audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר אהבת עזז
מעגל השנה יום כיפור;ימים נוראים;סליחות
מועד התפילה שחרית
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אַהֲבַת עֶזֶז וְתֹקֶף חִבָּה... זְכֹר – פנייה לרבונו של עולם: זכור נא את האהבה העזה, את עוצמת החיבה שבינינו. הצירוף 'אַהֲבַת עֶזֶז' על פי שיר השירים (ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה... 'עֶזֶז' הוא חידוש לשוני של הפייטנים. ויש גורסים כאן 'עִזּוּז'.
    • בְּרִית נְעוּרִים זְכֹר וְחֶסֶד תַּאֲוָה – זכור את אהבתו של אברהם, שהיא בבחינת חסד הנעורים של כנסת ישראל אל אלוהיה. הפייטן מבקש שתתקיים נבואת ירמיהו (ב, ב): הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
    • גָּדֵר מְשׁוּכָה בְּמַסְלוּל נְתִיבָה דָּרַךְ אָב וְרָדַף – אברהם עשה דרכו בדרך ברורה ומוגדרת, לפי גדר מתוחה במסלולה. כוונת הפייטן אינה ברורה באופן חד–משמעי, ואפשר שביקש לתאר את דרכו של אברהם מאור כשדים לארץ כנען
    • בִּפְרִישׁוּת אַהֲבָה – אברהם, המכונה פרוש אהבה לקדוש ברוך הוא.
    • הוּעַר מִקֶּדֶם וּמִמִּזְרָח הוּבָא וְצֶדֶק לְרַגְלָיו נִקְרָא וְנִתְוָה – אברהם הגיע לארץ ישראל ממזרחה של הארץ (קדם הוא מזרח בלשון המקרא), ובכל מקום שדרכה כף רגלו היה קורא לצדק, או גם – צדקו כמו הלך לפניו תמיד והאיר את דרכו. מיוסד על ישעיהו (מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ. פסוק זה נדרש על אברהם אבינו בהקשרים שונים בספרות חז"ל (ראו לדוגמא תלמוד בבלי, בבא-בתרא, טו ע"א; בראשית רבה, פר' מב).
    • זִהֵר תּוֹעִים מִדֶּרֶךְ תּוֹעֵבָה חֲשָׂכָם מֵאֵשׁ וּמִלֶּהָבָה – אברהם האיר לתועים דרך טובה במקום דרכם הרעה, ובכך הציל אותם מעונש הגהנום. ברקע הטור עומדת מסורת חז"ל המתארת את אברהם כמי שגייר אנשים רבים, המבוססת על הפסוק: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה): "'ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם ואת הנפש אשר עשו' – ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא: אם מתכנסים הם כל האומות ליבראות יתוש אחד אין יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמרת 'ואת הנפש אשר עשו' [=כיצד ניתן לומר שאברהם ושרי 'עשו' נפשות]?, אלא אלו הגרים" (בראשית רבה, פר' לט).
    • טִירוֹת בָּתִּים מָאַס מִלְּיַשְׁבָה יִתְדוֹת אֹהָלִים הִסִּיעַ בַּעֲרָבָה – אברהם מאס כביכול בבתים בנויים ומפוארים, וביכר על פניהם מגורי נווד באוהלים. מקורות רבים מציינים את אהלו של אברהם כמקום של הכנסת אורחים (ראו למשל בראשית רבה, פר' מח).
    • כָּלוּ רֹב יָמָיו בְּאֶפֶס תִקְוָה לְמֶשֶׁק בֶּן בַּיִת זְקַן בֵּיתוֹ לְהִתְחַשְּׁבָה – רוב שנות חיי אברהם עברו עליו לאחר שכבר נתייאש מלזכות לבן, וחשב שיורשו יהיה אליעזר עבדו, ככתוב בבראשית (טו, ב-ג): וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲ-דֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. 'זְקַן בֵּיתוֹ' – על פי כינוי אליעזר במקום אחר בבראשית (כד, ב): וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי.
