audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים צפון אפריקה - לוב יד הגיבורים בר"ג
  • 2.
    ספרדים צפון אפריקה - לוב משה מכלוף
  • 3.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו האנדלוסית מורשת אבות בית שמש
  • 4.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו רפאל דלויה
  • 5.
    ספרדים צפון אפריקה - תוניס אליין סטבון
  • 6.
    ספרדים צפון אפריקה - תוניס ללא מבצע
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר קול אהלה תתיפח
מעגל השנה לכל עת;תשעה באב
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ – 'אָהֳלָה' ו'אָהֳלִיבָה' הן שמותיהן של שתי בנות המשולות לשומרון ולירושלים באחת מנבואות יחזקאל (כג, ד): וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה. בנבואה זו (וראו בהמשך הפרק שם) מתאר הקדוש ברוך הוא את שומרון וירושלים כשתי אחיות שזנו אחרי בעליהן (והנמשל: עבדו את אלוהי העמים שמסביב במקום את אלוהי ישראל). הנבואה נחתמת בתיאור החורבן הבא להן עצמן מיד מאהביהן; פייטננו מתאר כביכול את הרגע שאחרי הנבואה – את רגע בכיין המתפרץ של שתי האחיות. בלשונה נשענת מחרוזת הפתיחה גם על שיבוצים מקראיים נוספים, המגבירים את תחושת האימה והמצוקה שבפיוט – מירמיהו (ד, לא): כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים; ומצפניה (א, יד): קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר.
    • חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן – שבט ראובן איבד נחלתו בארץ. מכאן ואילך מונה הפייטן את אשר עלה בגורלם של שנים-עשר שבטי ישראל. התיאורים אינם היסטוריים אלא ספרותיים, והם מייצגים בדרכים מגוונות את חוויית החורבן.
    • שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן – שבט שמעון נקבר בגל אבנים. המונח 'בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן' מבוסס על פסוק ממשלי (כו, ח): כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד.
    • אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ – ולשבט יששכר סיפרו כיצד שבט זבולון איבד כביכול את כושר הדיבור, וכל שנותר לו לעשות הוא לנוס על נפשו מפני רודפיו. התיאור נשען על נבואת ירמיהו (נ, ו): צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם. שבטי יששכר וזבולון נזכרים במקורות כבעלי קשר מיוחד זה לזה: יששכר היה לומד תורה, וזבולון היה מפרנסו (ראו למשל מדרש בראשית רבה, פרשה עב: "מזבולון שהיה מתעסק בפרקמטיה ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה").
    • בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן – שבט יהודה נטמן בטיט, שהוא חומר בנייה לח ובוצי; הפייטן מסתמך בתיאורו על פרשה מחייו של ירמיהו הנביא (לח, ו): וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.
    • לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן – שבטי לוי ובנימין משולים לגבר אלמן שאשתו נפטרה. הטור מנוסח כהיפוך לנבואת ירמיהו (נא, ה): כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מֵה' צְבָאוֹת כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
    • וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן – בבית המקדש הוצב פסל לעבודה זרה; 'חַמָּן' הוא פסל ששימש לפולחן השמש, כמתואר במקרא בכמה מקומות, למשל בישעיהו (יז, ח): וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים. 'דְּבִיר' הוא כינוי מקראי לבית המקדש – ראו למשל תהלים (כח, ב): שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.
    • חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ – לפני שימשיך בתיאור קורות השבטים, עוצר הפייטן ומתוודה על חטאי האומה; האסונות שאירעו לשבטים מוצגים כאן כפרי של אותם חטאים, ואין הם עתידים להיפסק עד שישלימו ישראל את חובם לקדוש ברוך הוא. נשי הוא חוב, בלשון המקרא (ראו דברים כא, יד). הצירוף 'זֶה פִּרְיָהּ' מיוסד על דברי המרגלים בשובם מארץ כנען למחנה ישראל, כמתואר בבמדבר (יג, כז): וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. הציטוט מפרשת המרגלים מעצים את תחושת החטא שבדברי המשורר.
    • יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ – כיצד זה גורשו וזזו מארצם שבטי יוסף, גד, אשר ונפתלי?
    • אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ – כיצד זה נפל שבט דן במוקש? על פי ישעיהו (ח, טו): וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.
    • אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ – אין מי שימתח ויקים מחדש את אהלי שבט דן, ובינתיים הזמן צוחק עליהם כביכול באסונם. הצירוף 'לְאֵידָם שָׂמֵחַ' מבוסס על לשון המקרא – ראו משלי (יז, ה): לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.
    • בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת – כינוי לישראל, האהובים על הקדוש ברוך הוא (בדומה לדרשת חז"ל על שמה של נעמה המקראית – ראו בראשית רבה, פרשה כג: "אמר ר' אבא בר כהנא: נעמה אשת נח הייתה, ולמה נקראת נעמה? שמעשיה נעימים").
    • תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת – קבץ את ישראל מכל גלויותיהם, ושלח להם מן השפע שלך; שליחת מנות, כידוע ממנהגי חג הפורים, היא ביטוי לשמחה ואחווה, ככתוב בנחמיה (ח, יב): לְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם.
    • אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת – כשתגאל את ישראל יאמרו הכל כי נבואות הנחמה של הנביאים היו אמיתיות.
    • הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ – הראה לכל אומות העולם את יופיה של כנסת ישראל אהובתך; פרפראזה על האמור באסתר (א, יא): לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.
    • כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ – הראה לכל העמים שבחרת בישראל, בבניו של יעקב. שיבוץ פסוק מתהלים (קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ. ושמא מבקש הפייטן להשתמש בפסוק כדו-משמעות (שלא כפשוטו), כדי להצהיר כי האהבה בין ישראל והקדוש ברוך הוא הדדית (רוצה לומר – יעקב בחר את הקדוש ברוך הוא לאלוהיו).


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?