אבות / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר
אשכנז - אשכנז כללי
להאזנה
שני זיתים / ר' שלמה אבן גבירול שְׁנֵי זֵיתִים נִכְרָתִים בְּגַן נָעוּל יַצְהִירוּ לְרֹאשׁ קְהָתִי וְאֶפְרָתִי שְׁתֵּי עֲטָרוֹת יַכְתִּירוּ מוּל מְנוֹרָה הַטְּהוֹרָה כְּמוֹ נֵרוֹת יַזְהִירוּ הֵן בְּמַשְׂאֵת כָּל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ הֵן בְּמַחֲנֶה אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ לְבֵן פֹּרָת וְצִיץ יִקְרַת אֲשֶׁר הָיָה כְּצִיץ נוֹבֵל וְלַנִּמְשָׁח אֲשֶׁר הוּשַׁח כְּמוֹ אֳנִיָּה בְּלִי חוֹבֵל זְכֹר מַרְאָה אֲשֶׁר רָאָה זְכַרְיָהוּ בְּעִיר בָּבֶל כְּמוֹ זְכַרְתָּם וְהוֹשַׁעֲתָּם אֲזַי עַל יַד זְרֻבָּבֶל זְכֹר זַרְעָם לְהוֹשִׁיעָם בְּעֵת תִּקְרָא שְׁנַת יוֹבֵל וְשִׂים אוֹתָם מְקוֹם אֲבוֹתָם הֱיוֹת מוֹשְׁלִים בְּכָל תֵּבֵל וּמֵעַל יַד אִישׁ צַיָּד טַבַּעְתָּם יָסִירוּ הֵן בְּמַחֲנֶה אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ מַמְלָכָה מְמֻשָּׁכָה לְעִיר צִיּוֹן תְּשִׁיבֶנָּה וּבַת כְּבוּדָה בְּרָב עֲבֻדָּה לְבֵית אִמָּהּ תְּבִיאֶנָּה וְהַגְּבִירָה וְהַצְּפִירָה לְרֹאשׁ דּוֹדָהּ תְּקִימֶנָּה וּמִצְנֶפֶת מְעֻלֶּפֶת לְרֹאשׁ אַהֲרֹן תְּשִׂימֶנָּה וְהַתָּמִיד אֲזַי תַּעֲמִיד וְהַמִּנְחָה תְּרִימֶנָּה וְהַמֶּרְקָח אֲשֶׁר לֻקָּח וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה וְהַקְּטֹרֶת מְקֻטֶּרֶת לְאַהֲרֹן יַקְ- טִירֶנָּה וְהַנֵּרוֹת בִּמְנוֹרוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן יַבְעִירוּ הֵן בְּמַחֲנֶה אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ הַנְּכֵאָה וְהַצְּמֵאָה אֲשֶׁר תָּמִיד לְךָ תֵילִיל, סְמוֹךְ יָדָהּ בְּבֶן דוֹדָהּ אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ חַכְלִיל וְהַכְנִיסֵם לְגַן בֹּשֶׂם וְחֻפָּתָם בְּהוֹד תַּכְלִיל וְהוֹלִיכֵם וְהַמְלִיכֵם בְּהַר צִיּוֹן וְהַגָּלִיל וְחֹק יָשָׁר אֲזַי יוּשַׁר עֲלֵי נֵבֶל וְגַם חָלִיל זְעֹם עֹזְבֵי שְׁמָךְ וְאֹהֲבֵי חֲזוֹן שֶׁקֶר וְשָׁוְא וֶאֱלִיל וְעַם פְּרוּכִים יְהוּ בְרוּכִים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּ הֵן בְּמַחֲנֶה אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ |
פיוט חנוכה זה של ר' שלמה אבן גבירול, נכתב כ"מאורה", ובני קהילות אשכנז נהגו לאומרו בתפילת שחרית של שבת חנוכה, לפני ברכת "יוצר המאורות". מעניין שפיוט זה נקלט ונשתמר אך ורק בקהילות יוצאי אשכנז (צרפת וגרמניה) ולא מצוי בקהילות אחרות. (פרופ' עזרא פליישר מעיר בספרו "היוצרות בהתהוותם והתפתחותם", עמ' 680, שבאשכנז כתבו מעט מאורות, ועל כן קלטו הקהילות האשכנזיות בסידורי תפילותיהן יצירות ספרדיות מסוג ה"מאורה", ובהן פיוט זה). עדות לכך ש"מאורה" זו היתה נאמרת בשבת חנוכה באשכנז, מצויה בספר "חוות יאיר" (סימן רלח) של ר' יאיר בכרך, בן המאה ה־17. המחבר נשאל שם אודות שילובם של פיוטים בתפילה, וכך הוא אומר: "...