audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

שעה נאסר

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    חסידים - חסידות חב"ד מנחם מנדל שניאורסון
  • 2.
    מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה יהודה וייס
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר שעה נאסר
מעגל השנה תשעה באב
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • שְׁעֵה נֶאֱסַר אֲשֶׁר נִמְסַר בְּיַד בָּבֶל וְגַם שֵׂעִיר – פניית הדובר לקדוש ברוך הוא: פְּנֵה, הקשב אל עמך, האסור בכלא הגלות, ומסור ביד בבל ואדום; 'שֵׂעִיר', המזוהה כאדום על פי בראשית (לו, ח-ט): וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר, משמש בלשון פייטנים לציון השלטון הנוצרי. בבל מזוהה עם השלטון המוסלמי.
    • לְךָ יֶהֱמֶה זֶה כַּמֶּה וְיִתְחַנֵּן כְּבֶן צָעִיר – עמך פונה אליך ומתחנן לפניך כבר כל כך הרבה שנים ('זֶה כַּמֶּה' – על פי הפסוק מזכריה להלן), כילד קטן המתחנן לפני אביו. מיוסד על פסוק מזכריה, המתייחס מפורשות לאבל על חורבן הבית (ז, ג): לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי [=חודש אב] הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים. תיאור התפילה כתפילתו של ילד קטן נשען על נוסח תגובתו של שמעון בן שטח לתפילותיו של חוני המעגל לקדוש ברוך הוא, כמובא במשנה ( תענית פרק ג, מש' ח): "שלח לו [=מסר לחוני] שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי [=הייתי מנדה כל אדם אחר שהיה נוהג כמוך בתפילתו], אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום, ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו?".
    • מוּלְךָ צוּר בְּלֵב עָצוּר הֶמְיַת מֵעָיו יַסְעִיר – לפניך, אלוהי, יפיל תחינתו בלב הבוער כביכול בלהט רגש. הביטוי 'בְּלֵב עָצוּר' – על פי ירמיהו (כ, ט): וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל; במקביל מתפקדת המילה 'עָצוּר' בפיוט גם כביטוי למצוקה ולמיצר בהם נתון עם ישראל. 'הֶמְיַת מֵעָיו יַסְעִיר' – מבוסס על דימוי מקראי רווח לאדם נרגש, מתגעגע ומתחנן – ראו למשל ירמיהו (לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה' (וראו גם ישעיהו טז, א).
    • יוֹם גָּבַר הָאוֹיֵב וַתִּבָּקַע הָעִיר – בניך נושאים לך תפילה ביום המציין את תחילת נצחון האויב, יום בו נבקעו חומות ירושלים; הפייטן כורך יחד שני פסוקים – הראשון ממגילת איכה (א, טז): עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב, והשני מספר מלכים ב (כה, ד): וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. ציון היום מיוסד על קביעת המשנה במסכת תענית (פרק ד, מש' ו): "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: ... בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".
    • לְזֹאת אִכַּף וְאֶסְפּוֹק כַּף בְּיוֹם חָמֵשׁ קְרָאוּנִי – על דבר זה אלך כפוף (על פי צורה מקראית יחידה במיכה ו, ו: בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה), ואכה כף אל כף (פעולה המציינת אבל), ביום בו אירעו לעמי חמש צרות – כמובא במשנה מתענית שצוטטה בטור הקודם; משנה זו היא הבסיס למחרוזת כולה.
    • עֲלֵי רֶגֶל הָעֵגֶל הַלּוּחוֹת יְצָאוּנִי – בשל חטא העגל עזבו אותי לוחות הברית, ככתוב בשמות (לב, יט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר; על פי המשנה במסכת תענית, אירע הדבר בי"ז בתמוז: "בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות". הצירוף 'רֶגֶל הָעֵגֶל' מושאל מתיאור המלאכים בחזון יחזקאל (א, ז): וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל.
    • וְלָכַד צַר עִיר מִבְצָר וּבַסּוּגַר הֱבִיאַנִי – האויב השתלט על ירושלים הבצורה ומוקפת החומות, וכלא אותי; פרפראזה על המתואר בדניאל (יא, טו): וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד. הטור מיוסד על קביעת המשנה לפיה "בשבעה עשר בתמוז... הובקעה העיר".
