audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אלג'יריה - אורן דניאל אשכנזי
  • 2.
    כורדיסטן - זאכו קבוצת חזנים
  • 3.
    מרכז אסיה וקווקאז - פרס יקר שוקרי
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
  • 5.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל מאיר דורי
  • 6.
    ספרדים צפון אפריקה - תוניס יוסף בלעיש
  • 7.
    תימן - כלל תימן הדורמי
  • 8.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר ארוממך חזקי וחלקי
מעגל השנה יום כיפור;ימים נוראים;לכל עת
מועד התפילה שחרית
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אֲרוֹמִמְךָ חִזְקִי וְחֶלְקִי בְּבוֹאִי בְּרֹב דָּבְקִי וְדָפְקִי – אפאר אותך, ה', כאשר אדפוק על שעריך לדבוק בך. המשורר מכנה את ה' בכינוי 'חזקי', כלומר מקור כוחי, לפי תחילת שירת דוד, המופיעה בתהלים יח, ב ...אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי. כינויו השני 'חלקי', במשמעות גורלי ונחלתי, מופיע בתהלים (עג, כו) כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם, ובמקומות נוספים.
    • גַּם בְּשָׁפְכִי זַעֲקִי וְצַעֲקִי – גם כאשר אני זועק וצועק אליך. השימוש בפועל 'שפך' בהקשר של נשיאת קול אל ה' מופיע בתהלים (סב, ט) בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם וכן שם, קב, א: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.
    • חִזְקִי וְחֶלְקִי... דָּבְקִי וְדָפְקִי... זַעֲקִי וְצַעֲקִי – במחרוזת זו משתמש המשורר בשלושה צימודים שוני–אות: כפל כינויי ה' הסמוכים זה לזה – 'חזקי וחלקי', כפל פניותיו של המתפלל אל ה' – 'דבקי ודפקי', וכפל הביטויים של תנועה נפשית זו – 'זעקי וצעקי'.
    • בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי – כאשר אני קורא לך, ענה לי, ה'. שיבוץ הוא מתהלים ד, ב: בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.
    • דְּרַשְׁתִּיךָ בְּשִׁמְשִׁי וְאַמְשִׁי – ביקשתי וחיפשתי אותך ביומי ובלילי. ביטויי זמן אלה עשויים לבטא גם מצבי שפע ונינוחות מול מצבים של מצוקה.
    • הַאֲזִינָה לַחְשִׁי וְרַחְשִׁי – הקשב לתפילתי השקטה, לרחשי לבי.
    • וְהַעֲבֶר נָא יָקְשִׁי וּמוֹקְשִׁי – והסר את מכשולי. שני שמות העצם 'יוקשי' ו'מוקשי' בני שורש אחד הם שעניינו מלכודת ומכשול, כפי שעולה מתהלים (קכד, ז) נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ, וממקומות נוספים.
    • בְּשִׁמְשִׁי וְאַמְשִׁי... לַחְשִׁי וְרַחְשִׁי... יוֹקְשִׁי וּמוֹקְשִׁי – אף כאן שלושה צימודים: הראשון שבהם מבוסס על ניגוד תוכן (יום ולילה), ואילו השניים האחרים הם צימודים המדברים באותו עניין.
    • שׁוּבָה ה' חַלְּצָה נַפְשִׁי – שוב ה' והצל אותי. שיבוץ מתהלים ו, ה: שׁוּבָה ה' חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
    • זְרֵה נָא עֲוֹן אָרְבִי וְעָקְבִי – השלך את עוונותיו האורבים לי ועוקבים אחרי. אפשרות פירוש נוספת: מדוד וחַשֵב, את חטאו של אויבי, האורב לנפשי והעוקב אחרי. זְרֵה משורש ז.ר.י. שאחת ממשמעויותיו במקרא היא למדוד, ראו למשל תהלים קלט, ג: אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ.
    • חֲבוֹשׁ מַחַץ עָלְבִי וְעָצְבִי – רפא את המכה שהכה בי אויבי המעציב אותי והפוגע בי. הביטוי 'חבוש מחץ' מהדהד לדברי ישעיהו (ל, כו): בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא, ואולי גם לדברי איוב (ה, יח): כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה.
    • טַהֵר סְגוֹר לִבִּי וְחֻבִּי – טהר את המקומות הכמוסים והנסתרים שבנפשי. הביטוי 'סגור לבי' עפ"י הושע (יג, ח): אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם...; המלה 'חב' משמעה חיק, לפי איוב (לא, לג): אִם כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי.
    • וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי – שיבוץ מתהלים (נא, יב): לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.
