהו יב, ז)". • בַּעֲלוֹת רוּחַ צְפוֹנִי הַבְּשָׂמִים יִזְּלוּ טָל – כשתבוא רוח מן הצפון, יטיפו השיחים הריחניים את אגלי הטל שהצטברו עליהם במהלך הלילה. הטור מיוסד על שיר השירים (ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. • טַל לְהַרְגִּיעַ עֲמֵלִים טַל יְשַׁכַּח רִישׁ וְעָמָל – הטל ירגיע את נפשות ישראל הצמאים ועייפים מעבודה קשה, וישכיח מהם את המאמץ והעוני בו הם שרויים. 'רִישׁ' – עוני, על פי משלי (כח, יט): עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ. הטל הוא סמל מובהק לגאולת ישראל, כפי שבא לידי ביטוי למשל בפיוטי הטל הנאמרים בפסח. • מִפְּאַת מִזְרָח לְעֵינַי בָּא מְאוֹר שִׁמְשִׁי וְזָרַח – מצד מזרח בא ועלה לנגד עיני מאור השמש; השמש אכן עולה מן המזרח, אך כאן נראה שמדובר במשל לגאולה העולה מארץ ישראל (הפייטן חי כנראה בצפון אפריקה, ממערב לארץ). • מֵעֲצֵי עֵדֶן בְּגַנַּי צָץ שְׁתִיל רַעְנָן כְּאֶזְרָח – מגן עדן הציץ שתיל צעיר, המסמל את התחדשות הגן ואת הגאולה. הצירוף 'רַעְנָן כְּאֶזְרָח' על פי תהלים (לז, לה): רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. אזרח בלשון המקרא פירושו עץ ותיק ששורשיו נטועים היטב בקרקע. • אֶשְׁמְעָה קוֹרֵא בְאָזְנַי צִיץ לְיִשַׁי צָץ וּפָרָח – אשמע קול מבשר על הולדת נצר חדש לישי, אבי דוד, כלומר – המשיח, ככתוב בישעיהו (יא, א-ב): וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. כעת מתבררת זהותו של השתיל שתואר כבר בטור הקודם. • אוֹהֲבִי רָאָה בְעֹנִי עַל מְעוֹנוֹ חָס וְחָמַל – אלוהי האוהב אותי רָאָה את עוני עמו, והתמלא רחמים על ציון ועל בית המקדש. ברוח דברי משורר התהלים (לא, ח): אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי. • בָּא דְרוֹר וּזְמַן גְּאוּלִים אֶל אֲסִיר תִּקְוָה וְנִגְאַל – הגיע זמן גאולה וחופש לעמך האסור כביכול בכבלי תקוותו לגאולה. כינוי זה לישראל לקוח מנבואת זכריה (ט, יב): שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ. חתימת הפיוט מרמזת על יעודו – פיוט מסוג 'גאולה'.