    • וְגַם הִשְׁמִיד הַתָּמִיד וּמֵעֲשׂוֹתוֹ כְּלָאַנִי – וביום זה ביטל האויב את הקרבת קרבן התמיד – קרבן שהוקרב פעמיים ביום בבית המקדש ומנע ממני להמשיך להקריבו; ככתוב במשנה: "בשבעה עשר בתמוז... בטל התמיד".
    • וְהוּשַׂם אֱלִיל בְּהֵיכַל כְּלִיל – צלם אלילי הועמד בבית המקדש. על פי האמור במשנה: "בשבעה עשר בתמוז... העמיד צלם בהיכל". 'הֵיכַל כְּלִיל' – היכל יפה, שכולו תפארת והוד, בדומה לאמור בהקשר אחר ביחזקאל (כח, יב): בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי.
    • וְדָתְךָ צָר בָּאֵשׁ הִבְעִיר – ובאותו יום העלה האויב את התורה באש. מיוסד על אותה משנה: " בשבעה עשר בתמוז... שרף אפוסטמוס את התורה".
    • מְאֹד אֶתְחַל וָאֶתְחַלְחַל בְּיוֹם שַׁדַּי חֲשָׂפַנִי – נעשיתי חולה ('מְאֹד אֶתְחַל' – על פי שמואל ב, יג, ו) ומזועזע ביום בו הקדוש ברוך הוא גילה חולשתי והותירני ערום מהגנה. 'וָאֶתְחַלְחַל' – מילה המציינת זעזוע עמוק, כמתואר ביחס לאסתר (ד, ד): וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד.... 'שַׁדַּי' – משמות האל;
    • וְהַשְּׁפִיפוֹן מִצָּפוֹן כְּשִׁבּוֹלֶת שְׁטָפַנִי – ונבוכדנצר מלך בבל, אשר בא מן הצפון, ככתוב ביחזקאל (כו, ז): כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם רָב, השתלט עלי כנחשול של מים סוערים - כְּשִׁבּוֹלֶת שְׁטָפַנִי – על פי תהלים (סט, ג): טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. בספרות חז"ל נמשל בבל לנחש.
    • וְנָהַג שְׁבִי אֶרֶץ צְבִי כְּמוֹ כַּדּוּר צְנָפַנִי – והוביל את שבויי ארץ ישראל לגולה; דימוי מעשה ההגליה לגלגולו של כדור מיוסד על נבואת ישעיהו (כב, יח): צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ. ארץ צבי הוא כינוי לארץ ישראל, על פי ירמיהו (ג, יט): וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם...
    • וְיוֹם חָשַׁךְ מְאוֹר שֵׁשַׁךְ לְיַד פָּרַס דְּחָפַנִי – ביום י"ז בתמוז חשך עלי אור עולמי, ובבל מסרני לפרס, וכך נדחפתי מגלות לגלות. שֵׁשַׁךְ הוא בבל, על פי ירמיהו (נא, מא): אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם.
    • וְשָׁלַח יָד אִישׁ צַיָּד וְהַצָּפִיר וְהַשָּׂעִיר – ולאחר מכן ביקשו לפגוע בי אף מלכויות רומא ויוון. עשיו, אבי אדום, המזוהה עם רומא, היה איש יודע צייד (ראו בראשית כה, כז) 'וְהַצָּפִיר וְהַשָּׂעִיר' הם כינויים ליוון, על פי חזון דניאל (ח, כא): וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן. הצירוף 'שָׁלַח יָד' כמציין פגיעה באדם או בעם מיוסד על כמה מהופעותיו במקרא (ראו למשל אסתר ב, כא).
    • הוֹד לִבִּי וּמִשְׂגַּבִּי הֲלָעַד אַפְּךָ יֶעֱשַׁן – אלוהי, האם לנצח תכעס עלינו? 'מִשְׂגַּבִּי' – כינוי לאל על פי דברי דוד המובאים בספר שמואל ב (כב, ג): אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי. דימוי חרון האל וכעסו בביטוי 'הֲלָעַד אַפְּךָ יֶעֱשַׁן' מיוסד על תהלים (עד, א): מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ.
