אך זה היום קויתי

• אַךְ זֶה הַיּוֹם קִוִּיתִי לָשִׁיר אֶת נִקְמַת צָר - ייחלתי להגיע ליום זה, בו אני שר ומודה לאל על נקמתו בצורר אותי - המן הרשע, המכונה 'צר' במגילת אסתר (ז, ו): וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.
• בּוֹ מָצָאתִי רָאִיתִי יֶשַׁע מִן הַמֵּצַר - ביום זה זכיתי לישועה מתוך המצוקה הגדולה בה הייתי שרוי. רומז לתהלים (קיח, ה): מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.
• אָגִילָה אַגְדִּילָה אֶל צוּר - אשמח וארומם את אלוהי. צור הוא כינוי לאל המבטא את עוצמתו ומצוי הרבה במקרא, ראו למשל דברים (לב, לז): וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ.
• אֵלַי מִבְצָר מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה - שהיה לי כמגן ומחסה מפני חרבו של האויב. הצירוף 'חֶרֶב הַיּוֹנָה' - מלשון הונאה ועושק, וגרימת סבל, על פי ירמיהו (מו, טז) הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה.
• בְּשִׂמְחָה וּבִרְנָנָה - את שיר התודה לאל אשא בשמחה, ככתוב בתהלים (ק, א-ב): מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. הצירוף 'בְּשִׂמְחָה וּבִרְנָנָה' יחתום מכאן ואילך את כל מחרוזות הפיוט.
• בַּכֶּסֶף אָז קָנָנִי אִישׁ זֵד צוֹרֵר הָרָע - המן הרשע קנה בכסף את הסכמת המלך אחשוורוש להשמדת היהודים, ככתוב במגילת אסתר (ג, ח-ט): וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. 'זֵד' - רשע, חושב מחשבות זדון, על פי משלי (כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן.
• צֹאן לַטֶּבַח שָׂמָנִי - המן המיט אסון על היהודים כולם, וגזר עליהם שיהיו נתונים כצאן לטבח. הדימוי על פי ישעיהו (נג, ז): נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל,וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו.
• כִּי צַדִּיק לֹא כָרַע - משום שמרדכי הצדיק לא השתחווה לפני המן, כמסופר במגילת אסתר (ג, ה-ו): וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי.
• אַךְ שֶׁקֶר כָּל חֶקֶר הֶבֶל רוּחַ זָרַע - אבל כל מעשיו וחקירותיו של המן הרשע היו לאין, והרי הוא כמי שזרע רוח, ועתיד לקצור את הסערה העתידה לבוא עליו, ככתוב בהושע (ח, ז): כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ.
• חַי אֵל אוֹיֵב פִּנָּה - הקדוש ברוך הוא סילק את המן הרשע מעלינו. הצירוף 'חַי אֵל' על פי איוב (כז, ב): חַי אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי.
• רָשָׁע נָחָשׁ בָּרִיחַ אָז בְּכֹחַ וָאֵל פִּתָּה מֶלֶךְ הִדִּיחַ לַשְׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל - המן הרשע הצליח בכוחו הרב לפתות את אחשוורוש לפגוע בישראל. 'נָחָשׁ בָּרִיחַ' הוא חיה מסוכנת ואגדית, שהקב"ה עתיד לגבור עליה, על פי ישעיהו (כז, א): בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם.
• תַּם רֶשַׁע בָּא יֶשַׁע מִלֹּא הִשְׁבִּית גּוֹאֵל עַל יַד אִישׁ חַרְבוֹנָה - אך רשעתו לא הצליחה, משום שהקדוש ברוך, מי שלא השבית גואל לישראל, זימן לנו ישועה באמצעות חרבונה, אחד מסריסי המלך, שהלשין על המן לפני המלך אחשוורוש, ככתוב במגילה (ז, ט-י): וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה. 'לֹא הִשְׁבִּית גּוֹאֵל' - כינוי לקדוש ברוך הוא על פי הכתוב ברות (ד, יד): וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל.
• הָמָן וּבְנֵי הַבַּיִת כֻּלָּם עַל עֵץ נִתְלוּ - המן וכל בניו נהרגו על ידי היהודים, לאחר שמזימת המן נתגלתה למלך; ככתוב במגילת אסתר (ט, ה-י): וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.
• הוֹדִי עָלַי כַּזַּיִת אַךְ שָׂרִים נִבְהָלוּ - אמנם הוד ישראל ותפארתם היתה מועטת באותם ימים קשים, ובכל זאת מכובדים מאיתנו נבהלו מפנינו, כשהמלך אחשוורוש התיר לאסתר ומרדכי להורות ליהודים לעשות כרצונם. 'כַּזַּיִת' - במידה קטנה. לשון הטור רומזת לשמות (טו, טו): אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.
