audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר להודות מה טוב בחיבת
מעגל השנה שבת;שירת הבקשות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • לְהוֹדוֹת מַה טּוֹב בְּחִבָּת לַה' כִּי הַיּוֹם שַׁבָּת – כמה טוב להודות לקדוש ברוך הוא באהבה על יום השבת. ברקע הטור עומדים דברי משורר התהלים (צב, ב): טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.
    • יָחִיד צִוָּה עַם קְדוֹשִׁי שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה – הקדוש ברוך הוא, שהוא יחיד בעולמו, הנחיל לעם הקודש ישראל את ששת ימי המעשה, ככתוב בשמות (כ, ח): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.
    • מָזוֹן תַּכְפִּיל לְיוֹם שִׁשִּׁי וְיַיִן טוֹב לִכְבוֹד שַׁבָּת – ולקראת שבת ציווה עליהם להכין מזון שתי סעודות, ולכבד את השבת ביין משובח. כבר המן במדבר ניתן ביום שישי במנה כפולה, ככתוב בשמות (טז, כט): רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.
    • הָכֵן לָךְ כָּל מַעֲדַנִּים בָּשָׂר שָׁמֵן אַיִל תָּמִים – התקן לך סעודה עשירה ומענגת בבשר דשן ובאיל. הפייטן נוקט דרך הפרזה כדי להדגיש את מעלתה של ארוחה נכבדה לכבוד שבת. ביטויים מסוג זה רווחים הרבה במסורת הפיוט, ראו למשל הפיוט 'מה ידידות מנוחתך' – "להתענג בתענוגים / ברבורים ושליו ודגים".
    • שֻׁלְחָן עָרוּךְ יִהְיֶה שָׁלֵם קִדּוּשׁ יַיִן בִּכְלִי חֶמְדָּת – ערוך שולחן נאה לכבוד הסעודה, וערוך את הקידוש בכלי יפה ומהודר. וכך כתב הרמב"ם בהלכות שבת (פר' ל, הל' ה-ז): "מסדר אדם שולחנו בערב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו; וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן. איזה הוא עונג זה שאמרו חכמים? שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכל לפי ממונו של אדם, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח, ואם אין ידו משגת אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת הרי זה עונג שבת".
    • וְעַנֵּג נַפְשָׁךְ בְּיוֹם זֶה בְּסוֹד תּוֹרָה – הקדש את יום השבת ללימוד תורה, אשר יענג את נפשך, כפי שפסק הטור (אורח חיים, סי' רצ): "אמרה תורה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך. על כן צריך שיקבעו מדרש להודיע לעם את חוקי האלהים ואת תורותיו...".
    • וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּת עָנִי דַּל וְרָזֶה לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵי שַׁבָּת – אל תזלזל בעניים שכספם לא עמד להם כדי לקנות מזון לסעודות השבת. כפי שכותב הרמב"ם בהלכות שבת (פר' ל, הל' י): "אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לה – והוא שהיתה ידו משגת [=מי שיכול להרשות לעצמו לקנותם]". ניסוח הטור מושאל מדברי התורה ביחס ליולדת שאין מצבה הכלכלי מאפשר לה להביא קרבן יקר מן הצאן, ככתוב בויקרא (יב, ח): וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה.
    • דְּבַר מִסְחָר אֵין לְאָמְרוֹ בְּיוֹם זֶה – בשבת אסור לשוחח בעניין מסחר, מקח וממכר, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות שבת, פר' כד, הל' א): "יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו? משום שנאמר 'אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי' ונאמר 'וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר', לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת ואפילו לדבר בהן, כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר, או מה יקנה, או היאך יבנה בית זה, ובאי זה סחורה ילך למקום פלוני, כל זה וכיוצא בו אסור. שנאמר: 'ודבר דבר'".
    • כִּי אֵל בְּחָרוֹ מִכָּל הַיָּמִים – משום שהאל בחר דווקא בשבת להיות שונה מכל הימים האחרים; ראו למשל מדרש דברים רבה (פרשת דברים, יח): "חביבה השבת לפני הקב"ה יתר מן הכל, למה? – שבו נח ממלאכתו כשברא עולמו... ולכך בחרה מכל הימים".
    • וּלְשָׁמְרוֹ שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת – ביום זה נצטווינו לאכול שלוש סעודות, כדברי הרמב"ם (הלכות שבת, פר' ל, הל' ט): "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת, אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות".
    • הִתְבַּשְּׂרוּ עַם אֱמוּנִים בְּיַד אַכְזָרִים נְתוּנִים – המשורר פונה לקהל ישראל המעונה בין גויים בגלויות, ומבקש לבשר להם בשורה.
