audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    דרום תימן (שרעב וסביבותיה) - עדן מנחם נסים
  • 2.
    תימן - כלל תימן גילה בשארי
  • 3.
    תימן - כלל תימן דניאל יעקב, ציון גולן
  • 4.
    תימן - כלל תימן מזרח-מערב
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר צור מנתי (אב שמעון יקול)
מעגל השנה לכל עת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אב שמעון – המשורר, הקרוי אבי שמעון, על שום בנו.
    • יקול יא כאלקי כון בעוני מן אהואל אלזמאן – המשורר פונה אל האל בבקשה להיות לו מגן ומציל מפגעי הזמן.
    • בין מואג אלבחאר כאלגארקי מעתלק בין כופי ואלאמאן – אני כטובע בין גלי הים, נע ומתנודד בין פחד מהצרות וביטחון בישועת האל.
    • גל מנגי לעבדן ואתקי פיה דאים מולע פי ביאן – יתעלה האל, המציל את עבדו הבוטח בו והדבק בו ובתורתו.
    • דאי אלפצל וקלבי עאשקי לאלפתא אליוספי סמח אלבנאן – מבקש אני את חסדו של האל ולבי נכסף אליו, הסולח לבריותיו. האל מכונה כאן 'העלם היוספי' – כינוי מקובל לקב"ה בשירת תימן.
    • היכל אלנור סכנה סאבקי קבל אלפין עאמא לאלחסאן – משכנו של הקב"ה (המכונה כאן היכל הזוהר) הוא קדום, לפני התורה שעל פי המדרש(בראשית רבה ח, ב), היתה גנוזה אלפיים שנה: ב' אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם
    • ואסמה אלעיטמוס אלאחמקי – וכינויו של האל הוא כליל היופי החשוק – תיאור מקובל בשירת החול לחשוקה.
    • לה תלאתת עשר מוטן עיאן – ולו שלוש עשרה מידות, שהן ההנהגות המאפיינות את האל, על פי שמות לד, ו-ז: וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
    • חין מוסא צרבהו יום סקי גמע אלאסבאט פי ברן פיאן טור סיני קדאמה לקי ואלגמאים תחוטה פי קראן – כבר בשעה שהכה משה את הסלע כדי להוציא ממנו מים (כמסופר בשמות יז, ו), ראה לפניו את הר סיני, עליו ניתנה התורה; הפייטן מדגיש את עוצמתה של התגלות הקדוש ברוך הוא בסיני, תוך שהוא מתבסס על מסורות מדרשיות רווחות מאוד המתארות את המעמד (ראו למשל 'מדרש הגדול' לשמות יט, כה, וכן רבים).
    • כאן מוסי יכץ אלמנטקי כתב לוחין גוהר מעטואן – רק משה שמע את דברי האל, והוא שהעבירם לישראל בדיבור, בהתאם לפירושם של חז"ל למסופר בספר שמות (כ, יד-טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת (וראו בבלי מכות, כד ע"א). דברי האל נמסרו לעם לא רק מפי משה, אלא גם בלוחות הברית, העשויים מאבן סנפירינון, המתוארת במדרשי חז"ל כאבן חזקה ויקרה במיוחד – ראו למשל מדרש תנחומא לפרשת כי תשא (מהד' ורשא, סימן כט): "'ברכת ה' היא תעשיר' – זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה: 'פסול לך שני לוחות', והראה לו הקב"ה מחצב של סנפירינון בתוך אהלו, ופסל ממנו, ואמר: 'פסול לך' – הפסולת [=שאריות הסנפירינון שנותרו לאחר חציבת הלוחות] שלך. ומשם נעשה מלך [=ומשם נתעשר משה]".
    • להפת אלנאר תשעל לאעקי ואלקלע תרתעד תם אלוטאן מרת אמלאך רבי אלטאיקי גיש מן נאר ואעיאנן מלאן – ההתגלות בסיני הייתה כאש בוערת ומאיימת, והיא לוותה בירידת מלאכי צבא השמים של האל; תיאור המלאכים מבוסס על יחזקאל (א, יח): וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן.