ובימי חורפי היה לי פתחון פה עם זקן אחד בעל תורה ודיין בק"ק ווירמיישא על שתמהתי מאד על מנהג זר שמתחילין מאורה דשבת חנוכה "ממלכה ממושכה" [הבית השני בפיוט] והוא באמצע הפיוט, כי התחלתו [הבית הראשון של הפיוט הוא] "שני זיתים" וכו'. והשיבני כי שמע מפי זקני גדולי הקהילה כי בשעת הגזירות נשרפו כל סדרי תפילות ומחזורים ובאשר לא היה בנמצא הדפוס היה מחזור אחד וסידור מעריבים ויוצרות אחד לקהל או למשפחה. וזמן רב אחר עבור זעם שחזרו ונתיישבו מתי מספר אמרו מה שמצאו מפיוטים שנשאר ובאשר מצאו מאורה הנ"ל רק חציה כאוד מוצל מאש אמרו רק חציה שלא לבטל המנהג לפי שעה. ונקבע אח"כ למנהג קבוע...". כפיוטים רבים אחרים, אף במרכזו של פיוט זה בקשת גאולה, ואולם ייחודו בתמונת החיזיון של זכריה המהווה נקודת מוצא עבורו. שני הזיתים מימינה ומשמאלה של המנורה שרואה זכריה מתפרשים כבני היצהר, כלומר ככהונה וכמלוכה, השבות עם גולי בבל למעמד מכובד בבית שני. ר' שלמה אבן גבירול מבקש שכשם שה' שב את שבות הכהונה והמלוכה בבית שני, כך ישיב את שבותן גם בעתיד. בתמונות מפורטות של מלאכת הכהנים ולבושיהם, ובתיאורים רבי הוד וקסם של ציון כגן בושם וכחופה מוקפת הוד הוא מצייר את גאולת העתיד. |
• שְׁנֵי זֵיתִים - זכריה ראה בחזונו (זכריה ד) שני זיתים, שכנראה משמעם שני גרגרי זית או שני ענפי זית, לימין מנורה ולשמאלה. |
כותר |
שני זיתים |
---|---|
מסורת |
אשכנז - אשכנז כללי |
לחן ממסורת |
שני זיתים, מסורת אשכנז - תוכן גולשים |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
חנוכה |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• שְׁנֵי זֵיתִים - זכריה ראה בחזונו (זכריה ד) שני זיתים, שכנראה משמעם שני גרגרי זית או שני ענפי זית, לימין מנורה ולשמאלה.
• נִכְרָתִים - קטופים.
• בְּגַן נָעוּל - לפי הפסוק משיר השירים ד, יב: גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם. אולי הכוונה כאן לארץ ישראל, ואולי גם למקדש, שכן הפסוק הקודם בשיר השירים מסתיים במלים וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן - ולבנון נדרש על המקדש. אפשרות אחרת היא שהגן הנעול הוא קץ הימים, לפי מדרש שיר השירים זוטא ד, יב "גן נעול אחותי כלה - זה הקץ שהיה נעול מישראל".
• יַצְהִירוּ - יאירו.
• קְהָתִי - הכהונה, על שם קהת בן לוי, שממנו יצא עמרם אבי משה, אהרן ומרים.
• וְאֶפְרָתִי - המלוכה, על שם עירו של ישי אבי דוד, לפי הפסוק משמואל א יז, יב וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי...
