audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • פיוט
playerSongImg
כותר החליפי לבושי גלותך
מעגל השנה לכל עת
מקום החיבור NLIUmbraco.Models.ItemPage.PiyutModel . lds91
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • לְבוּשֵׁי גָלוּתֵךְ – הבגדים שלבשת בגלות; בנוסף לפשט משמש הצירוף כסמיכות מטאפורית, וסמל למצב היהודים בגלות. דומה לכתוב בירמיה (מו, יט): "כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת מִצְרָיִם". מנוגד ל"בגדי תפארתך".
    • בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ – בגדיך היפים והמפוארים. סמל לפאר ולהדר שעתידים היהודים לזכות בהם עם בוא הגאולה. שיבוץ של פסוק נחמה מישעיה (נב, א): "לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַבם".
    • יוֹנָה תַּמָּה – כינוי חיבה. סמל מקראי ופייטני ידוע לעם ישראל ולירושלים. בישעיה (ס, ח) משולים שבי ציון, היהודים החוזרים מהגולה, ליונים: "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם". בצפניה (ג, א) נמשלת גם העיר ירושלים ליונה: "הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה". בשיר השירים מכונה הרעיה, שעל פי חז"ל היא אלגוריה לעם ישראל, "יונתי": "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ" (ב, יד).
    • גַּלְמוּדָה – בודדה.
    • הֵקִים לָךְ מוֹדָע וְגוֹאֵל – הביא לך את המלך המשיח. לשון "הקים" קשורה במקרא להמלכת מלך, כמו (דברים כח, לו): "וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ". מודע וגואל – ע"פ מגילת רות: בועז היה מודע (=קרוב) של נעמי, וגואל (=יבם) של רות. מלכי בית דוד, כולל המשיח, הם צאצאים של בועז ורות.
    • עַמִּים יָבוֹאוּ אֵלַיִךְ – כל הגויים יבואו לעבוד את הקב"ה בירושלים ויכבדו את עם ישראל אחרי הגאולה. כמפורט בישעיה ס (פסוקים ה', יא-יג).
    • יִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהַיִךְ – ע"פ זכריה (יד, טז): "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָ.ם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹית לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת".
    • כִּי לְגַן עֵדֶן פּוֹרִיָּה הֶחְלִיף שׁוֹמְמוֹתָיִךְ – הקב"ה הפך את ארץ ישראל מארץ שממה לארץ שאדמתה משגשגת ופוריה, כמו גן עדן. כך מבטיחה הנבואה המקראית בישעיה (נא, ג): "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן... וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'".
    • קוֹל שִׁיר וְזִמְרַת הַלְוִיִּים – השירים ששרים בני לוי, ושעתידים להישמע בירושלים עם בנייתו מחדש של המקדש. חלק מתפקידם של בני שבט לוי במקדש היה לשיר מזמורים.
    • יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל צָהֲלָה וְתוֹדָה – בירושלים ובשאר הערים שביהודה ישמעו את קול מזמורי הלויים, את קולות השמחה וההודיה. פסוק מפורש (ירמיה לג, י): כֹּה אָמַר ה': עוֹד יִשָּׁמַע... בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַהם... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת".
    • בּוֹאִי כַלָּה – קריאה לכלה, היא כנסת ישראל, לבוא ולשוב ארצה. עם ישראל מושווה לכלה כבר במקרא: "כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה" (ישעיה מט, יח). גם בשיר השירים, הרעיה – שע"פ חז"ל היא אלגוריה לכנסת ישראל – מכונה "כלה": "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה" (שיר השירים ד, ט). עֲטֶרֶת בַּעְלֵךְ – כנסת ישראל, המשולה לאשה שבעלה מתפאר בה, כמו עטרת (=כתר). ע"פ הכתוב במשלי (יב, ד): "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ". הקב"ה שמח ומתפאר בעם ישראל, ככתוב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג). הביטוי הקודם "בואי כלה" יחד עם "עטרת בעלך" יוצר הפנייה ברורה לבית האחרון בפיוט 'לכה דודי' (מאת ר' שלמה אלקבץ) : "בֹּאִי בְּשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ... בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה".
    • לְאָהֳלֵךְ – לבית המקדש.
    • וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ – הסתיימו הימים שבהם היית אבלה ועצובה על החורבן. שיבוץ מקראי מפסוק בישעיה (ס, כ): "כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ".


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?