    • מַאֲמָר בְּבֹא וּפְקִידָה בְּהִתְקָרְבָה – כאשר התקיימה הבטחתו של הקב"ה על פקידתה של שרה, כמתואר בבראשית (כא, א-ב): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.
    • נֶחֱנַט שְׂרִיג יֹשֶׁר וּמִשְׁעֶנֶת שֵׂיבָה – או אז יצא יצחק לאוויר העולם כענף, שריג, היוצא מגזע הגפן, להיות משענת לאביו בזקנתו. 'וּמִשְׁעֶנֶת שֵׂיבָה' – ברוח האמור על עובד, נכדה של נעמי, במגילת רות (ד, טו): וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ...
    • שֵׂבֶר תּוֹחַלְתּוֹ מִמְּךָ לֹא נִכְזָבָה – תקוותו של אברהם לבן לא נכזבה.
    • עֶשֶׁת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵלֶיךָ הוּשָׁבָה – וכל מחשבתו הייתה נתונה לך. 'עֶשֶׁת' מלשון עשתונות, מילה נרדפת למחשבות.
    • פֶּקֶד בְּחִינָתוֹ בְּעֵת לְפָנֶיךָ קָרְבָה – כאשר קרב הזמן בו פקדת אותו בניסיון.
    • צִוִּיתוֹ עַל חֵשֶׁק תַּאֲוָתוֹ לְךָ לְהַקְרִיבָה – ביקשת ממנו להקריב את בנו; 'חֵשֶׁק תַּאֲוָתוֹ' – יכול להתפרש בכפל משמעויות: א. אהבת אברהם לקדוש ברוך הוא, והיא שעמדה בניסיון. ב. אהבת אברהם ליצחק בנו, אותו צוּוה להקריב.
    • קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ וְהַעֲלֵהוּ לִנְדָבָה רְצִיתִיו חֲשַׁקְתִּיו לְרֵיחַ נִיחֹחִי לְהִתְעָרְבָה – אמרת לו: קח נא את בנך יצחק והעלהו קרבן, כי חושק אני בריח ניחוח הקרבן הערב לפני. הטור נפתח בשיבוץ הפסוק בו נצטווה אברהם להקריב את בנו, בבראשית (כב, ב): וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
    • שִׂיחַ פִּיהוּ בְּרֶגֶן תְּנוּאוֹת לֹא הִרְבָּה – אברהם לא פתח פיו בתלונות, ולא רגן והתאונן על הציווי הקשה.
    • תַּעַן מְזִמּוֹתָיו לֹא הֵשִׁיב בִּתְשׁוּבָה – לא השיב בנימוקים שונים כדי לדחותו, אלא מיהר לעשות רצון הקדוש ברוך הוא. הפייטן נשען על דברי חז"ל בכמה מקומות, ראו למשל בתלמוד הירושלמי (מסכת תענית פ"ב ה"ד): "אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך; אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ועכשיו את אומר 'והעלהו שם לעולה'? חס ושלום לא עשיתי כן, אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך. כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא, אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא".
    • בִּקַּע עֵצִים וּמַעֲרֶכֶת שִׁוָּה נִין עָקַד בִּרְצוֹן תַּאֲוָה – אברהם ביקע עצים למערכה שעל המזבח, ועקד את בנו ברצון ובאהבה לקדוש ברוך הוא, ככתוב בבראשית (כב, ט): וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. 'נִין' הוא בן בלשון המקרא (בניגוד למובנו בלשון ימינו), על פי דוגמא יחידאית בבראשית (כא, כג): וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.
