audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו דוד אדרי ותלמידים
  • 2.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו ליאור אלמליח
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אליך צורי שוכן עליה
מעגל השנה שבת;שירת הבקשות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • צוּרִי שׁוֹכֵן עֲלִיָּה - סלעי, כינוי לה' על שום עוצמתו. שׁוֹכֵן עֲלִיָּה – כינוי פיוטי לה' היושב בשמים.
    • אָשִׁיר שִׁיר מִכְתָּם וְשִׁגָּיוֹן – אשיר לך, ה', מזמור. מִכְתָּם וְשִׁגָּיוֹן – סוגי מזמורי תהלים המיוחסים לדוד, והוא שמו של המשורר. ראו למשל בכותרת מזמור טז מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ וכן כותרת מזמור ז שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי.
    • עֵינִי צוֹפִיָּה לְךָ דּוּמִיָּה – אני מייחל לך.
    • לְךָ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה לֵאלֹהִים בְּצִיּוֹן – תהילתו של ה' אינה ניתנת למימוש מלא במלים, וראויה לו השתיקה. על גבי הביטוי המתייחס לכיסופיו של המשורר אל ה', הוא משבץ את הפסוק מתהלים סה, ב: לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר, שמופיע מיד לאחר כותרת המזמור לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד שִׁיר, שעמה כנראה מזדהה המשורר, ר' דוד חסין, ואולם אף על פי כן מיד לאחר אמירה זו פותח דוד המלך, ובעקבותיו - דוד חסין הפייטן, בדברי שיר.
    • וּפְקֹד גֶּפֶן סוֹעֲרָה עֲנִיָּה הוֹמִיָּה יוֹשֶׁבֶת בְּצָיוֹן – זכור וגאל את ציון היושבת ונוהמת בשממה. ציון משולה כאן לגפן, דימוי שכיח בתנ"ך. השיבוץ 'וּפְקֹד גֶּפֶן' לקוח מתהלים פ, טו: אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת. הגפן מתוארת כ'סוערה עניה', כלומר כמיוסרת ודלה, ואולם השיבוץ של תארים אלו מנבואת הנחמה של ישעיהו (נד, יא) מביא עמו גם את זכר הגאולה - עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. הפועל 'הומיה' רומז אולי לדברי ישעיהו (כב, ב): תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה.
    • קַבֵּץ נְפוּצַי גַּם מְגֹרָשַׁי – אסוף את ישראל שגלו וגורשו, כאמור בנבואת ישעיהו יא, יב: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
    • אֵל עֶלְיוֹן – כינוי לה', כפי שכינה אותו מלכי צדק מלך שלם (בבראשית יד, יט), וכן כפי שהוא מכונה בפיו של אסף (בתהלים עח, לה).
    • מֵרֹאשׁ דּוֹרוֹת קֹרֵא – ה', הקובע את המאורעות מראש, על פי דברי ישעיהו (מא, ד) מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא.
    • וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה – בסוף כל בית חוזר פסוק זה, הלקוח מישעיהו יא, א, והוא מדבר על המשיח שיֵצא מצאצאיו של ישי, אבי דוד. חוטר הוא ענף עיקרי היוצא מגזע העץ, ואילו הנצר הוא הקנה הרך הצומח מהשורש לאחר שנגדע הגזע.
    • נַחֵם תְּנַחֵם וְגַם תְּרַחֵם בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּחֹשֶׁךְ אִישׁוֹן – תנחם ותרחם על הבנים היושבים עתה בחשכת הגלות. הכפלת לשון הנחמה היא על דרך אמירתו של ישעיהו מ, א נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. הביטוי 'בחושך אישון' שעניינו בחושך ואפלה, הוא על פי משלי כ, כ מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ, וראו גם שם, ז, ט.
    • בְּבִיאַת גּוֹאֵל שְׁמוֹ מְנַחֵם נִכְתַּר נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן שָׂשׂוֹן – נחמת בני ציון תהיה בביאת המשיח, ששמו מנחם, לפי דעתו של ר' יודן, המובאת בבבלי, ברכות יז ע"א. המשיח יוכתר ויימשח בשמן כשאר מלכי בית דוד, ומכאן כינויו. הצירוף 'שמן ששון' שעניינו שמחת משיחתו של המלך שאוב מן האמור במלך בתהלים מה, ח: אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ.
