audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר אתה בן אדם
מעגל השנה שירת הבקשות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש


  • • אַתָּה בֶן אָדָם – לפי יחזקאל מג, י: אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית.
    • עַל מִי בָטַחְתָּ עַל מָה – לפי דברי רבשקה, שליחו של מלך אשור, במלכים ב יח, כ: אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי. וראו גם ישעיהו לו, ה.
    • עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה – על משענת רכה, שלא ניתן לסמוך עליה. זהו חלק מהביטוי הנבואי משענת הקנה הרצוץ, המופיע כך ביחזקאל כט, ו: וְיָדְעוּ כָּל יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל.
    • לֵץ הַיַּיִן הוֹמֶה – לא ניתן לסמוך על היין, שהוא כמו לץ, הומה וסוער ומבלבל את האדם. ביטוי זה שאול ממשלי כ, א: לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.
    • סָמוּךְ – קרוב, או שהאדם סומך עליו.
    • מְיַפֶּה לָרָשָׁע מוּמוֹ – גורם לרשע לחשוב כאילו חולשותיו חיוביות.
    • נָחָשׁ הַמֻּקְדָם – נחש הקדמוני, הוא הנחש שהיה בגן עדן. חכמים זיהו את היצר הרע עם הנחש שפיתה את האשה בגן עדן.
    • דּוֹרֵשׁ טוֹב מַרְאֶה תֻּמָּה – מראה עצמו כאילו הוא תם וישר ודורש טוב. הביטוי דורש טוב לקוח מתיאורו של מרדכי בפסוק האחרון של מגילת אסתר: כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.
    • יוֹדֵעַ צַיִד – יצר הרע לוכד וצד את האדם. הביטוי לקוח מתיאורו של עשו בבראשית כה, כז-כח: וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה...
    • לָצוּד אַל יִתֵּן דָּמִי – המשורר מבקש שדמו לא יימסר כציד בידי היצר הרע.
    • שִׂיחָתוֹ נָאָה מֵשִׂיחַ לְפִי תֻמּוֹ – הוא מתהדר בדרך פיתוי יפה, כביכול הוא מדבר בתמימות לעצמו, אך מתכוון להפיל ברשתו את האדם. נראה שיש כאן פיתוח של הדרשה סביב המשך תיאורו של עשו בבראשית כה, כח: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו...
    • יֶאֱרוֹב לְדָם – יצר הרע ממתין לשעת כושר כדי להמית באופן רוחני את האדם. ביטוי זה לגבי יצר הרע מופיע אצל מקובלים כמו ר"י ג'יקטיליא בספר המשלים שלו י; שם מג; שם מד; שם פ ועוד.
    • יָשִׂים דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלוֹם – יחליף מצב של שלום במלחמה, כפי שאמר דוד לשלמה בנו קודם מותו על יואב (מלכים א ב, ה): ...אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו.
    • קוֹרֵא לוֹ אַתָּה אִישׁ שְׁלוֹמִי – כיוון שהוא מוליך שולל, הוא נדמה לאדם כאילו הוא איש שלומו. בביטוי זה מתאר גם דוד את מי שהסתבר לו אחר כך שהוא אויבו בתהלים מא, י: גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב.
    • וְהוּא שׂוֹנֵא שָׁלוֹם – היצר הרע. גם כאן תיאורו לקוח מתיאור האויבים בתהלים. ראו מזמור קכ ו-ז רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. אַנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.
    • יַחְפֹּץ – ירצה.
    • עִמּוֹ – עם האדם.
    • עוֹקֵר כְּבוֹדָם שֶׁל בְּרִיוֹת – היצר הרע המשטה באנשים משפיל אותם. הביטוי 'עוקר כבודם' לקוח מדבריו של רבי יהודה הנשיא לבנו אודות ר' מאיר ור' נתן בבבלי הוריות יד, ע"א: "בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך".
    • הוֹרֵס חוֹמָה – ביטוי זה לקוח מתיאור נבוכדנאצר הבא על צור בנבואת יחזקאל (כו, יב) וְשָׁלְלוּ חֵילֵךְ וּבָזְזוּ רְכֻלָּתֵךְ וְהָרְסוּ חוֹמוֹתַיִךְ וּבָתֵּי חֶמְדָּתֵךְ יִתֹּצוּ...
    • לְהַתִּיר אִסּוּר – כדי לומר על דבר אסור שהוא מותר.
