תפילת עמידה לשחרית של שבת (חזרת הש"ץ)

תפילת העמידה של שחרית בשבת היא אחד החלקים המוקדמים שמייחדים את תפילות השבת. נוסח ומבנה התפילה שונה מבימות החול, וכך גם מסורת האמירה שלה ברוב המסורות. בחלק מן המסורות קיימת נעימה מיוחדת לתפילות השבת (בחלקן אף קיימים הבדלים בין תפילות השבת השונות), במסורת חלב יוחד לכל שבת מקאם משלה שבו מבוצעות תפילות השבת, ואילו במסורת ספרד־ירושלים החזן אומר את תפילת העמידה של שחרית במקאם לבחירתו (אך תפילת המוסף נאמרת דווקא במקאם חיג'אז).

התפילה נפתחת ונחתמת כבימות החול, אך במקום ברכות הבקשה, נאמרת בשבת בכל התפילות ברכה נרחבת אחת העוסקת בקדושת היום. כך קיבלה את כינויה "תפילת שבע" כמספר ברכותיה.

הגמרא מסבירה שהסיבה שאין אומרים את חטיבת הבקשות בשבתות ובימים טובים היא שחז"ל לא רצו שהתפילה במועדים אלו תטריח את הציבור באריכותה (בבלי ברכות כא, א). המדרש מציע כי בקשה על צרכינו פוגעת באווירה המיוחדת של שבת: "וּלְפִיכָךְ אֵין מִתְפַּלְּלִין בַּשַּׁבָּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה [כלומר לא אומרים את שלוש עשרה הברכות האמצעיות], שֶׁאִם יִהְיֶה לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, נִזְכָּר בְּרוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְהוּא מֵצֵר, וְהַשַּׁבָּת נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל לִקְדֻשָּׁה לְעֹנֶג וְלִמְנוּחָה וְלֹא לְצַעַר, לְכָךְ מִתְפַּלֵּל שָׁלֹש בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹש אַחֲרוֹנוֹת וְהַמְּנוּחָה בָּאֶמְצַע." (מדרש תנחומא וירא, א).

בחלק מן המסורות נוסח הקדושה בתפילה זו שונה מימות החול, ובחלקן הוא מושר בלחן מיוחד, בהלבשה, או נאמר בנעימה המיוחדת לתפילה בשבת או במקאם שמוקדש לאותה שבת.

הברכה הרביעית בתפילת העמידה של שבת, ברכת קדושת היום, היא ברכה ארוכה המורכבת מכמה חלקים. היא נפתחת בפיוט "ישמח משה", שמתאר את קדושת היום ואת השבת כמתנה שניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני. הנוסח של הפיוט שהגיע אלינו בתוך ברכה זו הוא חלק של פיוט שלם - ובתפילות השבת הנוספות מחליפות אותו ברכות מפויטות אחרות. במסורות השונות מקובל לשיר את הפיוט, בביצועו של החזן או יחד עם הקהל.

לאחר החלק הפיוטי התפילה מצטטת פסוקים המתארים את השבת, שנאמרים גם בקידוש, מתוך שמות לא, טז-יז.

החלק השלישי של הברכה, שהופיע לראשונה בסידור רב עמרם גאון ומסתבר שנתקן לאחר תקופת חז"ל, נפתח במילים "ישמחו במלכותך" והוא מתאר את העונג המיוחד של השבת. בנוסחי אשכנז יש כמה מנגינות לחלק זה של הברכה.

החלק הרביעי והמסיים של הברכה הרביעית, "אלהינו ואלוהי אבותינו", משותף לכל תפילות העמידה שנאמרות בשבתות ובימים טובים (בשינוי או בתוספת כאשר מדובר בחג שחל בשבת). גם חלק זה מופיע לראשונה בסדר רב עמרם גאון, אך נראה שהוא מוקדם לתקופת הגאונים.

לאחר התפילה ממשיכים להוצאת ספר התורה ולקריאה בתורה (בשבתות רגילות) או לאמירת הלל (בשבת שחל בה ראש חודש, מועד או חול המועד).