    • לָנוּ יֹאמַר ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן – המשיח יאמר לנו את מה שאמר לנו משה בהיותנו על ים סוף, כאשר רדפו אותנו המצרים והים היה לפנינו: ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן (שמות יד, יד).
    • כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְמֵימֵי פִּישׁוֹן רוּחַ מִמָּרוֹם עָלָיו יֵעָרֶה – שפע של רוח ושלום משמים יישפך על המשיח. דימוי השלום לנהר מופיע בישעיהו סו, יב ...הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם... שפע הרוח מדומה לנהר פישון, אחד מן הנהרות הגדולים שיצאו מעדן, לפי בראשית ב, יא, (וראו פירושו הראשון של רש"י שם). סוף השורה לפי ישעיהו לב, טו: עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב.
    • יָהּ זְכוֹר בְּרִית דָּוִד וְהַבֵּט – ה', זכור את הברית שכרת עם דוד, הנזכרת בדברי שלמה בנו לה' (במלכים א ח, כג-כד): ...אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם. אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה, וכן בישעיהו נה, ג: ...שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.
    • חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ תֵּן לוֹ – על פי הפסוק מתהלים כא, ה: חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד, הנדרש בבבלי (סוכה נב ע"א) על משיח בן דוד. לאחר שראה שמשיח בן יוסף נהרג, ביקש מה' חיים. אמר לו ה': "עד שלא אמרת, כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר 'חיים שאל ממך נתתה לו' וגו'".
    • וְקַיֵּם דְּבַר לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה עַד כִּי יָבוֹא שִׁילֹה – וקיים את ההבטחה שהובטחה ליהודה על ידי יעקב אביו בברכתו טרם מותו (בבראשית מט, י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה... שמשמעה שמלכות ישראל תהיה תמיד בידי צאצאיו של שבט זה, עד בוא משיח בן דוד. ראו למשל בראשית רבה צח, ח ובבלי, סנהדרין צח ע"ב.
    • וְאוֹיֵב מַכֶּה אוֹתִי וְחוֹבֵט מֵעַל צַוָּארִי אֶפְרֹק עֻלּוֹ – ואסיר מעלי את עוּלו של האויב המענה אותי. הביטוי לקוח מברכתו של יצחק לבנו עשו בבראשית כז, מ: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.
    • חָיֹה לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ גָּפְרִית עַל נָוֵהוּ יְזֹרֶה – האויב יקבל מכה שממנה לא יוכל לקום, כדברי הנער העמלקי אודות שאול (בשמואל ב א, י) וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ... ואף מקומו הנאה יושחת, כאילו פוזרה בו גופרית. קללה זו לקוחה מדבריו של בלדד השוחי, רעו של איוב, שכוונה אל הרשע: תִּשְׁכּוֹן בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִילוֹ יְזֹרֶה עַל נָוֵהוּ גָפְרִית (איוב יח, טו).
    • דֶּגֶל מַחֲנֶה יְהוּדָה יֵרוֹם – המשיח שיבוא משבט יהודה יתנשא, ואולי אף שבט יהודה כולו. הביטוי 'דגל מחנה יהודה' מתייחס לשלושת השבטים שחנו ממזרחו של המשכן, שבראשם עמד שבט יהודה, לפי הכתוב בבמדבר ב, ג.
    • וּתְהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ – השררה תינתן על כתפי המשיח. שיבוץ מישעיהו ט, ה: כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ...
    • בְּבוֹא רוֹכֵב עַל עָב קַל בַּמָּרוֹם – כאשר מלכות ה' תרד משמים. הלשון לקוחה מנבואת ישעיהו למצרים (יט, א) ...הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ.
    • וְלִפְנֵי שֶׁמֶש יִנּוֹן שְׁמוֹ – כפי שנאמר במזמור תהלים (עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ, ונדרש על מלך המשיח, ששמו ייכון ויגדל כל ימי השמש, כלומר כל ימי עולם. ראו למשל בבלי, פסחים נד ע"א.
    • מִזְרָח וּמַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם מִפָּנָיו יִרְגְּזוּ יִדָּמּוּ – מכל רוחות העולם, יחרדו מפני מלך המשיח ומפני הקדוש ברוך הוא שאת מלכותו הוא מייצג.
