ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יפה את יעלה / ר' ישראל נג'ארה יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה כְּמוֹ חוּט שָׁנִים פִּצְחִי שִׁיר תְּהִלָּה בְּתוֹף וּמִינִים נַעַל בַּמְּסִלָּה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים שְׂעַר רֹאשֵׁךְ דָּמָה תִקְוַת חוּט זָהָב לֶחְיֵךְ כְּאוֹר חַמָּה בְּקִרְבִּי לַהַב קִרְבָתֵךְ אֲיֻמָּה לִבִּי יֶאֱהַב דּוֹדַיִךְ נְעִימָה מֵרֹב פְּנִינִים יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים רִשְׁפֵּי אַהֲבָתֵךְ כְּלַפִּיד יִבְעָר וּבְיָם תְּשׁוּקָתֵךְ לְבָבִי יִסְעָר הֵן נְוַת דּוֹדִים נְוָתֵךְ צְאִי מִשִּׁנְעָר שׁוּבִי לִמְנוּחָתֵךְ שִׁכְחִי יְגוֹנִים יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים אֶל נֹכַח פָּנָיִךְ טוּבִי אַעֲבִיר וּבְנֵי שִׁכֻּלָיִךְ עַל אֱדוֹם אַגְבִּיר אֶרְעֶה עֲדָרַיִךְ אֶבְנֶה הַדְּבִיר אָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּיָמִים קַדְמוֹנִים יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים |
|
פיוט מאת ר' ישראל נג'ארה, מגדולי הפייטנים בכל הדורות (צפת-דמשק-עזה, המאות ה- 16-17). שם המחבר משוקע בראשי המחרוזות. כפיוטים רבים ששינו בחילוף העיתים את ייעודם, או הלכו וזוהו עם מועד מסוים דווקא, כך גם פיוטנו: מלכתחילה לא ייעד המשורר את שירו לזמן מסוים, כפי שעולה משיבוצו במדור 'עולת תמיד' בספרו 'זמירות ישראל'; אך בימינו הוא משמש כפיוט לשבת במנהג יהודי בוכרה וכפיוט בשירת המפטירים התורכית. 'יפה את יעלה' ממחיש היטב את אחת התופעות האופייניות של שירת ר' ישראל נג'ארה, תופעה שאף עוררה עליו לעיתים ביקורת מצידן של דמויות שונות בעולם הרבני: הדובר משתפך בדברי אהבה לפני אהובתו – אך עד לשלב מאוחר למדי בשיר, כלל אין ודאות בכך שלא בשיר חשק 'ארצי' מדובר, כי אם בשיר אהבה של הקדוש ברוך הוא לעמו; יותר ממחצית השיר מוקדשת לביטויי התפעלות של הדובר מיופייה של אהובתו, ואף הרמיזות לפסוקי מגילת שיר השירים אינן מוליכות באופן חד-משמעי לכיוון של פרשנות אלגורית לשיר, לתכניו, ולזהויות גיבוריו. אך בה בעת, דומה כי דווקא טשטוש התחומין שבין הארצי והשמימי, בין האנושי והאלוהי, מעניק לשיר את עוצמתו המיוחדת, באשר הוא מציע תיאור רגיש ואינטימי של זיקת הקדוש ברוך הוא לעמו: "רִשְׁפֵּי אַהֲבָתֵךְ כְּלַפִּיד יִבְעָר / וּבְיָם תְּשׁוּקָתֵךְ לְבָבִי יִסְעָר". |
| • יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים – מפתיחת השיר ועד לסופו פונה הדובר ישירות לאהובתו. הוא משבח את יופייה ואת יפי עיניה, תוך רמיזה לשני פסוקים מקראיים – הראשון ממשלי (ה, יט): אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד; השני משיר השירים (א, טו): הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. • שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה כְּמוֹ חוּט שָׁנִים – גם שפתיה של האהובה יפות הן, אדומות כחוטי שני אדומים. על פי שיר השירים (ד, ג): כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. הטיית המילה 'שָּׁנִי' בלשון רבים מיוסדת על דוגמא יחידאית במקרא, בספר ישעיהו (א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. • פִּצְחִי שִׁיר תְּהִלָּה בְּתוֹף וּמִינִים – פתחי פיך בזמר ושבח, ולווי את זמרתך בנגינה על תוף וכלי מיתר. מִינִים הוא כלי נגינה, על פי תהלים קנ, ד: הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב. • נַעַל בַּמְּסִלָּה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים – נעלה יחדיו בדרך הישרה והסלולה אל הגנים, בהם נוכל לשהות בעונג – כתיאור מעשי הדוד בשיר השירים (ו, ב): דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. מקור הצירוף 'נַעַל בַּמְּסִלָּה' הוא בספר במדבר (כ, יט): וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. • שְׂעַר רֹאשֵׁךְ דָּמָה תִקְוַת חוּט זָהָב – שערך יפה, ונראה כחוט של זהב. 