    • הֲלֹא תִרְאֶה עַם נִלְאֶה אֲשֶׁר הָשְׁחַר כְּמוֹ כִּבְשָׁן – הלא רואה אתה את עמך העייף, כיצד פניו הושחרו כביכול מבושה ומחוסר תקווה; תיאור השחרת פני העם כביטוי לבושה מיוסד על דימויים חז"ליים כדוגמת זה המופיע בתלמוד הבבלי (מגילה, יא ע"א): "שהושחרו פניהם של ישראל בימיו [=של אחשוורוש] כשולי קדרה". ואפשר שהפייטן הצמיד טור זה לטור שלפניו, כדי להראות שפני ישראל השחירו מעשנו של הקדוש ברוך הוא כביכול, עשן המדומה במקורות לעשן הכבשן, ככתוב בשמות (יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד.
    • גְּדוֹר פִּרְצִי בְּבֶן פַּרְצִי – תקן וסגור את הפרצה בגדר המגנה עלי, על ידי שתשלח לנו משיח בן דוד, שהוא מזרע זרעו של פרץ, ככתוב במגילת רות (ד, יח-כ)
    • וּמֵחֶדֶק לְקוֹט שׁוֹשָׁן – ומבין הגויים, המשולים לקוצים, תלקט את השושן - עם ישראל - הנדקר בסבך. 'חֶדֶק' הוא המונח המקראי לקוצים, על פי משלי (טו, יט): דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה ופירש בעל ה'מצודת דוד' שם: "במקום אשר ידרוך העצל, ידמה לו כאלו גדר של קוצים לפניו ומעכבו ללכת...".
    • בְּנֵה בֵּית זְבוּל וְהָשֵׁב גְּבוּל הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן – הקם מחדש את בית המקדש, והשב גבול ישראל למימדיו המקוריים, לרבות חבלי הכרמל והבשן. בית זבול הוא כינוי למקדש, על פי תפילת שלמה בעת חנוכת המקדש, ככתוב בספר מלכים א (ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. הצירוף 'וְהָשֵׁב גְּבוּל' מיוסד על תיאור מעשיו של ירבעם בן יואש בספר מלכים ב (יד, כה): הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה...
    • וְעַיִן פְּקַח וְנָקָם קַח מֵאֵצֶר וּמִדִּישָׁן – והבט בברואיך, ונקום נקמתך מבני שעיר, היא אדום, המסמלת את המלכות הנוצרית. 'אֵצֶר' ו'דִּישָׁן' הם בני שעיר, ככתוב בבראשית (לו, כא): וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.
    • שְׁפוֹט אֵלֶם – ריב את ריבם של עמך ישראל, המשולים ליונה שאינה יכולה לדבר, שעה שהיא רחוקה מביתה. הדימוי מבוסס על תהלים (נו, א): לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת, וכפי שפירשוהו חכמים, וביניהם רש"י: "על עצמו אמר, שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש, והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו... והוא היה ביניהם כיונה אלמת".
    • וְאָז יְשַׁלֵּם הַמַּבְעֶה וְהַמַּבְעִיר – אז, כאשר תריב את ריב ישראל, ישלמו צרי ישראל על הנזק שגרמו לעם ישראל, וייענשו על ידיך. 'הַמַּבְעֶה' ו'הַמַּבְעִיר' הם מושגים הלכתיים – שניים מארבעת 'אבות הנזיקין' [='אבות נזיקין' הם קטגוריות-על המגדירות את סוגי הנזקים העיקריים המתקיימים בחברה האנושית, ונגרמים מיד בני אדם, מהתנהגות לא מבוקרת של בעלי חיים, וכדומה]. המבעיר הוא מי שמבעיר אש, וזו הולכת ומתפשטת לשטח חברו; המבעה הוא מונח קדום שבפרשנותו נחלקו חכמים, ועל פי רוב מפורש כנזק הנגרם על ידי שן הבהמה (להבדיל מנזק הנגרם על ידי קרניה הנוגחות. בפיוטנו משמשים ביטויים אלה בהשאלה מתוחכמת מן ההקשר ההלכתי המקורי, אל ההקשר של יחסי ישראל והאומות.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?