audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אשכנז - אשכנז כללי זאב קיציס
  • 2.
    עכשווי - ישראל אתי אנקרי
  • 3.
    עכשווי - ישראל אתי אנקרי
  • 4.
    עכשווי - ישראל חיים פרחי
  • 5.
    תימן - כלל תימן אברהם צדוק
  • 6.
    תימן - כלל תימן אהרן עמרם
  • 7.
    תימן - כלל תימן דניאל סמין-קעטבה
  • 8.
    תימן - כלל תימן יחיא בן יוסף הגרי
  • 9.
    תימן - כלל תימן פנחס קרח
  • 10.
    תימן - כלל תימן שלום צדוק
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר יעירוני רעיוני
מעגל השנה ימים נוראים;לכל עת;סליחות;שירת הבקשות;שמחת תורה / שמיני עצרת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • יְעִירוּנִי רַעְיוֹנָי וְסוֹד לִבִּי וּמִשְׁאָלוֹ הֲגוֹת דִּבְרֵי תַחֲנוּנָי בְּזִמְרַת אֵל וּמַהֲלָלוֹ – מחשבותי ומאוויי לבי מעוררים אותי לומר ולשטוח תחינתי בשירה ובשבח לאל. הצירוף 'וְסוֹד לִבִּי וּמִשְׁאָלוֹ' מיוסד על תהלים (לז, ד): וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. הביטוי 'וּמַהֲלָלוֹ' לקוח ממשלי (כז, כא): מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ.
    • וְלֹא אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי חֲצוֹת לַיְלָה בִּגְלָלוֹ – רצון לבי זה מונע שינה מעיני. הצירוף 'שְׁנָת לְעֵינָי' לקוח מתהלים (קלב, ד): אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. הדובר הולך בעקבות דוד המלך האומר בתהלים (קיט, סב): חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (וראו תלמוד בבלי, ברכות, ג ע"ב).
    • לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ – רוצה אני לראות בטוב הקדוש ברוך הוא, ולהימצא במקום קודשו; שיבוץ ממזמור כז בתהלים הנאמר בימי הסליחות ובימים הנוראים (כז, ד): אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. הפסוק מדבר במקורו על תשוקת הדובר לשכון בבית המקדש, והמשורר מטה אותו לבית הכנסת, מקום בו עתיד הוא להתחנן לפני האל ולשבחו, כפי משאלת ליבו.
    • הֱקִיצוֹתִי וַאֲחַשֵּׁב מִי הוּא אֲשֶׁר הֱקִיצָנִי – התעוררתי והרהרתי - מי הוא זה אשר נתן לי את הכוח להתעורר משנתי? הביטוי 'הֱקִיצוֹתִי' לקוח מתהלים ג, ו: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי. הביטוי 'וַאֲחַשֵּׁב' מיוסד אף הוא על תהלים (עג, טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל הוּא בְעֵינָי, אשר נדרש על ידי חז"ל כביטוי ליכולתו של דוד המלך לכוון שעותיו לחצות הלילה דווקא, שהוא זמן יפה לתפילה ולשירה לאל; ראו למשל מדרש פסיקתא דרב כהנא (פרשה ז, א): "'ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני' – אמר דוד: אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה; אבל אני, עמל היא בעיני [כלומר, בניגוד לכל בני האדם, יש בי היכולת לכוון שעותי בדיוק לחצי הלילה]". והנה ריה"ל, שלא כדוד המלך, מייחס את מעשה היקיצה בחצות הלילה לא לדובר עצמו, אלא לקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו המעורר אותו.
    • וְהִנֵּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹתָיו הֱאִיצָנִי – והנה מצאתי, כי הקדוש ברוך הוא, היושב במקום שמהללים אותו (כלומר – המשרה שכינתו בבתי כנסיות), זרז אותי לקום משנתי ולבוא להתפלל לפניו. מיוסד על תהלים (כב, ג-ד): אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.
    • וְנָתַן בְּאָזְנַי קֶשֶׁב וְחִזְקַנִי וְאִמְּצָנִי – האל הוא שהעניק לי יכולת לשמוע, וכוחות לעשות את אשר ברצוני. הצירוף 'וְחִזְקַנִי וְאִמְּצָנִי' מיוסד על צו הקדוש ברוך הוא למשה המוזכר בספר דברים (ג, כח): וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
    • וְכָל עוֹד רוּחִי הָשֵׁב אֲבָרֵךְ אֲשֶׁר יְעָצָנִי – וכל זמן שהקדוש ברוך הוא משיב לי נשמתי ועודני בחיים, אשא ברכה לפניו, הנותן לי בינה ועצה. מיוסד על תהלים (טז, ז): אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. 'רוּחִי הָשֵׁב' – מנוסח כהיפוך לשוני ותוכני על איוב (ט, יח): לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים.
    • צוּר אֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה לוֹ וְהַגְּוִיָה מִפְעָלוֹ – לאלוהי, אשר נשמתי נתונה לו, וגם גופי הוא מעשה ידיו. פרפראזה על שורה מן הסליחות: "הנשמה לך / והגוף פעלך / חוסה על עמלך".
    • וָאֶתְפַּלֵּל לְפָנָיו וּבִתְפִלָּה אֶתְעַנָּג – בקומי משנתי אתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ואחוש עונג בתפילתי לו. 'אֶתְעַנָּג' – על פי דברים כח, נו; וראו גם איוב (כב, כו): כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ.