'תִקְוַת' פירושו חבל במקרא (מלשון 'קַו'), על פי דברי המרגלים לרחב, בסיפור כיבוש יריחו בספר יהושע (ב, יח): הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן... גם הזהב משמש כמטאפורה ליופי במגילת שיר השירים, אלא ששם הוא נועד לתאר את האהוב דווקא (ה, יד). • לֶחְיֵךְ כְּאוֹר חַמָּה בְּקִרְבִּי לַהַב – הלחי שלך זורחת ומאירה כאור השמש, וחוּמהּ מבעיר את תוֹכִי. גם הדובר בשיר השירים מהלל את לחייה של אהובתו (א, י). השימוש בשמש כדימוי ליפי האהובה נשען אף הוא על שיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • קִרְבָתֵךְ אֲיֻמָּה לִבִּי יֶאֱהַב – לבי חפץ בקרבתך. הכינוי 'אֲיֻמָּה' מבוסס על פסוק משיר השירים (ו, י) שנזכר בפירוש לטור הקודם. • דּוֹדַיִךְ נְעִימָה מֵרֹב פְּנִינִים – אהבתך נעימה יותר משנעימה ההתבוננות בפנינים רבות. ברוח האמור בשיר השירים (ד, י): מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. • רִשְׁפֵּי אַהֲבָתֵךְ כְּלַפִּיד יִבְעָר – בטור זה ובבא אחריו עובר הדובר לתאר את עצמו: אהבתי כלפייך ('אַהֲבָתֵךְ'. מן ההקשר עולה שאין לפרשו 'האהבה שלך' אלא 'אהבתי אותך') בוערת כלפיד אש, השולח גיצים לכל עבר. על פי שיר השירים (ח, ו-ז): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ... הצירוף 'כְּלַפִּיד יִבְעָר' מופיע במקרא בהקשר אחר, בנבואת ישעיהו (סב, א): לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. • וּבְיָם תְּשׁוּקָתֵךְ לְבָבִי יִסְעָר – בתשוקתי הרבה כלפייך, הרחבה ועמוקה כים, לבי סוער ויוצא אלייך. דימוי המתחולל בלב לסערה מופיע במקרא פעם אחת בלבד, שלא בהקשר של אהבת איש ואישה, במלכים ב (ו, יא): וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. • הֵן נְוַת דּוֹדִים נְוָתֵךְ צְאִי מִשִּׁנְעָר – ארצך ארץ נאה היא, הראויה לאהבתנו, ולפיכך הגיע זמנך לצאת מן הגלות בה את שרויה. שנער הוא כינוי לבבל, הגלות הראשונה, (על פי דניאל א, ב) ובשיר כאן משמש כינוי לגלויות כולן. מן הטור מתגלה לראשונה זהות האוהבים: האהובה אינה אלא עם ישראל, והאוהב-הדובר – הקדוש ברוך הוא. ברקע הטור עומד תיאור קיבוץ הגלויות העתידי בדברי הנביא יחזקאל (לד, יג-טו): וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאֹתִים אֶל אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי ה'. • שׁוּבִי לִמְנוּחָתֵךְ שִׁכְחִי יְגוֹנִים – שובי לארצך, מקום בו מובטחת לך מנוחה, ושם תוכלי לשכוח את כל הצער שהיה מנת חלקך בגלות הארוכה. המילה 'לִמְנוּחָתֵךְ', המוסבת כאן על מקומם של ישראל, רומזת במקורה המקראי דווקא למקומו של האל – ירושלים ובית המקדש, על פי תהלים (קלב, ח): קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. • אֶל נֹכַח פָּנָיִךְ טוּבִי אַעֲבִיר – לאחר שהדובר, המזוהה עם הקדוש ברוך הוא, הביע את ציפייתו מכנסת ישראל אהובתו שתשוב מגלויותיה אל הארץ, הוא מבטיח במחרוזת החתימה כיצד יסובב את הדברים לידי כך. ראשית הוא מתחייב להפנות את טובו כלפי עמו. הטור מיוסד על דברי האל למשה בהתגלותו אליו לאחר חטא העגל, בספר שמות (לג, יט): וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. • וּבְנֵי שִׁכֻּלָיִךְ עַל אֱדוֹם אַגְבִּיר – את בנייך, אותם בנים שכבר חשבת שעזבו אותך והותירו אותך שכולה, אעלה ואנשא מעל המלכות המצרה להם. המונח 'בְנֵי שִׁכֻּלָיִךְ' מקורו בצירוף מקראי יחידאי הנזכר באחת מנבואות הנחמה של ישעיהו (מט, כ): עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה. • אֶרְעֶה עֲדָרַיִךְ אֶבְנֶה הַדְּבִיר – אנהיג את בנייך לארצם, ואבנה שם את בית קודשי. דימוי הקדוש ברוך הוא לרועה נזכר פעמים אחדות בדברי הנביאים, למשל בדברי ירמיהו (לא, ט): שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. • אָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּיָמִים קַדְמוֹנִים – בבוא הגאולה, אשיב את שופטייך כבימי קדם, ואכונן משפט צדק בישראל, ברוח דברי הנביא ישעיהו (א, כו-כז): וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. |
| כותר |
יפה את יעלה |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
