• יַעֲלַת חֵן הָעַלְמָה - כנסת ישראל. במקרא ובמדרשים משולה כנסת ישראל פעמים רבות לעלמה ולאשה (למשל בשיר השירים. הביטוי יעלת חן עצמו מוזכר במשלי ה, יט, שם הוא מכוון כלפי התורה: אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת-חֵן. • כְּלִילַת יֹפִי - מושלמת ביופיה. השיבוץ מאיכה ב, יט, שם מדובר על ירושלים: הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ. • בַּת אֵיתָנִים - בתם של האבות, המכונים איתנים. • קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ - המשורר מעודד את כנסת ישראל וקורא לה לקום מחשכת הגלות אל אור הגאולה, ולהראות את יופיה וזהרה. השיבוץ מישעיהו ס, א: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה',עָלַיִךְ זָרָח. • וְקוּמִי צַהֲלִי בִרְנָנִים - שאי זמרה ורננה. עפ"י ישעיהו יב, ו: צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. • עֲדִי צְנִיף מְלוּכָה נְסוּכָה - חבשי על ראשך כתר מלכות והמלכות כמו תהא פרושה, נסוכה, עלייך. חזרי אל עידן תפארתך ומלכותך. • וְלִבְשִׁי שָׁנִי עִם עֲדָנִים - בגדי פאר והדר. עפ"י שמואל ב א, כד, בקינתו של דוד על שאול: הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. • וּמִשְׁבְּצוֹת שֵׁשׁ וּרְקָמוֹת - בגדי פאר ומלכות. עפ"י יחזקאל טז, יג: וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה... וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה. המילה משבצות נגזרת מן הפסוק בתהילים מה, יד, המדבר אף הוא על לבוש מלכות: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. • כִּי מִכָּל עֲלָמוֹת נָוִית וְיָפִית - כנסת ישראל נאה ויפה מכל שאר האומות. • קְשׁוּרָה בַּעֲבוֹת חִשְׁקִי מִלְּפָנִים - קשורה את עימי בעבותות אהבה עוד משחר נעורייך, כמתואר בירמיהו ב, ב: כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ... • אִשְׁרוּךְ כָּל בָּנוֹת - כל האומות מהללות ומודות ביופיה ובהדרה של כנסת ישראל, ומאשרות את בחירתה של העלמה, כפי שכתוב בשיר השירים ו, ט: רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ. • וּמַה לָכֶן בָּנוֹת בְּדוֹדִי - מה לכן שאר אומות העולם לחפש אצל דודי, שהרי: אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ (שיר השירים, ז, יא). כנסת ישראל קשורה אל הקב"ה בקשר בל ינתק. • קִנְּמָן בֶּשֶׂם - בשם טוב ומשובח. ממנו נצטוה משה להכין את שמן משחת הקודש שבמשכן, בשמות ל, כג: וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם... וּקְנֵה בֹשֶׂם. • שֵׁשׁ - בד יקר, גם בו היו משתמשים להכנת היריעות שבמשכן כפי שכתוב בשמות כו, א: וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי... • וְתַרְשִׁישׁ - אבן יקרה, שהיתה משובצת בחושן, אותו היה עונד הכהן הגדול על לוח ליבו, ואשר היה משובץ בשתיים עשרה אבנים יקרות כנגד שניים עשר שבטי ישראל.כפי שכתוב בשמות כח, כ: וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם. • וּפָנִים נוֹצְצִים אוֹר לְהָבִים - פניך מזהירים באור יקרות. תיאור זה נאמר מפי הרעיה על הדוד אך עשוי גם להתפרש כנאמר מפי הדוד על הרעיה. • וְעֵינַיִךְ זוֹרְקִים תּוֹתָח - מבט עינייך חד ויוקד. • וּמִפְתַּח שְׂפָתַיִךְ כְּמוֹ חוּט שָׁנִים - שפתייך אדומות כחוט השני, כמתואר בשיר השירים ד, ג: כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. • שִׁנַּיִךְ כְּמוֹ בְדֹלַח - שינייך צחות ומבהיקות כאבן הבדולח. • רַקָּתֵךְ כְּפֶלַח רִמּוֹן - לחייך אדומה כפלח הרימון, עפ"י שיר השירים ד, ג: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. רש"י שם מסביר את מיקומה של הרקה כמיקומן של עצמות הלחיים. • זֹאת קוֹמָתֵךְ יָפְתָה וְדָמְתָה לְתָמָר - המשורר מתאר ומהלל את יפי קומתה של העלמה, עפ"י שיר השירים ז, ח: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר... • נְעִימַת שׁוֹשַׁנִּים - המשורר מסיים בשבחה של העלמה, היא כנסת ישראל, בביטוי שאף הוא מבוסס על שיר השירים, אלא ששם כינוי זה מיוחס דווקא לדוד ולא לרעיה: דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שיר השירים ב, טז).
|