• לְרֹאשׁ קְהָתִי וְאֶפְרָתִי - בשמן הזיתים משחו הן את המלכים הן את הכהנים הגדולים. כך נדרשים הפסוקים מזכריה ד, יא; יד וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ... וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בספרא צו יח "מה אני מקיים אתה "שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ?" - זה אהרן ודוד.
• שְׁתֵּי עֲטָרוֹת יַכְתִּירוּ - כתרים. בהמשך נבואתו של זכריה הוא מצוּוה לעשות שתי עטרות ולהכתיר באחת מהן את הכהן הגדול והשניה שמורה למלך מבית דוד. הכהונה והמלכות מתוארים ככתרים במשנה אבות ד, יג רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן.
• מוּל מְנוֹרָה הַטְּהוֹרָה כְּמוֹ נֵרוֹת יַזְהִירוּ - המלך והכהן הגדול יזהירו ויאירו מול פני המנורה.
• בְּמַשְׂאֵת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ - המלכים והכהנים יעזרו זה לזה בנשיאת המשא, כלומר בתפקידם מול העם. לפי ישעיהו מא, ו: אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק.
• בְּמַחֲנֶה - בשעת החנייה, המנוחה, כשיגיעו אל המנוחה ואל הנחלה.
• אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ - המלכים והכהנים הנמשחים בשמן מאירים מול המנורה, לפי הפסוק במדבר ח, ג וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ. ייתכן ששמן המנורה רומז לחכמה, הנדרשת הן למלך הן לכהן. (לפי דברי ר' יוחנן בבבלי מנחות פה ע"ב על אנשי תקוע "מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן".)
• לְבֵן פֹּרָת - לבן יפה, או לבן פורה. כאן הכוונה כנראה לכהן. הביטוי לקוח מברכת יעקב ליוסף בבראשית מט, כב: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.
• וְצִיץ יִקְרַת - וציץ יקר ומכובד. הציץ היה נתון על ראשו של הכהן הגדול. כאן הוא מסמל את הכהונה.
• אֲשֶׁר הָיָה כְּצִיץ נוֹבֵל - לאחר חורבן הבית 'נבלה' הכהונה. ציץ הוא צמח צעיר, ונבילתו מופיעה בישעיהו כח, א; שם מ, ז-ח.
• וְלַנִּמְשָׁח - ולמלך, שאותו משחו בשמן המשחה. כאן הוא מסמל את המלוכה.
• הוּשַׁח - שכופפו והשפילו אותו לאחר שישראל גלו.
• כְּמוֹ אֱנִיָּה בְּלִי חוֹבֵל - כממלכה שאין לה מנהיג.
• זְכֹר מַרְאֶה אֲשֶׁר רָאָה זְכַרְיָהוּ - חזון שני בני היצהר - המלך והכהן, העומדים משני צדי המנורה, כפי שהוא מתואר בזכריה ד.
• בְּעִיר בָּבֶל - זכריה דיבר (בין היתר) אל גולי בבל. ראו למשל זכריה ב, יא; ו, י.
• כְּמוֹ זְכַרְתָּם... עַל יַד זְרֻבָּבֶל - כפי שזכרת והושעת את יהודה כשגולי בבל שבו לארצם בתקופת זכריה והונהגו על ידי זרובבל.
• זְכֹר זַרְעָם לְהוֹשִׁיעָם - כך תזכור להושיע את צאצאיהם בעתיד.
• בְּעֵת תִּקְרָא שְׁנַת יוֹבֵל - בזמן הגאולה.
• וְשִׂים אוֹתָם מְקוֹם אֲבוֹתָם - השב את צאצאיהם לארץ אבותם.
• הֱיוֹת מוֹשְׁלִים בְּכָל תֵּבֵל - ולמעמד של מלכי העולם. הלשון מהדהדת את לשון הפיוט הקדום "אל אדון על כל המעשים".
• אִישׁ צַיָּד - עשו, לפי כינויו בספר בראשית כה, כז: וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה. עשו מגלם את מלכות רומי, היא העולם הנוצרי.
