|
כל ברואי מעלה / ר' שלמה אבן גבירול כָּל בְּרוּאֵי מַעְלָה וּמַטָּה יְעִידוּן יַגִּידוּן כֻּלָּם כְּאֶחָד ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נְתִיבוֹת שְׁבִילָךְ לְכָל מֵבִין סוֹדָם יְסַפְּרוּ גָדְלָךְ מֵהֶם יַכִּירוּן כִּי הַכֹּל שֶׁלָּךְ וְאַתָּה הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַמְּיֻחָד לְבָבוֹת בְּחָשְׁבָם עוֹלָם בָּנוּי יִמְצְאוּ כָל יֵשׁ בִּלְתְּךָ שָׁנוּי בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל הַכֹּל מָנוּי כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף יֵשׁ לְךָ סִמָּן צָפוֹן וָיָם וְקֶדֶם וְתֵימָן שַׁחַק וְתֵבֵל לְךָ עֵד נֶאֱמָן מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד הַכֹּל מִמְּךָ נִזְבַּד זָבוֹד אַתָּה תַעֲמֹד וְהֵם יֹאבְדוּ אָבוֹד לָכֵן כָּל יְצוּר לְךָ יִתֵּן כָּבוֹד כִּי מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הֲלֹא אָב אֶחָד |
| פיוט מאת ר' שלמה אבן-גבירול, מגדולי המשוררים העבריים בספרד המוסלמית (המאה ה-11), שחתם שמו בראשי המחרוזות, כמו גם בראשי הטורים של המחרוזת הראשונה. הפיוט זכה לתפוצה נרחבת בכל הקהילות הספרדיות והוא מושר בזמנים שונים – במנהג איטליה הוא נאמר בסדר הסליחות, במנהג כמה מהקהילות (פרס, כורדיסטן, תימן) הוא נאמר כבקשה בתפילת שחרית של שלושת הרגלים, ובכל הקהילות הוא מושר בשבת. כברבים מפיוטי רשב"ג, גם כאן ניכרת השפעתם של חיבורים מיסטיים קדומים, ובראשם 'ספר יצירה'. המשורר נסמך עליו ועל החיבור הידוע בשם 'פרק שירה' כדי לתאר כיצד יסודות ההוויה כולה מודים באחדותו של האל, כמו כל הבריה, כמו כל היצור; "כָּל בְּרוּאֵי מַעְלָה וּמַטָּה / יְעִידוּן יַגִּידוּן כֻּלָּם כְּאֶחָד / ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". לא בכדי נחתמות כל המחרוזות במילה "אֶחָד"; דומה שכוחו של הפיוט במתח הקוטבי שבין ריבוי ומיעוט: אל מול הוויה מפוצלת, מרובדת, רבת עוצמה על פי דרכה, ניצבת יחידותו הבלבדית של הא-לוהים, ומבליטה את נשגבותו. |
| • כָּל בְּרוּאֵי מַעְלָה וּמַטָּה יְעִידוּן יַגִּידוּן כֻּלָּם כְּאֶחָד ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד – כל הנבראים, בשמיים ובארץ, ועימם יחד כל הבריאה כולה, כולם יחדיו מעידים על אחדות האל, כפי שנאמר בנבואת זכריה (יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. רעיון השותפות בין שמים לארץ בנשיאת דברים לקב"ה רווח בפיוטים רבים של רשב"ג ובכלל, והיא נזכרת גם בחיבור המיסטי הקדום 'פרק שירה', המתאר את שירת כל אחת מבריות העולם כלפי שמיא. • שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נְתִיבוֹת שְׁבִילָךְ לְכָל מֵבִין סוֹדָם יְסַפְּרוּ גָדְלָךְ – שלושים ושתים נתיבות שבהן בראת את עולמך, יעידו על גדלותך אצל כל מי שיבינן. הפייטן מתבסס כאן על הפסקה הפותחת חיבור מיסטי נודע נוסף, 'ספר יצירה', שהשפעתו ניכרת ברבים מפיוטי רשב"ג. וכך כתוב שם (א, א): "בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י-ה ה' צבאות את עולמו". שלושים ושתים נתיבות חכמה מורכבות מעשר הספירות ו-22 אותיות הא"ב (ראו למשל בפירוש הרמב"ן למשנה א' בספר יצירה: "בל"ב נתיבות וכו' - הן עשר ספירות וכ"ב אותיות"). • זהות כנראה גם עם "עשר ספירות בלימה [=עשר הספרות שמאחת ועד עשר]", ועם "עשרים ושתים אותיות יסוד [=אותיות האלף-בית]" – כלומר, מדובר במרכיבים הזעירים והמכוננים עליהם הושתת העולם. זה לא בדיוק זהה מה שכתוב בספר היצירה של"ב נתיבות חכמה הם מורכבות מ22 אותיות ועשר ספירות: מופיע בהרבה מקומות כמו למשל • מֵהֶם יַכִּירוּן כִּי