ארוממך יה

פיוט זה נשען על מזמור ל בתהלים. את הפיוט חיבר ר' שלמה הכהן, משורר ומוזיקאי פעיל מאוד במרוקו של המאה הי"ט. המזמור שבהשראתו נתחבר הפיוט מוכתר בכותרת מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. בכותרת זו התקשו רבים, הן מצד עצמה - הרי דוד עצמו לא זכה לחנוך את המקדש, שהרי הוא נבנה רק בימי שלמה בנו, הן מצד הקשר שלה אל תוכן המזמור (עיינו בפרשנות על מזמור זה).

תוכן המזמור מתאר תהליך של היוושעותו של המשורר מצרה (אויב ו/או מחלה). שני היסודות הללו - שירה הקשורה במקדש (אֲשׁוֹרֵר כְּשִׁיר מוּשִׁי וּמַחְלִי) וסיפור הישועה שהושיע האל את השר מצרתו - מופיעים גם בפיוט. ואכן, יהודי מרוקו שרים שיר זה לחולה שנרפא מחוליו, ואף נוהגים להרכיב על מילותיו לחנים שונים בעלי אופי עליז וקבצי משירת ה"אלא".. העליזות והקצביות של השיר הפכה אותו לנפוץ ונגיש.

הבית הראשון בפיוט, כמו הפסוק הראשון שבמזמור, סובב סביב ציר הגובה: ה' דילה, כלומר הרים אותי, ואני ארומם ואנשא אותו. מוטיב זה יחזור בביטוי שונה בבית המרכזי שבפיוט. שם המכאוב מתואר כמצולות, כלומר הוא אזור השפל בציר הגובה שנמתח בבית הראשון.

כמו בתהלים, גם המשורר שר את שירו כבר לאחר ידיעת הסוף הטוב והישועה. לכן שני השירים נפתחים בקביעה החיובית, המספרת שרווח לכותביהם. לאחר הפתיחות החיוביות מופיעות בשניהם תיאורי הצרות. בפיוט שלנו - המכאוב והצריפה.