• וּמֵעַל יַד אִישׁ צַיָּד טַבַּעְתָּם יָסִירוּ - המלכות הראויה לישראל עברה לעולם הנוצרי. המשורר מבקש שהטבעת, המסמלת מלכות זו (לפי אסתר ג, י; ח, ב), תוסר מהנוצרים, ותשוב אל עם ישראל.
• מַמְלָכָה מְמֻשָּׁכָה - ממלכה שהחזיקה מעמד דורות רבים.
• וּבַת כְּבוּדָה - בת מכובדת, עם ישראל.
• בְּרָב עֲבֻדָּה - בלשון המקרא הכוונה לעבדים ושפחות, וכאן כנראה מסמל רכוש רב.
• לְבֵית אִמָּהּ - לארצה, ציון.
• וְהַגְּבִירָה - ומלכות ישראל.
• וְהַצְּפִירָה לְרֹאשׁ דּוֹדָהּ תְּקִימֶנָּהּ - צפירה היא כתר, נזר. אתה תקים את כתרה על ראש אהובה, הקדוש ברוך הוא.
• וּמִצְנֶפֶת מְעֻלֶּפֶת - וכובע מקושט. המצנפת היא אחד מבגדי הכהן הגדול.
• לְרֹאשׁ אַהֲרֹן תְּשִׂימֶנָּהּ - והיא תשוב להתנוסס על ראשו, כאשר תחזר הכהונה למעמדה הנכבד.
• וְהַתָּמִיד - ואת קורבן התמיד שהכהנים היו מקריבים בעבר.
• אֲזַי תַּעֲמִיד - תשיב.
• וְהַמִּנְחָה - את הקורבן מן הצומח.
• וְהַמֶּרְקָח - שמן המשחה שבו משחו את המשכן, את כליו ואת הכהנים, ראו שמות ל, כה-ל.
• אֲשֶׁר לֻקַּח - שנגנז. לפי תוספתא יומא ב, יג, שמן המשחה, לצד צנצנת המן ודברים נוספים היו בבית קודש הקדשים ונגנזו כשנגנז הארון עם החורבן.
• וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה - עד היום הוא לא נמצא.
• וְהַקְּטֹרֶת... לְאַהֲרֹן יַקְטִירֶנָּהּ - גם העלאת הקטורת היא מלאכת הכהן הגדול.
• מְקֻטֶּרֶת - מעלה עשן.
• וְהַנֵּרוֹת בִּמְנוֹרוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן יַבְעִירוּ - הכהנים ידליקו את המנורה בבית המקדש.
• הַנְּכֵאָה וְהַצְּמֵאָה - המדוכאה, השבורה, זוהי ציון.
• לְךָ תֵילִיל - תבכה ותילל אליך.
• סְמוֹךְ יָדָהּ - השען אותה על -
• בְּבֶן דוֹדָהּ - מלך המשיח, בן אהובה.
• אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ חַכְלִיל - לפי ברכת יעקב ליהודה, שממנו יצא מלך המשיח, בבראשית מט, יב: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב. פסוק זה נדרש בתרגום ירושלמי ובתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל על מלך המשיח.
• וְהַכְנִיסֵם לְגַן בֹּשֶׂם - והכנס את ישראל לארצם המבורכת והבשומה.
• וְחֻפָּתָם בְּהוֹד תַּכְלִיל - את חופתם תקיף בפאר.
• וְהוֹלִיכֵם - הולך אותם למקומם.
• וְהַגָּלִיל - והאיזור.
• וְחֹק יָשָׁר אֲזַי יוּשַׁר - ואת משפטי התורה הישרים ישירו אז וינגנו.
• זְעֹם - כְּעַס על -
• עֹזְבֵי שְׁמָךְ - אלו שעזבו את שמך.
• וְאֹהֲבֵי חֲזוֹן שֶׁקֶר וְשָׁוְא וֶאֱלִיל - האוהבים נבואות שקר ואלוהים אחרים.
• פְּרוּכִים - שבורים.
• כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּ - כל מי שיראה את ישראל יכיר וידע שהם ברוכים. הביטוי לקוח מישעיהו סא, ט: וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?