הַכֹּל שֶׁלָּךְ – מנתיבות הפליאה המעידות על הבריאה, ידעו כל יצורי עולמים כי הכל שייך לך, ואין דבר שאינו שלך. • וְאַתָּה הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַמְּיֻחָד – מכך יכירו הכל וידעו גם את אחדותך, את היותך מלך מלכי המלכים. • לְבָבוֹת בְּחָשְׁבָם עוֹלָם בָּנוּי – כאשר בני האדם חושבים על העולם הנברא. • יִמְצְאוּ כָל יֵשׁ בִּלְתְּךָ שָׁנוּי – הם נוכחים לדעת כי כל דבר הקיים בעולם מלבד האל עצמו הינו זוגי, עשוי שניים-שניים. רשב"ג משקף כאן תפיסה רווחת של המציאות בימי הביניים, תפיסה שהבליטה את היסודות המנוגדים הנוכחים בעולם: חומר וצורה, חום וקור, לח ויבש, וכיוצא באלה ניגודים. • בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל הַכֹּל מָנוּי – כל היסודות הזוגיים המרכיבים את ההוויה, כולם מנויים וספורים, בניגוד לאחדותו של האל, שהוא אחד, אך לא כמספר. • כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד – חרף הפיצול הניכר בהוויה, מקור כל הניגודים הזוגיים הוא דווקא באל האחד והיחיד. המחרוזת נחתמת בשיבוץ קטע פסוק מקהלת (יב, יא): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. • מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף יֵשׁ לְךָ סִמָּן – מתחילת העולם ועד סופו יש עדות לאחדות האל. גם כאן מתבסס רשב"ג על האמור בספר יצירה, לפיו הקדוש ברוך הוא חקק את שמו בארבע רוחות השמים, ובנוסף להן למטה בארץ ולמעלה בשמי מרום; בכל אחד מששת הכיוונים נחקק צירוף אחר מתוך ששת הצירופים האפשריים של אותיות י-ה-ו, וכל צירוף קשור לספירה אחרת: "וחתם בהן [=בשמו] שש קצוות. פנה למעלה וחתמו ביה"ו [=באותיות י, ה, ו, שהן שלוש אותיות מתוך ארבע האותיות של שם הוי"ה, וכן גם בהמשך, בשאר הכיוונים], שש חתם תחת פנה למטה וחתם ביו"ה, שבע פנה לפניו וחתם מזרח בהי"ו, שמנה פנה לאחוריו וחתם מערב בהו"י, תשע פנה לימינו וחתם דרום בוי"ה, עשר פנה לשמאל וחתם צפון בוה"י" (ספר יצירה א, יב-יג). • צָפוֹן וָיָם וְקֶדֶם וְתֵימָן – ארבע רוחות השמים, בהמשך לנאמר לעיל. • שַׁחַק וְתֵבֵל לְךָ עֵד נֶאֱמָן – שני הצדדים הנוספים של המציאות – שמים וארץ, יחד עם ארבעת כיווני הרוחות שצוינו בטור הקודם, כל אלה מעידים יחד על שמך האחד. • מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד – שיבוץ מהקשר אחר בשמות (יז, יב): וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. בהקשר של השיר, פירוש השיבוץ הוא שששת הכיוונים שבמציאות מצטרפים יחד להעיד על שמו של הקדוש ברוך הוא, כשם שאהרן וחור הצטרפו יחד כדי לחזק את ידי משה רבנו. • הַכֹּל מִמְּךָ נִזְבַּד זָבוֹד – כל דבר ניתן ממך ועל-ידך; הבריאה כולה נאצלה ממך. השורש ז.ב.ד בלשון המקרא מציין נתינה, על פי האמור בבראשית (ל, כ): וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב... • אַתָּה תַעֲמֹד וְהֵם יֹאבְדוּ אָבוֹד – אתה, אלוהים, תהא קיים לנצח, בעוד שאר כל הבריות עתידות למות ולהפטר מן העולם. הטור מיוסד על תהלים (קב, כו-כח): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. • לָכֵן כָּל יְצוּר לְךָ יִתֵּן כָּבוֹד – משום כך, ביודעם את נצחיותך, יתנו לך כל יצורי עולמים כבוד ויקר. • כִּי מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הֲלֹא אָב אֶחָד – משום שמתחילת העולם ועד סופו, ובכל מקום על הארץ ובשמים, אב אחד לכל היצורים. מיוסד על נבואת מלאכי (ב, י): הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ. |
| כותר |
כל ברואי מעלה |
|---|---|
| מעגל השנה |
ימים נוראים;לכל עת;שבת;שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
