audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אספר תהילות אל

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר אספר תהילות אל
מעגל השנה פורים
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • בַּקֹּדֶשׁ נֶאֱדָר – האל הנאדר בקודש, לפי דברי משה ובני ישראל בשירת הים (שמות טו, יא): מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
    • כִּי חַסְדּוֹ עָלַי גָּבַר – חסדו של האל מתגלה בכך שהוא מושיע אותנו בגבורתו, כפי שנאמר בתהלים קיז, ב: כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם.הַלְלוּיָהּ.
    • מָר דְּרוֹר – זהו כינויו של מרדכי, שנדרש מתוך שמות הבשמים ששימשו לקטורת במשכן. וכך נאמר בשמות ל, כג: וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם. אונקלוס מתרגם את המלים מר דרור: "מירא דכיא" – מלים המזכירות בצלצולן את השם מרדכי. וכך אומר התלמוד הבבלי (מגילה י, ע"ב) "...מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר 'ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור', ומתרגמינן מרי דכי".
    • צְרוֹר מֹר – צרור של בשמים, כמו שכתוב בשיר השירים א, יג: צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי. כאן הביטוי בא לשבח את מרדכי.
    • גִּזְרַת סַפִּיר וְדָר – דר היא מלה יחידאית במקרא ומופיעה במגלת אסתר בתיאור רצפת ארמונו של אחשורוש. משערים שהכוונה לפנינים או לצדפים. ספיר אף היא אבן יקרה, מאבני החושן. התיאור כאן משבח את מרדכי שהוא כבושם הטוב וכאבנים יקרות.
    • בִּזְכוּתוֹ אִישׁ לֹא נֶעֱדַר מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל – בזכות מרדכי ניצל העם מכליה.
    • לַמָּרוֹם שָׂם שְׁפָלִים – לפי האגדה התלמודית (מגילה יב, ע"ב) היה אחשורוש איש בעל מעמד נחות. הוא היה הסייס של בלשצאר, אבי ושתי. הקב"ה רומם את מעמדו של אחשורוש ועשאו למלך.
    • צָר – אויב.
    • נִלְכַּד בְּחֶרְמוֹ – נתפס ברשתו.
    • בְּרֹאשׁוֹ דָּמוֹ – הוא האשם בכל מה שבא עליו.
    • צוּר – כינוי לקב"ה שהוא כסלע המגן ומסוכך על הבוטחים בו.
    • לְעִיִּים – לחרבות, הקב"ה מוטט והחריב את המן ושלטונו.
    • יָהִיר בְּגַאֲוָתוֹ – המן.
    • אִישׁ יְמִינִי – מרדכי שבא משבט בנימין, לפי כינויו במגילת אסתר ב, ה: אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.
    • עֶבֶד... לִכְרוֹעַ... אִישׁ יְמִינִי דִּמָּה – המן דימה בגאוותו שמרדכי יכרע לפניו כעבד.
    • אָדַם לַהֶבֶל דָּמָה – איך אכרע לפני אדם, הנמשל להבל, כפי שנאמר בתהלים קמד, ד: אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. נראה ששורות אלו רומזות לאגדה (אסתר רבה ו, ב) המספרת שהמן חקק עבודה זרה על לבו והתכוון שכאשר ישתחוו לפניו ישתחוו לעבודה זרה.
    • יוֹעֵץ רַע – המן.
    • בְּתַּחְבּוּלוֹת וּמָשָׁל וְחִידָה – באופן ערמומי. דברי הפייטן מבוססים על הצורה שבה מפתה המן את אחשורוש לכלות את עם ישראל לפי האגדה במסכת מגילה יג, ע"ב.
    • כְּלִי חֶמְדָּה – ישראל (ביטוי זה משמש בדרך כלל עבור התורה).
    • עַל חֵילוֹ שָׂם כִּסְלוֹ – שם מבטחו בכוחו.
    • וּלְשׁוֹנוֹ חֶרֶב חַדָּה – דברי השטנה של המן הם כחרב חדה ותכליתם להשמיד ולאבד, ע"פ הפסוק מתהלים נז, ה, המתאר את אויביו של דוד המלך המבקשים להמיתו: בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה.
    • זָדָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – זמם בזדון, בכוונה רעה, מזימה על בני ישראל.
    • עֳנָה אָדוֹן – המן אמר לאחשורוש.
    • בְּפֶה צַח – בחלקלקות לשון.
    • תֶּחֱשֶׁה – תשתוק.
    • מְתֵי רֶצַח – אנשי רצח. לפי אסתר רבה ז, יג מאשימים המן וחכמי האומות את ישראל בכך שהם תאבי דם.
    • מִצְוָתוֹ וְדָתוֹ מְשֻׁנֶה – לפי הדרשה על דברי המן (אסתר ג, ח): וְדָתֵיהֶם שׁנוֹת מִכָּל עָם.
    • לָחוּץ יֵצֵא – חריג ויוצא דופן מבין כל האומות.
    • מִנֶּגֶד שֶׂה פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל – ישראל, המכונים בירמיה (נ, יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, מדברים נגד כל האומות, ואפשר גם: המן דיבר נגד ישראל.