    • מָשִׁיחַ בָּא מִמְּעוֹנִים יָבוֹא לָנוּ בְרֹב הַדְרָת – מלך המשיח, העתיד לבוא ממעונו של הקדוש ברוך הוא, יבוא לגאלנו בכבוד ויקר. הניסוח על פי משלי (יד, כח): בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן.
    • בֶּן דָּוִד הַנָּבִיא צֶמַח בְּיָמָיו נָגִיל וְנִשְׂמָח – כשיבוא משיח בן דוד נשמח שמחה גדולה. המשיח מכונה בחלק מן המקורות 'צֶמַח' על רקע נבואת זכריה (ו, יב): וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'.
    • נִין עֲמָלֵק יִסַּח יִמַּח הַשֵּׁם שָׁלֵם בְּרֹב חִבָּת – באותה שעה, צאצאיו של עמלק הרשע יימחו מן הארץ, ויושלם שמו של הקדוש ברוך הוא. הפייטן נשען על מסורת חז"ל בכמה מקומות, ולמשל במדרש הקדום פסיקתא דרב כהנא (פרשה ג): "רבי לוי בשם רבי חונא ברבי חנינא [=אמר]: כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם, לא השם [= של הקב"ה] שלם ולא הכסא [=של הקב"ה] שלם; אבד זרעו של עמלק מן העולם, השם שלם והכסא שלם". 'יִסַּח' – על פי משלי (טו, כה): בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה' וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה.
    • אַבְרָהָם וְזַרְעוֹ הַלְלוּ שִׁירָה בַּעֲבוּר יִשְׁמוֹר לוֹ אָלֶ"ף וָ"ו הֵ"א לְמוֹשָׁב לוֹ – אברהם ובניו, הללו את האל בשירה כדי שיבחר לו למושב, כביכול, צירוף מסוים של אותיות, המשקפות על פי מסורות קבליות שונות התנהגות מסוימת של האל; במקרה זה, ככל הנראה, מדובר בהתנהגות השייכת לצד הרחמים שבו, כמסתבר מן ההמשך.
    • אוֹתָנוּ יִנְצוֹר כְּבָבָת – אם אכן כך יהיה וזה יהא מושבו, ישמור עלינו האל כעל בבת עינו.
    • חַזֵּק יָדֵינוּ אֵל עֶלְיוֹן וּבְנֵה מְהֵרָה עִיר צִיּוֹן – הענק לנו כוח, אלוהינו, ובנה מחדש את ירושלים עיר הקודש.
    • אֵלִיָּה תִשְׁלַח עִם יִנּוֹן יוֹצִיאוּנוּ מִתּוֹךְ לַבָּת – שלח לנו את אליהו הנביא יחד עם המשיח, כדי שיגאלו ויוציאו אותנו מן הגלות, המשולה ללבת אש – ברוח נבואת מלאכי (ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. יִנּוֹן הוא כינוי למשיח על פי תהלים עב, יז: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ (וראו בבלי פסחים, נד ע"א).
    • זֶבַח תּוֹדָה כַּפֶּר עֹנֶשׁ נַקְרִיב בְּשַׁבָּת וָחֹדֶשׁ – כשיבנה בית המקדש, נזכה להקריב לפניך קרבנות בשבתות ובראשי חודשים כדי לכפר על חטאינו. מיוסד על תהלים (קטז, יז): לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.
    • עוֹלָה וְכָלִיל נְחַדֵּשׁ קָרְבָּן וּמִנְחַת מַחֲבָת – אז נחדש את עבודת הקרבנות השונים לסוגיהם – עולה ומנחה. 'כָלִיל' היא שם נרדף לקרבן עולה, על פי דברים לג, י. לשון הטור על פי תהלים (נא, כ-כא) הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.
    • קַבֵּל בִּרְכַּת הַמְשׁוֹרֵר אֵל חַי מוֹרִיש וּמַעֲשִׁיר – הפיוט נחתם בפניה לאל, שביכולתו להפוך אדם לרש ('מוֹרִיש') או לעשיר. שיבוץ מתפילת חנה ( שמואל א ב, ז): ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם.
    • תֵּן לוֹ חֵלֶק וְגַם כֶּתֶר בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת – תן לו נחלה ואף כבוד בעולם הבא, שנמשל בדברי חז"ל לשבת, ככתוב במשנה (מסכת תמיד, פ"ז מ"ד) באשר לשירת הלוויים בבית המקדש: "בשבת היו אומרים [=הלוויים] 'מזמור שיר ליום השבת' – מזמור שיר לעתיד לבא, ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים".


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?