    • אָז נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ זַעַם וְעֶבְרָה בָּם יֶחֱרֶה – על אף כעסם וחרדתם של אומות העולם אנו נפרוק מעלינו את עוּלם. ברקע הדברים עומדים הפסוקים מתהלים (ב, א-ג): לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק. יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.
    • וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וְרוּחַ בִּינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה... – לפי הפסוק בישעיהו (יא, ב) המדבר במשיח: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. פסוק זה מתייחס להשראה האלוקית שתבוא על נשמתו של המשיח ותעניק לו חכמה, בינה, עצה וגבורה.
    • וּגְבוּרָה עַל מוֹנָי – וגבורה כדי להילחם באויבי, הפוגעים בי.
    • וּלְעַמּוֹ חֶמְלָה וַחֲנִינָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ – המשיח יצטרך לא רק להילחם ולגבור על האויבים החיצוניים, שתוארו לעיל, אלא גם למלוך על עם ישראל מתוך חמלה, חן, דעת ויראת ה'. 'רוח דעת ויראת ה' מפורטים אף הם בתיאור הנזכר מישעיהו.
    • וְיָפְיוֹ עֵינַי תֶּחֱזֶינָה – ואזכה לראות את יופיו, לפי ישעיהו לג, יז: מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים.
    • עַמִּים בְּצֶדֶק גַּם בֶּאֱמוּנָה יָדִין יָדִין וְיוֹרֶה יוֹרֶה – המשיח ידון את העמים וילמד את דעת ה' בצדק ובאמונה. אף עניינים אלו עולים מהפסוקים בישעיהו (יא, ג-ה): וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. הביטוי החוזר 'ידין ידין ויורה יורה' לקוח מאגדה המופיעה בבבלי, סנהדרין ה ע"א, שבה שואל ר' חייא את רבי האם בן אחותו, היורד לבבל ידין שם, ורבי עונה לו "ידין", "- יורה?" "יורה". ביטוי תלמודי זה, שבמקורו היה דו שיח של שאלות ותשובות הפך מאוחר יותר למטבע של סמיכה לרבנות. כאן הוא מוסב אל המשיח.
    • דַּכֵּא יְדַכֵּא עוֹשֵׁק – המשיח יכניע את הגוזֵל. אף ביטוי זה שאוב מהאמור על המלך במזמורו של שלמה (תהלים עב, ד): יִשְׁפֹּט עַנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק.
    • וְיָחוֹס עַל דַּלִּים עֲנִיִּים אֶבְיוֹנִים – וירחם על העניים, לפי האמור על המלך באותו מזמור (עב, יג) יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ.
    • וְחֶלְאַת צוֹאַת בַּת צִיּוֹן יִרְחֹץ – נראה כי מכאן הנושא הופך להיות ה', שכן גם השיבוצים מתייחסים במקור אליו: ה' יטהר את ציון ממה שלכלך אותה, כדברי ישעיהו (ד, ד): אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר.
    • וְעָצְמָה יַרְבֶּה לְאֵין אוֹנִים – ה' יתן כוח רב לחלש ולחסר הכח, כפי שאומר עליו ישעיהו (מ, כט) נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה.
    • וּבֵית מִקְדָּשׁ מִבַּיִת וּמִחוּץ יְצַפֶּה בְזָהָב וּפְנִינִים – וה' יצפה את המקדש העתידי מצדו הפנימי ומצדו החיצוני בזהב ובפנינים.
    • חִישׁ יְחַיֵּנוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים – אז ה' יחיה אותנו (או לפי הבנה אחרת את המקדש) לאורך זמן, לפי חבקוק ג, ב: ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר.
    • כְּגֶּשֶׁם וּכְמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה – כברכת הגשם, לפי הושע ו, ג: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ.
    • בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר צִיּוֹן בֵּית הַבְּחִירָה – עם ישראל, עלו אל בית המקדש שבירושלים, לפי דברי ישעיהו (ב, ה): בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה' וכן שם, ג: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם.
    • לֹא יַעֲרֹךְ גַם לֹא יְסֻלֶּה בְּפָז וְכָל אֶבֶן יְקָרָה – אין להעריך ואין להחליף בזהב ובאבנים יקרות את מה שייראה שם, בבית המקדש. הפייטן שאל את ביטוייו מן האמור על החכמה באיוב (כח, טז-יט): לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר. לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז. רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים. לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה.
    • אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָל אֵלֶּה – מאושר יהיה מי שיזכה לראות כל זאת. ביטוי זה לקוח מן הפיוט העתיק לסדר עבודת הכהן ביום הכיפורים: אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ.
    • מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם יוֹם בְּשׂוֹרָה – כמה יהיה מכובד היום שבו תבושר הגאולה. השיבוץ כאן מופקע מהקשרו המקורי של דברי מיכל בת שאול לדוד: מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים (שמואל ב ו, כ).
    • לַיְּהוּדִים בּוֹ הָיְתָה אוֹרָה וְגַם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה – ביום הגאולה יהיו ליהודים שמחה וברכה. כאן מחוברים שני שיבוצים: מאסתר ח, טז: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂן וִיקָר ותהלים פד, ז: עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה. ייתכן שמובנו של השיבוץ השני כאן הוא שהמורה, מלך המשיח, יהיה מכוסה ולבוש בברכות.
    • נְקָמָה חֲגוֹר וְקִנְאָה שַׁנֵּס – המשורר פונה אל אלוקים בקריאה לנקמה בגויים, וקורא לו להתאזר ברוח נקמה וקנאה.
    • שְׁפוֹךְ עַל גּוֹיִם חֲמָתְךָ – בטא את כעסך על הגויים, כאמור בירמיהו (י, כה): שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.
    • וְכִימֵי צֵאתִי מֵאֶרֶץ חָנֵס רְעֵה עַמְּךָ בְּשִׁבְטְךָ – וכמו בעת יציאת מצרים, הובל את עם ישראל במטה ההנהגה שלך. הלשון לפי מיכה ז, יד-טו: רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם. כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. חָנֵס היא מצרים, לפי ישעיהו ל, ד: כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ.
    • וְעַל אוֹיְבַי אֶתְגַּבַּר אֶשָּׂא נֵס חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ – אתגבר וארים את דגלי על אויבי שלגלגו ולא האמינו בביאת המשיח. כאן משובצים שני פסוקים – מישעיהו מב, יג: ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר, ומתהלים פט, נב: אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ.
    • חִיש כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וְכַאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקּוֹרֵא – על כן אתה תרדוף את האויבים הללו מהר מתוך סערה, כפי שנאמר בתהלים פג, טז כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם. המליצה 'וכאשר ירדוף הקורא' לקוחה מדברי דוד על שאול (בשמואל א כו, כ) ...כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים, שמשמעו, כאשר ירדוף הרודף לצוד את העוף הקרוי 'קורא'.
    • אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה' יָשִׂישׂ וְיִשְׂמַח בְּכֶתֶר כְּהֻנָּה – בבית זה פונה המשורר מן העיסוק במשיח בן דוד לעבר הכהן הגדול, שיקום בעת שייבנה המקדש. הוא מכונה על שם אביו הקדום, אהרן. הוא מכונה כאן 'קדוש ה'', לפי האמור בכהנים (בשמות כט, מד): וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. כיבוד הכהונה באמצעות הכתרתה בכתר לקוח מדברי ר' שמעון במשנה אבות ד, יג: שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן.
    • מַטֵּהוּ יִפְרַח וְגַם יָצִיץ צִיץ – הכהן הגדול ישגשג ויפרח. תיאור הצלחתו ופריחתו של הכהן הגדול באמצעות דימוי המטה הפורח והמוציא ציץ שאוב מסיפור מחלוקת קורח, שבסיומו סומנה היבחרותם של הכהנים בני אהרן באמצעות פריחת המטה שלהם, חנטת הפרי, היא הצצת הציץ וגמילת השקדים, כפי שמסופר בבמדבר יז, כג.
    • יְשַׁמֵּשׁ בִּבְגָדִים שְׁמוֹנָה – הכהן הגדול לבש שמונה בגדים המיוחדים לו: מכנסיים, כתונת, אבנט, מצנפת, מעיל, אפוד, חושן וציץ, כפי שמפורט בפרק כח בספר שמות.