    • יָדָיו וְרַגְלָיו קָשַׁר בְּעִנּוּד וַעֲנִיבָה פֶּן בְּפִרְכּוּס יִפָּסֵל עוֹלַת חוֹבָה – את ידיו ורגליו של יצחק קשר אברהם ('עִנּוּד' ו'עֲנִיבָה' הן שתי לשונות המציינות קשירה), כדי שלא ייפסל קורבנו בתזוזה או פרכוס. וראו מדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק ל): "וקשר שתי ידיו ושתי רגליו ועקדו על גבי המזבח, ואמץ את שתי זרועותיו ואת שתי ארכובותיו עליו, וערך את האש ואת העצים, ושלח ידו ולקח את המאכלת וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו".
    • מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטוֹ יָד כְּשָׁלַח בְּנֶפֶשׁ רָוָה נַעַר אַל תִּשְׁחֹט קוֹל אֵלָיו בָּא – וכששלח אברהם ידו בנפש חפצה (ויש הגורסים 'נפש דואבה', במקום רָוָה) אל המאכלת להקריב את יצחק, שמע קול שציווה עליו שלא לשחוט את בנו, ככתוב בבראשית (כב, י): וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.
    • בִּי נִשְׁבַּעְתִּי עֵקֶב אֲשֶׁר עַל יְחִידְךָ נַפְשְׁךָ לֹא עָצְבָה זַרְעֲךָ אָשִׁית כְּצִמְחֵי רְבָבָה – קול מלאך האלהים שנשמע לאברהם נשבע לפניו, כי מאחר שלא חסך מן הקדוש ברוך הוא את בנו יחידו, מובטח הוא שיזכה לצאצאים רבים. מיוסד על בראשית (כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי, וכן על האמור שם בראשית (טז-יז): וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.
    • חַי הוּא וְאֶפְרוֹ לְפָנַי צָבוּר וּמוּבָא חָשׁוּב הוּא לְפָנַי כְּטָבוּחַ בְּמוֹקֵד אַחֲוָה – יצחק חי הוא, אך נחשב לפני המקום כאילו נעקד והועלה על המוקד. הפייטן נשען בזה על דברי חז"ל בכמה מקומות, ולמשל בתלמוד הירושלמי (מסכת תענית פ"ב, ה"א): "רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח". 'בְּמוֹקֵד אַחֲוָה' – במזבח שעציו מדליקים זה את זה; על פי פירושו של התלמוד הבבלי לפסוק בירמיהו (לו, כב): וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת, ודרשו חכמים את המילה 'אָח' (בבלי שבת, כ ע"א): "מאי [=מה פירוש] אח? אמר רב: אחוונא. ושמואל אמר: עצים שנדלקו באחוונא" – ופירש רש"י (שם, ד"ה 'באחוה'): "כל העצים נדלקין זה מזה, הקטן מדליק הגדול".
    • זְכוּתוֹ הַמְצִיאֵנוּ בַּהֲרִיחֲךָ קְטֹרֶת הָעֲרֵבָה קֶצֶף שַׁכֵּךְ וְחֵמָה תַשְׁבִּית מִבַּת הַשּׁוֹבֵבָה – לפיכך, כאשר תריח את הקטורת הערבה לפניך, זכור לנו זכות אבות ושכך את קצפך וזעמך על עמך ישראל, המשול ל'בַּת הַשּׁוֹבֵבָה' על פי ירמיהו (לא, כא): עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.
    • וְכַאֲשֶׁר כָּבְשׁוּ יֵצֶר וּשְׁנֵיהֶם עָקְרוּ לֵב הַתַּאֲוָה כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מִמְּשׁוּבָה – וכשם שאברהם ויצחק כבשו את יצרם וגברו על אהבתם זה לזה, כך יכבשו גם רחמיך, אלוהינו, את כעסך על משובותינו.
    • וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֵלֶיהָ שׁוּבָה וְתֹאמַר שׁוּבָה מְשׁוּבָה – וברחמיך הגדולים תשוב לעמך ישראל, ותקרא לו לשוב אליך ולחדש בריתו איתך. מיוסד על ירמיהו (ג, יב): הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם.
    פירוש הפיוט נשען על פירושו של דניאל גולדשמידט במהדורתו למחזור יום כיפור


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?