שירה | מה שקראנו לו עתיד
נוית בראל . זהב מִתְגַּנֵּב מִנְּקֻדָּה לִנְקֻדָּה בְּשׁוּלֵי הַמָּסָךְ, הַמֵּצַח שֶׁלְּךָ מַכְחִיל מֵרֹב קֹר וְהַיָּדַיִם מַאְדִּימוֹת מֵרֹב חֹם. מִלִּים יָפוֹת, דְּמֵי כִּיס קְבוּעִים, לֵךְ תִּקְנֶה עִם זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְעַצְמְךָ. אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ בְּוַדָּאוּת, הָאֵשׁ ה
לכתבה בבלוג הספרייה