    • יָשִׁית לְרֹאשׁוֹ נֵזֶר זָהָב צִיץ עַל לִבּוֹ כָּל אֶבֶן בְּחוּנָה – שניים מבגדי הכהונה של הכהן הגדול בולטים במיוחד והם זוכים כאן לפירוט: ציץ הזהב, שעל ראש הכהן הגדול, עליו נאמר בשמות כח, לו-לח וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'... וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'; והחושן, המונח על לבו, ובו משובצות אבנים טובות, כפי שנאמר בשמות כח, טו-יז וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ... וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת...
    • עַל שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה אַבְנֵי זִכָּרוֹן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – שתים עשרה אבני החושן היו מכוונות כנגד שנים עשר השבטים, כפי שנאמר בשמות כח, כא וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶָן עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶָן לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט. יש לציין כי בתורה 'אבני זכרון' הוא כינויין של שתי אבני השוהם שהיו על כתפות האפוד, ולא של שתים עשרה אבני החושן.
    • בֶּן דָּוִד בָּא לְרַחֵק וּלְקָרֵב קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו – מכאן שב המשורר ומתאר את ענייניו של משיח בן דוד. לפי אחת הדעות, בונה המקדש מבית דוד יוכל לברר את ייחוסי עם ישראל, כלומר לזהות את מי שייחוסו קדוש, ומי שנטפל לעם ישראל, אף שאינו מצאצאיו, ראו את האגדה אודות הגבעונים בירושלמי, סנהדרין כט ע"א.
    • קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו – שלוש מלים אלו, שעניינן במלכותו בעם ישראל הקדוש, הם צירוף של שני שיבוצים: מירמיהו ב, ג: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם... ותהלים קיד, ב: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו.
    • בְּיָמָיו חָכְמַת הַתּוֹרָה תֵּרֶב בְּכָל הָאָרֶץ שְׁמוּעוֹתָיו – בימות המשיח תתרבה חכמת התורה, ומסורותיו תתפשטנה בכל העולם. השימוש במלה 'תרב' בהקשר של החכמה, מאזכר את האמור בבן אחר לשושלת זו, שלמה: וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם (מלכים א ה, ט-י).
    • וְגַם לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב – כך מתואר השלום בימות המשיח בישעיהו ב, ד: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
    • הֵן נוֹרְאוֹתָיו הֵן גְּבוּרוֹתָיו – ייראו ממלך המשיח ומגבורתו לא בשל גבורתו הפיזית, אלא בשל בשורת השלום שיביא, או משום שהאמת שתצא מפיו היא שתכלה את הרעים. ביטוי זה מוסב למלך המשיח ממה שאמרו אנשי כנסת הגדולה על אלוקים (ביומא סט ע"ב, על פי גרסת הילקוט שמעוני לנחמיה ח, תתרעא): "...הן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו. הן הן גבורותיו - שכובש את יצרו ונותן ארך אפים לרשעים; נוראותיו - שאלמלא הוא נורא, היאך אומה זו [ישראל] יכולה להתקיים בין כל האומות?!"
    • רָשָׁע יָמִית בְּרוּחַ שְׂפָתָיו – בהבל פיו ימית המשיח רשעים, כפי שנאמר בנבואת ישעיהו שממנה לקוח פזמון הפיוט, (יא, ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.
    • כְּאֶזְרָח רַעֲנָן מִתְעָרֶה – הוא יהיה כעץ לח, המושרש בקרקע זמן רב. שיבוץ הוא מתהלים לז, לה: רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן.
    • חֶשְׁבּוֹן זְמַנֵּי צֶמַח צִדְקֵנוּ... סוֹפְרִים בְּמִסְפָּרָם הִתְבּוֹנָנוּ מִמִּקְרָאֵי קֹדֶשׁ... – חכמי ישראל התבוננו בכתבי הקודש, כדי לחשב על פי הפסוקים את הקץ. לפי המשך הפירוט, מכוון הפייטן כאן בעיקר לחכמי המשנה. המשיח מכונה כאן 'צמח צדקנו', לפי ירמיהו לג, טו: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.
    • יֵשׁ מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה מָנוּ וְדוֹר דּוֹרִים וְשָׁנִים שִׁבְעִים – חישובי קִצין שונים, המסתמכים על פסוקים מן התנ"ך, נזכרים בברייתא שמופיעה בבבלי (סנהדרין צט ע"א): "רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר 'ארבעים שנה אקוּט בדור'. רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר 'והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד' - איזהו מלך מיוחד? הוי אומר זה משיח. רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר 'ייראוך עִם שמש ולפני ירח דור דורים'".
