audio items
snunit
Back to search results

יפה את יעלה

Enlarge text Shrink text
playerSongImg
Title יפה את יעלה
Cycle of the Year לכל עת
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation

  • • יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים – מפתיחת השיר ועד לסופו פונה הדובר ישירות לאהובתו. הוא משבח את יופייה ואת יפי עיניה, תוך רמיזה לשני פסוקים מקראיים – הראשון ממשלי (ה, יט): אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד; השני משיר השירים (א, טו): הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים.
    • שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה כְּמוֹ חוּט שָׁנִים – גם שפתיה של האהובה יפות הן, אדומות כחוטי שני אדומים. על פי שיר השירים (ד, ג): כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. הטיית המילה 'שָּׁנִי' בלשון רבים מיוסדת על דוגמא יחידאית במקרא, בספר ישעיהו (א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.
    • פִּצְחִי שִׁיר תְּהִלָּה בְּתוֹף וּמִינִים – פתחי פיך בזמר ושבח, ולווי את זמרתך בנגינה על תוף וכלי מיתר. מִינִים הוא כלי נגינה, על פי תהלים קנ, ד: הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב.
    • נַעַל בַּמְּסִלָּה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים – נעלה יחדיו בדרך הישרה והסלולה אל הגנים, בהם נוכל לשהות בעונג – כתיאור מעשי הדוד בשיר השירים (ו, ב): דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. מקור הצירוף 'נַעַל בַּמְּסִלָּה' הוא בספר במדבר (כ, יט): וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.
    • שְׂעַר רֹאשֵׁךְ דָּמָה תִקְוַת חוּט זָהָב – שערך יפה, ונראה כחוט של זהב. 'תִקְוַת' פירושו חבל במקרא (מלשון 'קַו'), על פי דברי המרגלים לרחב, בסיפור כיבוש יריחו בספר יהושע (ב, יח): הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן... גם הזהב משמש כמטאפורה ליופי במגילת שיר השירים, אלא ששם הוא נועד לתאר את האהוב דווקא (ה, יד).
    • לֶחְיֵךְ כְּאוֹר חַמָּה בְּקִרְבִּי לַהַב – הלחי שלך זורחת ומאירה כאור השמש, וחוּמהּ מבעיר את תוֹכִי. גם הדובר בשיר השירים מהלל את לחייה של אהובתו (א, י). השימוש בשמש כדימוי ליפי האהובה נשען אף הוא על שיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
    • קִרְבָתֵךְ אֲיֻמָּה לִבִּי יֶאֱהַב – לבי חפץ בקרבתך. הכינוי 'אֲיֻמָּה' מבוסס על פסוק משיר השירים (ו, י) שנזכר בפירוש לטור הקודם.
    • דּוֹדַיִךְ נְעִימָה מֵרֹב פְּנִינִים – אהבתך נעימה יותר משנעימה ההתבוננות בפנינים רבות. ברוח האמור בשיר השירים (ד, י): מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים.
    • רִשְׁפֵּי אַהֲבָתֵךְ כְּלַפִּיד יִבְעָר – בטור זה ובבא אחריו עובר הדובר לתאר את עצמו: אהבתי כלפייך ('אַהֲבָתֵךְ'. מן ההקשר עולה שאין לפרשו 'האהבה שלך' אלא 'אהבתי אותך') בוערת כלפיד אש, השולח גיצים לכל עבר. על פי שיר השירים (ח, ו-ז): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ... הצירוף 'כְּלַפִּיד יִבְעָר' מופיע במקרא בהקשר אחר, בנבואת ישעיהו (סב, א): לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.
    • וּבְיָם תְּשׁוּקָתֵךְ לְבָבִי יִסְעָר – בתשוקתי הרבה כלפייך, הרחבה ועמוקה כים, לבי סוער ויוצא אלייך. דימוי המתחולל בלב לסערה מופיע במקרא פעם אחת בלבד, שלא בהקשר של אהבת איש ואישה, במלכים ב (ו, יא): וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
    • הֵן נְוַת דּוֹדִים נְוָתֵךְ צְאִי מִשִּׁנְעָר – ארצך ארץ נאה היא, הראויה לאהבתנו, ולפיכך הגיע זמנך לצאת מן הגלות בה את שרויה. שנער הוא כינוי לבבל, הגלות הראשונה, (על פי דניאל א, ב) ובשיר כאן משמש כינוי לגלויות כולן. מן הטור מתגלה לראשונה זהות האוהבים: האהובה אינה אלא עם ישראל, והאוהב-הדובר – הקדוש ברוך הוא. ברקע הטור עומד תיאור קיבוץ הגלויות העתידי בדברי הנביא יחזקאל (לד, יג-טו): וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאֹתִים אֶל אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי ה'.
    • שׁוּבִי לִמְנוּחָתֵךְ שִׁכְחִי יְגוֹנִים – שובי לארצך, מקום בו מובטחת לך מנוחה, ושם תוכלי לשכוח את כל הצער שהיה מנת חלקך בגלות הארוכה. המילה 'לִמְנוּחָתֵךְ', המוסבת כאן על מקומם של ישראל, רומזת במקורה המקראי דווקא למקומו של האל – ירושלים ובית המקדש, על פי תהלים (קלב, ח): קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.
    • אֶל נֹכַח פָּנָיִךְ טוּבִי אַעֲבִיר – לאחר שהדובר, המזוהה עם הקדוש ברוך הוא, הביע את ציפייתו מכנסת ישראל אהובתו שתשוב מגלויותיה אל הארץ, הוא מבטיח במחרוזת החתימה כיצד יסובב את הדברים לידי כך. ראשית הוא מתחייב להפנות את טובו כלפי עמו. הטור מיוסד על דברי האל למשה בהתגלותו אליו לאחר חטא העגל, בספר שמות (לג, יט): וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
    • וּבְנֵי שִׁכֻּלָיִךְ עַל אֱדוֹם אַגְבִּיר – את בנייך, אותם בנים שכבר חשבת שעזבו אותך והותירו אותך שכולה, אעלה ואנשא מעל המלכות המצרה להם. המונח 'בְנֵי שִׁכֻּלָיִךְ' מקורו בצירוף מקראי יחידאי הנזכר באחת מנבואות הנחמה של ישעיהו (מט, כ): עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה.
    • אֶרְעֶה עֲדָרַיִךְ אֶבְנֶה הַדְּבִיר – אנהיג את בנייך לארצם, ואבנה שם את בית קודשי. דימוי הקדוש ברוך הוא לרועה נזכר פעמים אחדות בדברי הנביאים, למשל בדברי ירמיהו (לא, ט): שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ.
    • אָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּיָמִים קַדְמוֹנִים – בבוא הגאולה, אשיב את שופטייך כבימי קדם, ואכונן משפט צדק בישראל, ברוח דברי הנביא ישעיהו (א, כו-כז): וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.


Have more information? Found a mistake?