• זַמֵּרוּ דַּבֵּרוּ חַסְדֵּי אֵל לֹא יִכְלוּ עַד שֵׂיבָה עַד זִקְנָה - שירו וספרו על חסדי הקדוש ברוך הוא, שלא יתמו לעולם. ברקע הטור עומד הכתוב באיכה (ג, כב): חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו. הצירוף 'עַד שֵׂיבָה עַד זִקְנָה' מקורו בפסוק המדבר באל, בנבואת ישעיהו (מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.
• מַהֵר שִׂמְחוּ גַּם גִּילוּ עִמִּי אַחַי רֵעָי יַיִן שֵׁכָר הוֹבִילוּ עַתָּה אֶל תּוֹךְ מֵעָי - הזדרזו לשמוח יחד איתי, והשקו אותי יין. הקריאה החוזרת 'שִׂמְחוּ' ו'גִּילוּ' מזכירה כמה פסוקים במקרא, למשל מתהלים (לב, יא): שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב.
• הָכִינוּ הַרְנִינוּ שִׂישׂוּ אֶל שַׁעֲשֻׁעָי כָּל פֶּלֶךְ וּמְדִינָה - הצטרפו אלי ושמחו בשמחתי, כל ישראל היושבים בכל הפזורות. 'פֶּלֶךְ' - מחוז, על פי נחמיה (ג, ט).
• חִזְקוּ בָאֵל לִבְטוֹחַ כִּי יִוָּסֵד הֵיכָל - השענו על האל, והיו בטוחים כי המקדש עתיד להבנות מחדש, כשם שנבנה בימי שיבת ציון מבבל, ככתוב בעזרא (ג, י-יא): וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה'... וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'.
• קָמִים גִּבּוֹרֵי כֹחַ מָחָר חֶרֶב תֹּאכַל - את הקמים עלינו להורגנו בכוחם, מחר תאכל חרבו של האל, כמובטח בדברים (כח, ז): יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ, ובישעיהו (לא, ח): וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכֲלֶנּוּ וְנָס לוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ. מקור הביטוי 'גִּבּוֹרֵי כֹחַ' דווקא בהקשר חיובי, מתהלים (קג, כ): בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ.
• נָקוּמָה נָרוּמָה מַלְכֵּנוּ כֹּל יוּכַל - נעמוד ונתנשא בעזרת מלכנו, מלך מלכי המלכים, שאין גבול לכוחו.
• חִישׁ תָּדוּץ אַלְמָנָה - במהרה תשמח ירושלים, שהיתה עד כה כאלמנה, ככתוב באיכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. לשון הטור מיוסדת על איוב (מא, יד): בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה.
• מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֲזַי הָאֵל רַחְמָן - ממקום מושבו בשמים השגיח האל הרחום על הנעשה בארץ, ככתוב בתהלים (לג, יד): מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
• נָתַץ כָּרַת הִרְתִּיחַ זֵכֶר זֶרַע הָמָן - השמיד את המן וזרעו.
• הוֹבִישׁוּ הוֹבִישׁוּ גַּם הֵם כְּשׁוֹד שַׁלְמָן - העמים הצוררים את ישראל התביישו, ככתוב בירמיהו (ו, טו): הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ אָמַר ה'. 'כְּשׁוֹד שַׁלְמָן' - כנראה, כאויב אכזר; על פי הושע (י, יד): וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ וְכָל מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה. משמעותו המדויקת של הביטוי עומדת במחלוקת הפרשנים שם.
• וּפָרְחָה שׁוֹשַׁנָּה - לעומת העמים, דווקא כנסת ישראל המשולה לשושנה, זכתה לפרוח ולשגשג, ברוח הבטחת הקב"ה בנבואת הושע (יד, ו): אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן.
• מוֹצִיא אֲסִירִים פּוֹדֶה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד - הקדוש ברוך הוא, שמלכותו עומדת לעד, משחרר אסירים ומושיע אותם מכלאם, ככתוב בתהלים (סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה. הצירוף 'מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד' מיוסד על תהלים (י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ.
• כָּל צַר צוֹרֵר צוֹדֶה הַכְרֵת כִּי בָא מוֹעֵד - הפייטן חותם את שירו בפנייה לאל ובבקשת הצלה מן האויבים העכשוויים, שיש להכריתם, כי הגיע זמן הגאולה - ככתוב בתהלים (קב, יד): אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. הצירוף 'צַר צוֹרֵר' מקורו בספר במדבר (י, ט): וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. 'צוֹדֶה' - מלשון ציד, כלשון הכתוב בשמואל א (כד, יא): וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
• יַעְתִּירוּ יַקְטִירוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מָר דְּרוֹר עִם לְבוֹנָה - או אז, כשתגאלנו, יתפללו לפניך ישראל ויקטירו קטורת, בפתח המקדש. 'מָר דְּרוֹר' - ממרכיבי שמן המשחה שבמשכן, על פי שמות (ל, כג): וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. 'לְבוֹנָה' - ממרכיבי הקטורת, ככתוב שם (ל, לד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.