זמן של חסד הוא זמנה של תפילת ערבית במוצאי שבת: הרגעים האחרונים של קדושת השבת, שבהם מתכנסים אט אט המתפללים בבית הכנסת. כשיֵצאו בסוף התפילה כבר יחושו את תנועותיו של השבוע החדש. אך טבעי הוא שלתפילת ערבית הקבועה, בעוד הציבור מתכנס, יתווספו תפילות, בקשות וניגונים – וכפי שמתבטא הדבר ברבות מהמסורות הספרדיות (ולא רק בהן) – באמירת פרקי תהלים בלחן מיוחד. יש שהסבירו הזאת אף כתוספת של קודש רגע לפני המעבר אל ימות החול. דומה כי אין שיטתיות בבחירת המזמורים הנאמרים לפני התפילה, ולא חכמת המבנה הסדור הנחתה את המדפיסים והציבור, אלא הרצון, הרגש והמסורת. יש מסורות שבהן נהוג לומר את כל פרק קיט – הארוך בפרקי התנ"ך – במוצאי שבת. כאשר הוא נאמר, נהוג לקרוא למקבץ זה "אלפא ביתא", בשל העובדה כי הפרק מסודר לפי אותיות האל"ף בי"ת. יש מסורות שבהן נאמרים פרקים אחרים. הצד השווה לכולם הוא התפילה הנמצאת בהם, הבקשה לטוב והניגונים המיוחדים. בהקלטה של ר' חיים לוק, מגדולי פייטני וחזני מסורות מרוקו, ניתן לשמוע חמישה פרקי תהלים שנהגו לאומרם לפני תפילת ערבית למוצאי שבת. השניים הראשונים עוקבים: מזמור טו בתהלים, העוסק בדמותו של האדם הראוי לעלות בהר ה', והמזמור שאחריו, מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. נראה כי המנהג לומר מזמור זה לפני ערבית למוצאי שבת החל בקהילות תוניסיה וג'רבה, ומשם עבר לקהילות סמוכות גאוגרפית, כמו קהילת מרוקו. לאחר שני פרקים אלו נאמר מזמור שמזוהה במיוחד עם מקבץ מזמורים אלו: לדוד ברוך ה' צורי (תהלים קמד). הניגון של ר' חיים לוק, המוכר בווריאציות שונות גם במסורות ספרדיות אחרות, מיוחס לתקופת הלווים, ייעודי לערבית של מוצאי שבת ואהוב במיוחד. יש לציין כי אמירת מזמור זה הוזכרה גם במקורות אשכנזיים. המזמור הבא במקבץ זה הוא מזמור סז בתהלים, למנצח בנגינות מזמור שיר, הנאמר בהזדמנויות רבות. הלחן והמקצב מתכתבים עם אלו של המזמור הקודם, וסיומו מעיד על ההתכנסות לפתיחת התפילה. ברוב קהילות ישראל נהוג לומר את מזמור קמד בתהלים, לדוד ברוך ה' צורי, בניגון מיוחד. את המקבץ של ר' חיים חותם מזמור כד בתהלים, לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, כנהוג בקרב יוצאי מרוקו.
|