ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
דַּע לְךָ שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד מִשֶׁלּוֹ דַּע לְךָ שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ שִׁירָה מְיוּחֶדֶת מִשֶׁלּוֹ וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל רוֹעֶה כַּמָּה יָפֶה כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה כְּשֶׁשׁוֹמְעִים הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶם טוֹב מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹד אֶת ה' וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים מִתְמַלֵּא הַלֵּב וּמִשְׁתּוֹקֵק וּכְשֶׁהַלֵּב מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא וּמִשְׁתּוֹקֵק אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹר גָּדוֹל אֲזַי נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ מִקְּדוּשָׁתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ עָלָיו וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הַלֵּב |
|
שיר מאת נעמי שמר, על פי דברי ר' נחמן מברסלב. השיר נכתב בשנת 1976 עבור המחזה 'מסעות בנימין השלישי', המבוסס על סאטירה בשם זה, פרי עטו של מנדלי מוכר ספרים. המחזה אמנם לא הצליח, אך השיר שחובר עבורו (כמו גם שירים אחרים) זכה לאהדה רבה בחברה הישראלית. על התקבלותו כמעין פיוט מודרני יכול להעיד שילובו בסדר הזמירות לסעודה שלישית הנהוג היום בישיבות ובתי מדרש רבים. |
|
• דַּע לְךָ שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה... - הבית הראשון בשיר מיוסד על תורה ס"ג מתוך ליקוטי מוהר"ן (תניינא) של ר' נחמן מברסלב: "כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר... וְעַל-יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נוֹתֵן כּחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכל. וְזֶה בְּחִינַת 'הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ', הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל-יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לָהֶם כַּנַּ"ל". ר' נחמן, שראה בניגון כשלעצמו עניין חשוב ומהותי (ראו למשל שיחות הר"ן, רעג), מתאר אותו כאן כסמל לייחודיותה של כל בריה בעולמנו: כל בהמה אוכלת דווקא עשב מיוחד, וזוכה להשגחת הרועה המנגן לה ניגון מיוחד, העולה דווקא מתוך המפגש עם המקום המסוים של המרעה ועשביו. מנגד, גם העשבים עצמם תלויים כביכול בניגונו של הרועה, כדי להוציא את יכולתם מן הכוח אל הפועל. הדברים יכולים להיקרא כפשוטם, ועשויים להיקרא גם כמשל לדרכו של המנהיג בכלל. |
| כותר |
שירת העשבים |
|---|---|
| מעגל השנה |
ט"ו בשבט;לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• דַּע לְךָ שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה... - הבית הראשון בשיר מיוסד על תורה ס"ג מתוך ליקוטי מוהר"ן (תניינא) של ר' נחמן מברסלב: "כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר... וְעַל-יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נוֹתֵן כּחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכל. וְזֶה בְּחִינַת 'הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ', הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל-יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לָהֶם כַּנַּ"ל". ר' נחמן, שראה בניגון כשלעצמו עניין חשוב ומהותי (ראו למשל שיחות הר"ן, רעג), מתאר אותו כאן כסמל לייחודיותה של כל בריה בעולמנו: כל בהמה אוכלת דווקא עשב מיוחד, וזוכה להשגחת הרועה המנגן לה ניגון מיוחד, העולה דווקא מתוך המפגש עם המקום המסוים של המרעה ועשביו. מנגד, גם העשבים עצמם תלויים כביכול בניגונו של הרועה, כדי להוציא את יכולתם מן הכוח אל הפועל. הדברים יכולים להיקרא כפשוטם, ועשויים להיקרא גם כמשל לדרכו של המנהיג בכלל.
• כַּמָּה יָפֶה... כְּשֶׁשׁוֹמְעִים הַשִׁירָה שֶׁלָּהֶם טוֹב מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵׁם... - הבית השני מיוסד על פסקה אחרת המצוטטת מר' נחמן מברסלב (שיחות הר"ן, קסג): "ואמר לו רבנו זכרונו לברכה: לך עמי לטייל, והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך... כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה" (וראו גם ליקוטי מוהר"ן תניינא, יא). ר' נחמן מתבסס כאן על הקטע הידוע בשם 'פרק שירה' ומופיע בספרי מקובלים, ומתאר כיצד הבריאה כולה שותפה בשירה לפני הקדוש ברוך הוא. בעוד ר' נחמן מדגיש את עבודת ה' הבאה מיראה, מדגישה המשוררת את עבודת ה' הבאה משמחה.
• וּכְשֶהַלֵּב מִן הַשִׁירָה מִתְמַלֵּא וּמִשְׁתּוֹקֵק אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... - הבית השלישי אינו מבוסס על תורה מסוימת של ר' נחמן, אך עולה בקנה אחד עם תשוקתו לארץ ישראל, כפי שמשתקפת ברבים מכתביו (ראו למשל שיחות הר"ן, יא). המשוררת חותמת את שירה בפרפראזה על הנאמר קודם: אם בבית הראשון שירת העשבים היא המקור לניגון הרועה - ואין אנו יודעים אם ברועה ממש מדובר, או ברועה אחר - הרי שבבית האחרון שירת העשבים היא המקור לניגון הלב ותשוקתו.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