Title	נרד וכרכום
Cycle of the Year	ט"ו בשבט;שירת הבקשות
Language	עברית

Title

Cycle of the Year

Language

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS

Piyut Interpretation

• נֵרְד וְכַרְכּוֹם צָץ בְּגַנִּי – בגני עלו ופרחו פרחי האביב הריחניים, המוזכרים במגילת שיר השירים (ד, יד): נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים.
• קִמְּשׁוֹן יִמַּל וְקָמַל – הקוץ היבש, סמל העזובה, דעך ושוב לא צמח עוד; התיאור בשיר הפוך מזה שבמשלי (כד, לא): וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה.
• וַעֲלֵי יִבְלֵי נְחָלִים – בסמוך לתעלות מים ולפלגי נחלים. הלשון על פי ישעיהו (מד, ד): וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם.
• הַהֲדַס הֵנֵץ וְגָמַל – שיח ההדס החל להנץ פירות ופרחים. גמילה היא שלב גמירת גידולו של הצמח. התיאור קרוב לזה שבשיר השירים (ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.
• חָלְפוּ סוּת אַלְמְנוּתָם כָּל עֲצֵי עֵדֶן וְצָצוּ – כל עצי הגן החליפו את בגד האלמנות שכיסה אותם כביכול בחורף, והתעוררו מחדש. 'סוּת' – בגד, לבוש, על פי בראשית (מט, יא): אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ.
• מֵהֲדַר זִיו מַחְלְצוֹתָם עָלְזוּ דוֹדִים וְעָלְצוּ – בגלל יפי בגדיהם החדשים, שמחו כל עופות הגן בבוא האביב. 'דוֹדִים' כאן הוא שימוש מושאל.
• תּוֹר וְסִיס עַל מִשְׁמְרוֹתָם פָּעֲרוּ פִיהֶם וּפָצוּ – הציפורים, העומדות על מקומן בין ענפי העצים, פתחו פיהן לשיר בהתרגשות. הצירוף 'תּוֹר וְסִיס' על פי ירמיהו (ח, ז): גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וסוס וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'.
• שָׁם יְתַנּוּ עוֹז לְקוֹנִי – שם, בגן, ישבחו הכל את הקדוש ברוך הוא. פרפראזה על תהלים (סח, לה): תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. כינוי האל על פי בראשית (יד, יט): וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
• זֶה בְּמִצְהָל זֶה בְּצִלְצָל – הכל יברכו את האל, מי בצהלה ובקול שמחה ומי בכלי נגינה. 'בְּמִצְהָל' – מלשון 'מצהלות', על פי ירמיהו (ח, טז): מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ. 'בְּצִלְצָל' – מלשון האמור בתהלים (קנ, ה): הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
• עַל עֲרָבִים בֵּין צְלָלִים צִפְצְפוּ שִׁירִים וּמַהְלָל – על ערבי הנחל, בין הצללים, תשרנה הציפורים הלל ושבח לאל. הצירוף 'עַל עֲרָבִים' מקורו דווקא בשיר קינה על החורבן והגלות, מתהלים (קלז, א-ב): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ, ופייטננו מסב אותו לשיר על גאולה והתחדשות.
• וַעֲרוּגַת הַוְּרָדִים תַּעֲטֶה הוֹד סוּת מְאָדָּם – גם הורדים בערוגתם כביכול ילבשו בגד אדום.
• עַל סְעִיף רִמּוֹן – על ענף עץ הרימון. 'סְעִיף' הוא ענף, על פי יחזקאל לא, ו: בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְצִלּוֹ יֵשְׁבוּ כֹּל גּוֹיִם רַבִּים.
• רְדִידִים שֵׁשׁ וּבַד לָבָן אֲדַמְדָּם - יעלו פרחים הנראים כרדידי בד המעורב בצבעי לבן ואדום. 'שֵׁשׁ' הוא שמו של אריג יקר, על פי שמות (כה, ד): וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. הצירוף 'לָבָן אֲדַמְדָּם' מצטרף לצירופים אחרים המופיעים במקרא בהקשר שלילי, ופייטננו מסב אותם להקשר חיובי. במקרה זה – מתיאור צרעת (ראו למשל ויקרא יג, מב) לתיאור פריחת הגן.
• בּוֹ יְגִילוּן אָז יְדִידִים יַעֲלוֹז בּוֹ עֵר וְנִרְדָּם – בגן ישמחו כל ישראל, הישֵנים והערים כאחד. ישראל מכונים 'יְדִידִים' על פי דברי חז"ל בכמה מקומות, ולמשל במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים (פיס' שנב): "ישראל נקראו ידידים שנאמר 'נתתי את ידידות נפשי' (ירמיהו יב, ז)".
• בַּעֲלוֹת רוּחַ צְפוֹנִי הַבְּשָׂמִים יִזְּלוּ טָל – כשתבוא רוח מן הצפון, יטיפו השיחים הריחניים את אגלי הטל שהצטברו עליהם במהלך הלילה. הטור מיוסד על שיר השירים (ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
• טַל לְהַרְגִּיעַ עֲמֵלִים טַל יְשַׁכַּח רִישׁ וְעָמָל – הטל ירגיע את נפשות ישראל הצמאים ועייפים מעבודה קשה, וישכיח מהם את המאמץ והעוני בו הם שרויים. 'רִישׁ' – עוני, על פי משלי (כח, יט): עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ. הטל הוא סמל מובהק לגאולת ישראל, כפי שבא לידי ביטוי למשל בפיוטי הטל הנאמרים בפסח.
• מִפְּאַת מִזְרָח לְעֵינַי בָּא מְאוֹר שִׁמְשִׁי וְזָרַח – מצד מזרח בא ועלה לנגד עיני מאור השמש; השמש אכן עולה מן המזרח, אך כאן נראה שמדובר במשל לגאולה העולה מארץ ישראל (הפייטן חי כנראה בצפון אפריקה, ממערב לארץ).
• מֵעֲצֵי עֵדֶן בְּגַנַּי צָץ שְׁתִיל רַעְנָן כְּאֶזְרָח – מגן עדן הציץ שתיל צעיר, המסמל את התחדשות הגן ואת הגאולה. הצירוף 'רַעְנָן כְּאֶזְרָח' על פי תהלים (לז, לה): רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. אזרח בלשון המקרא פירושו עץ ותיק ששורשיו נטועים היטב בקרקע.
• אֶשְׁמְעָה קוֹרֵא בְאָזְנַי צִיץ לְיִשַׁי צָץ וּפָרָח – אשמע קול מבשר על הולדת נצר חדש לישי, אבי דוד, כלומר – המשיח, ככתוב בישעיהו (יא, א-ב): וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. כעת מתבררת זהותו של השתיל שתואר כבר בטור הקודם.
• אוֹהֲבִי רָאָה בְעֹנִי עַל מְעוֹנוֹ חָס וְחָמַל – אלוהי האוהב אותי רָאָה את עוני עמו, והתמלא רחמים על ציון ועל בית המקדש. ברוח דברי משורר התהלים (לא, ח): אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי.
• בָּא דְרוֹר וּזְמַן גְּאוּלִים אֶל אֲסִיר תִּקְוָה וְנִגְאַל – הגיע זמן גאולה וחופש לעמך האסור כביכול בכבלי תקוותו לגאולה. כינוי זה לישראל לקוח מנבואת זכריה (ט, יב): שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ. חתימת הפיוט מרמזת על יעודו – פיוט מסוג 'גאולה'.

Have more information? Found a mistake?

This may also interest you

Who Is the Empty Chair at the Passover Seder Intended for?

While we all sit, as we do every year, at the Seder table, while we sing, ask questions, read the Haggadah and enjoy the holiday meal, hundreds of families among us will not be able to do this. Their holiday spirit, their joy, their loved ones were taken from them. Their loved ones were kidna

To the article on our blog

Let’s Raise a Glass for Miriam the Prophetess

As opposed to the Passover Haggadah, the Jewish Midrash tells us of the significant role played by Miriam the Prophetess in the Exodus from Egypt. Every Passover we are told of the Children of Israel’s journey from slavery to freedom, but it often goes unmentioned that Miriam the Prophetess, sister

To the article on our blog

World War II

World War II was the most destructive and deadly war in human history. The war officially began when Nazi Germany invaded Poland on September 1, 1939. Although the invasion of Poland is commonly seen as the first act of war, Nazi Germany’s annexation of Austria and its occupation of Czechoslovakia i

More on this subject

Format:

Popular Subject:

WhatsApp

Contact Us

Chat

Donate