    • מַרְאֶה פָּנִים – נותן טעמים לכך, כפי שאמרו על ר' מאיר בבבלי עירובין יג, ע"ב: "ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו - שהוא אומר על טמא 'טהור', ומראה לו פנים, - על טהור 'טמא', ומראה לו פנים".
    • וּמְדַמֶּה – קושר בדמיונו דברים בהלכה, שאין לקשור ביניהם.
    • אֲשֶׁר זָמַם לֹא יִבָּצֵר עַד הֲקִימוֹ – מה שהוא מתכנן לעשות לא יימנע ממנו, עד שיתקיים. זהו שיבוץ מדברי ה' בבראשית יא, ו אודות מעשיהם של אנשי דור הפלגה: ...וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
    • מַה לְךָ נִרְדָּם – המשורר מעורר את האדם באופן שבו העיר רב החובל את יונה שישן בירכתי הספינה (יונה א, ו): מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד.
    • אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה – אין באדם ממש, והוא דומה לרוח היוצאת מן הפה ונמוגה, כדברי דוד בתהלים קמד, ד: אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר.
    • אִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי תָּשׁוּב – אל לך לדחות את מעשה התשובה על חטאיך. המשורר משתמש בפתגמו של הלל ממסכת אבות א, יד: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי.
    • כִּי בַמֶה נֶחְשָׁב – כי האדם אינו חשוב ואין לו ערך. הביטוי לקוח מישעיהו ב, כב: חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא.
    • אִם אֶבֶן הוּא אֵין קָשֶׁה לְהָלְמוֹ – אם האדם קשה כאבן, לא קשה לדפוק ולשבור את קושיו זה. ייתכן ששורה זו נסמכת על פירוש תורת משה לבראשית כט, ב-ח לר' משה אלשיך: "הנה לבבנו קשה להולמו עד יוסר לב האבן הוא היצר הרע מבשרנו לעתיד..."
    • רָעַת הָאָדָם – מעשיו הרעים של האדם. הביטוי מופיע לפני המבול בבראשית ו, ה: וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וכן בקהלת ח, ו: כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו.
    • בַּסּוֹף – לעתיד לבוא.
    • לַצַדִּיק נִדְמָה הַר גָּבוֹהַּ וְתָלוּל – בבבלי סוכה נב ע"א נמסרת דרשתו של ר' יהודה "לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים - נדמה להם כהר גבוה..."
    • מִי יַעֲמֹד מִי בְּעֵינָיו יִפָּלֵא – בהמשך האגדה מסופר שהצדיקים יבכו ויאמרו: "היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה..."
    • עֵת כִּי יָבוֹא יוֹמוֹ – כאשר יבוא היום העתידי.
    • מוֹרְדִים – אלו הרשעים.
    • יוֹם אֵידָם – ביום אסונם, לעתיד לבוא.
    • בֵּינֵיהֶם כִּמְלֹא נִימָה – כפי שמתארת אותה אגדה, לרשעים יידמה יצר הרע לעתיד כחוט השערה.
    • עֵינֵיהֶם זָבוֹת יוֹרְדוֹת דִּמְעָה כְאַגְמֵי – לפי המסופר שם הרשעים שיראו את היצר כחוט השערה - יבכו.
    • נוֹאֲלוּ – אבדה חכמתם.
    • אֵיךְ נוֹאֲלוּ לֹא מָצְאוּ יְדֵיהֶם עִמּוֹ – לפי האגדה התלמודית הנ"ל יבכו הרשעים ויאמרו: "היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?"
    • צוּר – סלע, דימוי לה'.
    • פָּדָם לְאָבוֹת – הושיע את האבות.
    • יַרְבֶּה עָצְמָה לִי – יתן לי הרבה כוח, עפ"י הלשון בישעיהו מ, כט: נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה.
    • הִנֵּה הוּא מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי – ה' נותן לי ביטחון מאז היותי יונק, כפי שאומר דוד בתהלים כב, י-יא: כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי. עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִי אֵלִי אָתָּה.
    • בִּלַּע מָוֶת – יתבטל המות, כפי שנאמר בישעיהו כה, ח: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים...
    • לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ – נראה שמשמעות הביטוי כאן היא בקשה מה' שלא יאחר בגמול הטוב המובטח לאלו הנזהרים מעצת היצר בביטול המות ובישועה. הביטוי לקוח מהקשר אנושי, שבו האדם הנודר והמתחייב צריך לקיים את נדרו, כאמור בדברים כג, כב: כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?