    • וּבָקְעוּ דְמָעַי עֲנָנָיו – דמעותי חדרו מבעד לעננים המקיפים את הקדוש ברוך הוא וחוסמים כביכול בין התפילות ובין הקב"ה, על פי הנאמר במגילת איכה (ג, מד): סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה.
    • וּמָתְקוּ מִצוּף וּפַנָּג – דמעותי מתוקות היו כצוף וכדבש. הביטוי 'פַנָּג' על פי יחזקאל כז, יז: יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ. אין ברור אם כוונת הדובר לומר שהיו הדמעות מתוקות לו עצמו, או לאלוהיו. לשון הטור נשענת גם על תהלים (יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים.
    • וְגָבַהּ לִבִּי בְּעֵינָיו בְּעֵת נָמַס כַּדּוֹנָג – ובתפילותי גבה לבי בעיני עצמו, שעה שבאמת נמס בכניעה לקדוש ברוך הוא. הפייטן כורך יחדיו שני פסוקים מתהלים (קלא, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי... וכן (כב, טו): כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי.
    • כְּעֶבֶד לִפְנֵי אֲדֹנָיו מִפַּחְדוֹ יִתְמוֹגָג – לבי נמס מרוב פחד, כליבו של עבד העומד בפני אדונו, שכך אף אני בתפילתי.
    • וְכִי יִזְכֹּר מַחְמַלּוֹ יִנְשֶׁה אֶת כָּל עֲמָלוֹ – כאשר יזכור הלב את האל החומל עליו ישכחמיד את כל סבלותיו. פרפראזה על בראשית (מא, נא): וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי.
    • דּוֹם לַיִל וְהִכָּבֵד וְאַחֵר שַׁחַר מִבּוֹא – הפייטן פונה אל הלילה, ומבקש ממנו לעצור ולהתעכב, לנוע באיטיות, כדי לאחר את הבוקר מלבוא. הפייטן נוקט בזה דרכו של יהושע בן-נון, ככתוב ביהושע (י, יב): אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.
    • עַד יִתְרַצֶּה עֶבֶד בְּתַחֲנוּנָיו אֶל רַבּוֹ – הדובר מבקש מן הלילה להתעכב עד שיעלה בידי הדובר להיעשות רצוי לפני אדונו. לשון הטור על פי שמואל א כט, ד.
    • וְיִשְׁפֹּךְ דַּם לֵב וְכָבֵד וְיַגִּיד נִגְעֵי לִבּוֹ – וישפוך העבד מדם ליבו וכבדו, וישיח לפני אלוהיו את הדברים הפוצעים את ליבו, בהתאם לייעודו של בית המקדש הראשון, כאמור בדברי שלמה בספר מלכים א (ח, לח): כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.
    • וְיִתְיַחֵד הָעוֹבֵד עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ – או אז יגיע המתפלל להתמזגות ולייחוד עם אלוהיו בארמונו. על פי שיר השירים (א, יב): עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.
    • וְיָשִׁיר וְיִשָּׂא מְשָׁלוֹ לְשֵׁם דִּגְלוֹ וּמִגְדָּלוֹ – וישא שירו לפני האל המגן עליו ולכבודו. הצירוף 'ישא משלו' על פי במדבר כד, כג: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל. השימוש בביטויים 'דגלו ומגדלו' על פי שיר השירים (ב, ד): הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, ותהלים (סא, ד): כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב.
    • הִנֵּה עֶבֶד עֲבָדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מְלָכִים – הנה עומד העבד לפני מלכו; הפייטן כופל את לשון שני הצדדים, ובכך מעצים את המרחק ביניהם: 'עֶבֶד עֲבָדִים' – ניסוח מושאל מבראשית (ט, כה): וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו; 'מֶלֶךְ מְלָכִים' – ניסוח מושאל מיחזקאל (כו, ז): כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם רָב.
    • עוֹמֵד וְיָדָיו כְּבֵדִים וּדְמָעָיו נֶהֱלָכִים – בעמדו לפניך, ידיו הפרושות כלפיך בתפילה כבדות עליו ודמעותיו זורמות ללא הרף. הצירוף 'וְיָדָיו כְּבֵדִים' על פי שמות יז, יב: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.
    • לְךָ יְצֻרָיו נֶעֱבָדִים בְּעוֹד חַיָּיו נִמְשָׁכִים – כל עוד הוא חי וקיים לפניך עובדים אותך איבריו של העבד - 'יְצֻרָיו' – על פי איוב יז, ז: וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם.
    • וְכָל אֵבָרָיו מוֹדִים וּמִתְוַדִּים וּמְבָרְכִים – וכל איברי עבדך מודים לך, מתוודים לפניך ומברכים אותך; פרפראזה על לשון תפילת 'נשמת כל חי': "על כן איברים שפילגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפינו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו... שמך מלכנו".
    • סְלַח לְרֹעַ מַעֲלָלוֹ אֲשֶׁר כַּחוֹל מִשְׁקָלוֹ – סלח נא למעשיו הרעים, אף שמשקלם כבד מאוד; פרפראזה על איוב (ו, ב-ג) לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי והיתי וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ. המשורר, כמו גם איוב לפניו, תופסים את החול ככבד – בניגוד אולי לדימוי הרווח אצלנו – משום שהם מתייחסים אל ריבוי החול, ולא לגרגר בודד.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?