הניצנים נראו בארץ / חסידות פולין / שרה פרידלנד בן-ארזה, רזיה וצבי זלבסקי
חסידויות נוספות - חסידות פולין
להאזנה
הניצנים נראו בארץ / שיר השירים הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ |
כבר במסכת סופרים (פרק יד) נזכר כי מגילת שיר השירים נקראת בפסח. האשכנזים קוראים אותה בשבת חול המועד בבית הכנסת, ואילו יהודי איטליה ותימן נוהגים לקוראה בשביעי של פסח. במנהגים אחדים היא נקראת בליל הסדר, לאחר הסדר ופיוטיו כולם. אין עונה ההולמת את קריאת המגילה הזאת שניחוחותיה, מראותיה וקולות הטבע שבה אומרים התעוררות, נעורים ואביב, כתקופת ניסן. והפסוק המושר כאן הוא אולי הפסוק האביבי ביותר ממגילת שיר השירים. דרשתו של ר' עקיבא את שיר השירים כקודש קודשים, כשירת האהבה שבין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, נטמעה בעם ישראל לדורותיו. במסורות המדרשיות השונות ובזוהר נדרשות שיחתו של הדוד עם הרעיה והמוצאות אותם, כמתייחסות לעניינים שונים מחיי העם, וביותר סביב שעבוד מצרים, היציאה משם, ההליכה במדבר ומעמד הר סיני. אף זו סיבה לשירת השיר הזה בחג הפסח. וכך נדרשו פסוקינו בפסיקתא רבתי פרשה טו, כמדברים ביציאת מצרים - "הניצנים נראו בארץ" - זה משה ואהרן. "ועת הזמיר הגיע" - הגיע זמנה של ערלה שתיזמר [=שתיחתך]; הגיע זמנם של מצרים שייזמרו; הגיע זמנם של עבודת כוכבים ומזלות שלהם שתיעקר מן העולם – "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'" (שמות לב, יב); הגיע זמנו של ים שייבקע, "ויבקעו המים" (שם יד, כא); הגיע זמנה של שירה שתיאמר, "אז ישיר משה ובני ישראל" (שם טו, א); הגיע זמנה של תורה שתינתן, "עזי וזמרת יה" (שם שם, ב)... "וקול התור נשמע בארצנו" - אמר ר' יוחנן קול תייר טב [=תייר טוב] נשמע בארצנו, זה משה – "ויאמר משה כה אמר ה': כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" (שם יא, ד): "התאנה חנטה פגיה" - אלו שלושת ימי אפילה שבהם כלו רשעי ישראל. [=מכת חושך], "והגפנים סמדר נתנו ריח" - אילו הנשארים, שעשו תשובה ונתקבלו.. |
• הַנִּצָּנִים – זוהי מלה יחידאית בתנ"ך ומשערים כי משמעה הפרחים, לפי הפסוק מבראשית מ, י וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. היום מקובלת המלה במשמעות של ראשית הפרחים או הענפים. • נִרְאוּ בָאָרֶץ – עם הופעת האביב, שכן בפסוק הקודם נאמר שהסתיו עבר והגשם חלף הלך לו. • עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ – הגיע זמן השירה. לפי המשך המשפט נראה כי מדובר בזמרת הציפורים. יש האומרים כי זמיר הוא שם פרטי של ציפור מזמרת, המקבילה לתור שבצלע הבאה. • וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ – באביב נשמעת גם המייתו של התור שהוא עוף הדומה ליונה. • הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ – עץ התאנה הוציא מתוכו פגים רבים, כלומר את פרחיו הקטנים, שכשיבשילו יהפכו לפירות זעירים בעטיפה כוללת, שתהפוך לציפת הפרי. • וְהַגְּפָנִים סְמָדַר – הגפנים חנטו, כלומר הוציאו מעצמם את הסמדר - אשכולות תפרחת הגפן הזעירה. • נָתְנוּ רֵיחַ... – הפיצו ריח. |
כותר |
הניצנים נראו בארץ / חסידות פולין / שרה פרידלנד בן-ארזה, רזיה וצבי זלבסקי |
---|---|
מסורת |
חסידויות נוספות - חסידות פולין |
לחן ממסורת |
הניצנים נראו בארץ / חסידות פולין |
מאפייני הקלטה |
בהפקת האתר |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
פסח |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
דירוג ביצוע |
5 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?