    • יוֹם עָמְדִי בְּאַלְפִּי וְטַפִּי כְּבוֹשׁ יָהּ קְשִׁי עָרְפִּי וְאַכְפִּי – ביום שבו אני עומד לפניך, בין גדולים קטנים, חשובים וצעירים, העלם והסתר את עקשותי ואת עוונותי. כבישה במשמעות של העלמה והסתרה עפ"י האמור במיכה (ז, יט): יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם (ופירושו של רד"ק שם), וכן עפ"י לשון חז"ל: 'כבשונו של עולם' – הדברים הנסתרים שבעולם.
    • וְאַכְפִּי – הנטל הלוחץ עלי, לפי איוב לג, ז הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא יִכְבָּד.
    • לְךָ אֶפְרֹשׂ כַּפִּי וְאַפִּי – אתפלל אליך תוך פרישת ידי והשתטחות ארצה על פני. הביטוי 'פרישת כפיים' בהקשרים של תפילה מופיע פעמים אחדות במקרא, למשל בתפילת שלמה שבמלכים א (ח, נד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. כאן מוסיף המשורר גם את אפיו-פניו, ונראה שפרישתם – משמעה השתטחות, מעין נפילת אפיים, ונראה כי תוספת זו קשורה היא לנפילת האפיים של המתפללים ביום הכיפורים, כזכר לנפילת הכהנים והעם שהיו בעזרה בשעה שהיה הכהן הגדול הוגה את השם באותיותיו.
    • וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי – פי ישיר ויהלל לך. שיבוץ הוא של הפסוק מתהלים (סג, ו): כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי.
    • מִיּוֹם שְׁחוֹת בִּרְכִּי בְּפִרְכִּי – מאז התכופפו ברכי מתוך קשיי בפרך הגלות – נראה שכך מבטא המשורר את יציאת עמו לגלות ולהשתעבדותו שם לזרים.
    • נִשְׁבַּת תָּמִיד עֶרְכִּי וְנִסְכִּי – פסקו עבודות המקדש: עולת התמיד, שהיה מוקרב מדי יום, קרבנות הנדבה, שנידבו לפי ערכו של הנודב הנקוב בתורה, והנסכים - היין והמים ששפכו על גבי המזבח כדי ללוות בהם את הקרבת הקרבנות.
    • שִׂבַּרְתִּי בְּחֶלְכִּי לְמַלְכִּי – מתוך דלותי קיוויתי למלכי, ה'. משמע 'חלך' בלשון ימי הביניים והפיוט הוא עני או עוני.
    • וַה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי – וה' יאיר את אפלתי. שיבוץ מתהלים (יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי.
    • עָגַמְתִּי בְלַחֲצִי וּמַחֲצִי – הייתי עצוב בשל הלחץ והמכה שהוכיתי בגלותי. הפועל 'עגמתי' מופיע באיוב (ל, כה): אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן.
    • פָּרוּךְ בְּיַד חוֹרְצִי וְקוֹרְצִי – שבור ורצוץ ביד אויבי הכורת וחותך אותי. הפעלים חרץ ו-קרץ משמשים בלשון המשנה והתלמוד במשמעות של לחתוך.
    • צִפִּיתִי לְאוֹמְצִי וְעוֹלְצִי – קיוויתי וייחלתי אל ה' המחזק והמשמח אותי.
    • כִּי הוּא יוֹצִיא – שיבוץ מתהלים (כה, טו): עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.
    • קֻצַּץ חוּט שְׁבִיסִי וְצִיצִי – נקרעו חוטי בגדי הכהונה. זוהי אחת התמונות שבה מבטא המשורר את חורבן המקדש. שביס בלשון המשנה הוא חוט העשוי זהב או צמר. ציצי הוא הציץ שהתנוסס על ראשו של הכהן הגדול.
    • רָחַק עֲסִיסִי וְדַם רְסִיסִי – רחקו ואינם יין הנסכים ונתזי הדם שהיזה הכהן מן הקרבנות.
    • עֲסִיסִי – מיץ הפרי (רימונים או ענבים) משמש בלשון הפייטנים גם לציון יין.
    • וְדַם רְסִיסִי – כמו רסיסי הדם, כלומר הנתזים שהיזה הכהן מן הקרבנות על קיר המשכן.
    • שָׁבַת מְגִיסִי וְסָר בְּסִיסִי – פסקו מלשמש כלי הקודש – בסיס המנורה ואולי גם בסיסם של כלים אחרים והמגס - קערה או סיר שאליו הטילו את אברי הקרבן (ראו למשל משנה יומא ו, ז).
    • אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי – אמרתי: אתה תגן עלי. שיבוץ מתהלים (קמב, ו): זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה' אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
    • תַּתִּי שְׂפַת לִקְחִי כְּרִקְחִי – את מלותי אתן כתחליף לשמן המשחה, שעליו נאמר בשמות (ל, כה): וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה, או כתחליף לקטורת, שעליה נאמר (שם, לה): וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ.
    • שַׁתִּי עֲרֹךְ שִׁבְחִי כְּזִבְחִי – ואת ערכו של השבח שאני נותן לה' באמצעות מלותי, ובאמצעות סדר העבודה המסודר בפי, אעריך כאילו הוא קרבן, כפי שנאמר בדברי הושע (יד, ג): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'... וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ.
    • שַׁדַּי שְׁעֵה שִׂיחִי כְּפִיחִי – ה', פנה אל דברי ותפילתי כאילו הם קרבן. כיוון שהקרבן היה נשרף ומעלה פיח, הפך ה'פיח' בלשון הפייטנים כינוי לקרבן.
    • בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי – אתן לך את נשמתי לשמירה עליה. שיבוץ מתהלים (לא, ו): בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת.
    • לַמְּדֵנִי צוּר מְצוּדָתִי מִצְוַת עֲבוֹדָתִי וְדָתִי – ה', שבך אני בוטח, למד אותי את חוקיך ומצוותיך. בהקשר שבו נאמר הפיוט, כרשות לסדר העבודה, מבקש שליח הציבור שיידע לסדר בפיו יפה את סדר עבודת הכהן במקדש ביום הכיפורים, ושיהיו נהירים לו כל פרטיו.
    • צוּר מְצוּדָתִי – כינויים אלו לה', על שום חוזקו והגנתו, מופיעים בשירת דוד שבתהלים (יח, ג): ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי.
    • הָבֵן תְּעוּדָתִי עֲדָתִי – הסבר את תורתי לציבור. 'תעודתי' מובן כתורתי, לפי הצירוף בישעיהו (ח, כ) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה.
    • אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָּל תַּאֲוָתִי – ה', כל תשוקותי ומאוויי גלויים לפניך. שיבוץ מתהלים (לח, י): אַדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה.
    • גֵּאֶה תְּמוֹךְ רַגְלִי וְדִגְלִי בְּצַלְעִי... – ה', עזור לי בשעת שברי.
    • גֵּאֶה – כינוי לה', שעליו שרו משה ובני ישראל בשירת הים (שמות טו, א): אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם; ובישעיהו (יב, ה) נאמר: זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ.
    • בְּצַלְעִי סְמוֹךְ כִּשְׁלִי וְחֶשְׁלִי – בשברי ובמצוקתי תמוך בי, בעת כשלוני וחולשתי, כאשר אני כושל ונחשל. הביטוי 'בצלעי' לפי תהלים (לה, טו): וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי...
    • יָהּ קוֹמֵם נִפְלִי וְשִׁפְלִי – ה', הקם אותי מנפילתי וממצבי השפל.
    • סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְּטִי לִי – ה', אתה הוא מקור כוחי, הגנתי והצלתי. שיבוץ הוא מפתיחת שירת דוד בשמואל ב (כב, ב): ...ה' סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי לִי; וכן בתהלים יח, ג.
    • רוֹמֵם בְּהוֹד סְעִיפִי סְחִיפִי – פאר ונשא את סף בית המקדש ולוחותיו. המלה היחידאית 'שחיף', שמשמעה לוח עץ, מופיעה רק במסגרת תיאורי המקדש שביחזקאל (מא, טז): הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם נֶגֶד הַסַּף שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב וְהָאָרֶץ עַד הַחַלֹּונוֹת וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת. 'סעיף' הוא ענף.
    • וְהָשֵׁב לְרֹאשׁ מְנִיפִי צְנִיפִי – והשב את מצנפתו של הכהן הגדול לראשו. מעבר ל לבקשה זו כפשוטה, משמעה של בקשה זו היא גם השבת עטרתה וכבודה של הכהונה ליושנה. ייתכן שרומז לכך השימוש בצורה 'צניף' במקום 'מצנפת', המהדהד אל דברי הגאולה של ישעיהו (סב, ג) וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה' וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ.
    • לְעֵת עֲרֹךְ צִפְצוּפִי כְּצוּפִי – כאשר אערוך את תפילתי המתוקה כצוף, על דרך הפסוק ממשלי (טז, כד): צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם.
    • יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי – ולוואי ותפילתי תתקבל ברצון על ידי ה'. שיבוץ (מתהלים יט, טו) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?