    • נוֹדְעוּ עוֹד בִּימֵי אַבִּיר רוֹעִים מֶלֶךְ חִזְקִיָּהוּ צֶדֶק מוֹרֶה – לפי דעתו של ר' הלל בגמרא שם "אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה". חזקיהו מכונה כאן 'אביר הרועים', שמשמעו קצין או שר, לפי כינויו של דואג האדומי בשמואל א כא, ח.
    • חִישׁ תָּחִישׁ תָּבִיא לִפְנֵי זְמַנּוֹ – למרות חישובי הקצין השונים שהוזכרו בבית הקודם, מבקש המשורר בבית זה שה' לא ימתין לקץ האחרון. בבסיס אמירה זו מצויה דרשתו של ר' אלכסנדרי בשם ר' יהושע בן לוי (בבבלי, סנהדרין צח ע"א) על הפסוק מישעיהו ס, כב ...אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה "זכו – 'אחישנה', לא זכו – 'בעתה'", כלומר שיש זמן הקצוב לביאת המשיח בכל מקרה. הפייטן מבקש שנזכה שהמשיח יגיע עוד קודם למועד זה.
    • וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע אֶת גּוֹאֲלָם – הבֵא את הגואל לישראל בעקבות תשובתם מחטאיהם. הקדמת הגאולה תלויה בתשובתם של ישראל, כפי שמשתמע מן הגמרא הנזכרת ממסכת סנהדרין.
    • זְכוּת אַב הֲמוֹן וְיִצְחָק בְּנוֹ וְיַעֲקֹב תָּם חָזָה סֻלָּם – בזכות שלושת האבות: אברהם, שה' אומר לו (בבראשית יז, ד): אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם, יצחק בנו, ויעקב, שנקרא (בבראשית כה, כז) ...אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, והוא ראה בחזונו המפורסם סולם, כמסופר בבראשית כב, יח.
    • קוֹל מְבַשֵּׂר יִשְׁמְעוּ אָזְנֵינוּ – נשמע את בשורת הגאולה. הביטוי 'קול מבשר' שאול מפיוט ההושענות של אלעזר הקליר קוֹל מְבַשֵּׂר מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר.
    • וְיָשׁוּבוּ בָנִים לִגְבוּלָם – ישראל ישובו לארצם, כפי שנאמר לרחל על ידי ירמיהו (לא, טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
    • לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם צִוָּה חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא – שלח את חסדך לדוד ולזרעו לדורותיהם, לפי תהלים מב, ט: יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי. המשורר משלב כאן את מאמר חז"ל אודות החסד, שעליו התבססה ההכרעה לברוא את האדם, הנזכר במדרש בראשית רבה ח, ה: "בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים: אל ייברא, ומהם אומרים: ייברא... חסד אומר: ייברא, שהוא גומל חסדים... ייתכן שהבאת המדרש המתייחסת לבריאת אדם הראשון בהקשרו של דוד נובעת מן הקישור שעושים חכמים בין אדם, דוד ומשיח (אד"ם – ראשי תיבות אדם, דוד, משיח) ובמדרש האגדה שאדם וויתר על שבעים שנים מתוך אלף השנים שהוקצבו לו ונתן אותם לדוד, לאחר שראה בעיני רוחו כי דוד היה עלול להיוולד כנפל. ראו מדרש במדבר רבה יד, יא וילקוט שמעוני ה, מא.
    • כָּל הַנְּשָׁמָה תְהַלֵּל בּוֹרֵא הָעוֹלָם – הפיוט מסתיים באזכור הפסוק האחרון בתהלים (קנ, ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ. לא לחינם פיוט ארוך זה מסתיים בשיבוץ הפסוק החותם את ספר תהלים המיוחס בעיקרו לדוד המלך. ר' דוד חסין רואה בדוד המלך, שאת שמו הוא נושא, דמות מעוררת השראה. הולם במיוחד שיבוץ הפסוק הזה בסופו של פיוט זה, שבמרכזו עמד המשיח שיצא מזרע דוד.
    • מִי כָמוֹהוּ מוֹרֶה – אין מורה גדול כבורא העולם.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?