    • וְאֶרֶשׁ שְׂפָתַי – דברי, בקשתי, ע"פ הפסוק בתהלים כא, ג: וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה. ארשת היא מלה יחידאית במקרא ומצויה באכדית ומופיעה במשמעות של בקשה.
    • וּפָרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד – תאבד אותם ואת זרעם מן העולם. הפייטן משתמש בלשון בה מבקש דוד נקמה באויביו (תהלים כא, יא): פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם.
    • תְּעַקֵּר וּתְקַרְקֵר – תשמיד.
    • בְּיוֹם אֶחָד בְּפַעַם אַחַת – להשצמיד את כל היהודים בכל המדינות ביום אחד, כפי שנאמר באסתר ג, יג: ְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר.
    • בְּאַף וּבְזַעַם – בכעס.
    • וּמְחִיר הוֹן רַב אֲנִי אַרְבֶּה – המן אמר לאחשורוש (אסתר ג, יג): וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
    • וְלֹא אָסוּר – ולא אחסיר.
    • אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר – פארפראזה דברי שלמה המלך לפי מדרש תנחומא וארא ה, שחשב שלמרות ציווי התורה הוא ירבה סוסים ונשים, ולבו לא יסור מן התורה.
    • שׂוֹטְנִי, מוֹנִי – שונאי, מי שמזיק ופוגע בי, מדובר בישראל.
    • כֹּל הוֹנוֹ וְאוֹנוֹ – כל כספו וכוחו יאבדו.
    • אֶפֶס עָזוּב וְעָצוּר – ואיש מהם לא יוושע, על דרך הפסוק מדברים לב, לו: כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.
    • וְעוֹלְלֹתָיו תִּבְצוֹר – ואת אחרוני צאצאיו תשמיד.
    • כֶּרֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל – עם ישראל הנמשל לכרם, כפי שנאמר בישעיה ה, ז: כִּי כֶרֶם יְיָ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו.
    • בִּמְהֵרָה חִישׁ עָנָהוּ – אחשורוש השיב וענה להמן מיד.
    • קַח נָא אֶת טַבַּעְתִּי – כמסופר במגלת אסתר ג, י: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא. מתן טבעת המלך להמן נותן לו סמכות לצוות כרצונו בלי לשאול את פי המלך.
    • הֳכָּזֶה אֶבְחָרֵהוּ תַּחַת עוֹז מֶמְשַׁלְתִּי לִגְיוֹנִים, נְתוּנִים – האם ארצה בלגיונות ובנתינים כאלה בממלכתי? הביטוי ע"פ ישעיהו נח, ה: הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ.
    • וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי – שיבוץ מהופך מתהלים קיט, נ: זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. שם מדובר על דברי האל ותורתו המחיים את האדם וכאן השמדתו של עם ישראל מחייה ומנחמת את המן ואחשורוש.
    • אַךְ זֶה הַיּוֹם קִוִּיתִי לְכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל – היום שבו עם ישראל יושמד, יום שלו חיכו וייחלו אויבי ישראל, לפי הכתוב באיכה ב, טז: פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אוֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ.
    • אֻמָּה נָאֲוָה – אומה נאה, ישראל.
    • אוֹיֵב לוֹחֵץ וָצָר – המן, כפי שנאמר באסתר ז, ו: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה.
    • בְּגוֹרָלוֹת תָּיו הִתְוָה – סימֵן סימָן לפי הפור. הביטוי מקורו ביחזקאל ט, ד: וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים.
    • הָעֵת אֲשֶּׁר יִכְשַׁר – הזמן המתאים שבו יוכל להוציא את זממו לפועל.
    • אֵין אֹמֶר – ללא ספק, בוודאי.
    • כִּי אֲדָר טוֹב... מִקִּרְבָּם הוּסַר חֶמְדַּת... – המן היה מרוצה מכך שנפל הפור על חודש אדר, שכן בחודש זה נפטר משה רבינו. וכך נאמר בבריתא במגילה יג, ע"ב: "כיון שנפל פור בחדש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".
    • אִישׁ רִיב וּמָדוֹן – המן.
    • בְּחֵימָה שְׁפוּכָה – בזעם.
    • זָדוֹן – רֶשע.
    • בִּמְגִלָּה עֲרוּכָה – באגרות שנשלחו.
    • הָרָצִים נְחוּצִים וְעִיר שׁוּשָׁן נָבוּכָה, לְכֹל עִיר שָׁלַח – כפי שנאמר באסתר ג, טו: הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
    • לְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל – נתן ציווי ואישור להשמיד את ישראל, כדברי בלעם, שביקש מבלק לקלל את עם ישראל: מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק... לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל (במדבר כג, ז).
    • אֵין מִי יַעֲרוֹךְ לְךָ וְאֵין מִי כָּמוֹךָ – אין מי שישווה לך, לקב"ה. לפי תהלים פט, ז: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, ולפי שמות טו, יא: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ.
    • חִישׁ הַעֲלֵה אֲרוּכָה – רפא במהרה את חליים של עם ישראל – בקשה לגאולה.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?