    • נור סאטע ללאנפס פארקי האויה זהר פרדוס אלגנאן – נראה שבדבריו על המלאכים רומז הפייטן לא רק להופעה מאיימת שלהם, אלא גם לכוח המרפא שהביאו לבני ישראל בעת המעמד: על פי המדרש, נפשם של ישראל פרחה מהם כששמעו את עשרת הדברות, אלא שהקדוש ברוך הוא והמלאכים החיו אותם והשיבו את נפשם – כמתואר למשל בתלמוד הבבלי ( שבת פח, ע"ב): "ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר 'נפשי יצאה בדברו'... הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר 'גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה'. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן [=מקדמים אותם חזרה אל ההר כדי שישמעו את דבר האל]".
    • סר מכנון ללאנפס לאיקי מן סמעהו פלא ילחץ הואן – סודותיה של התורה יאים הם לאלו אשר ישמעו אותם ולא יבוא עליהם קלון. מכאן ואילך, לאחר שתיאר את מעמד הר סיני, פונה הפייטן לדבר בשבח התורה ולומדיה.
    • עאן עיוב אלשמאל אלפאסקי, ינתהי וקת מא עאדה ריאן – ראוי לו לאדם שיימנע עוד מצעירותו מעצותיו הרעות של היצר הרע (המכונה שמאל, על פי במדבר רבה כב, ח).
    • תם קולי וכאסי עאתקי אלמחפץ באלאענאב ואלדנאן אבן משתא יקול גל מנטקי אלמפצח שפאתי ואללסאן – כדרכם של פייטנים רבים, אף פייטננו מדגיש כי את שירו שם בפיו האל; במסגרת דברי הסיום מוסיף המשורר טורים אחדים – חציים בעברית וחציים בארמית – הכוללים תפילה לאל ודברי ריצוי לנפשו שלו, כמובא להלן.
    • צוּר מְנָתִי וְחֶמְדַּת חֵלְקִי – כינויים לאל המציינים את חוסנו ואת תשוקת הדובר אליו. המונחים 'מְנָתִי' ו'חֵלְקִי' מעידים על תחושת שייכות וקרבה מיוחדת בין הפייטן והקדוש ברוך הוא.
    • הוּא בְּסִפְרָא דְּחַיֵי יִכְתְּבַן – האל יכתוב אותנו ב'ספר החיים' (מארמית), כלומר – יעניק לנו חיים ארוכים. המושג מצוי בתפילות שונות, ומקורו בפסוק מתהלים (קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם.
    • הַיְּחִידָה בְּחֵן הִשְׁתּוֹקְקִי – נפשי היפה והנעימה, השתוקקי לאל; יחידה הוא כינוי רווח לנפש בלשון פייטנים, כינוי המבוסס על דברי חז"ל במדרש (בראשית רבה, פר' יד ועוד): "חמשה שמות נקראו לה [=לנפש]: נפש, נשמה, חיה, רוח, יחידה... יחידה – שכל האיברים מִשְׁנַיִם שניים והיא יחידה בגוף".
    • יַחֲדִי לוֹ וְהוּא יַשְׁגַּח עֲלַן – הודי בייחודו של האל, שאין עוד אלוה מבלעדיו, והוא ישמור עלינו. פרשנות אחרת: 'יַחֲדִי לוֹ' – מן השורש הארמי ח.ד.י, המציין שמחה (ולא מן השורש העברי י.ח.ד) – שמחי לפניו, והוא ישמור עלינו.
    • הַגְּבֶרֶת שְׁבָטַי חַזְּקִי – השכינה, חזקי את שבטי ישראל הנתונים בגלות. כינויה של השכינה בשם 'הַגְּבֶרֶת' מדגיש את הרקע הקבלי של הפיוט, המזהה באלוהות צד נקבי (השכינה) וצד זכרי (הקדוש ברוך הוא), אשר היפרדותם זו מזה מקבילה לגלות ישראל מארצם.
    • בַּר דְּדָוִד יְקוּם וִישֵׁיזְבַן – משיח בן דוד יעמוד ויצילנו (מארמית).
    • בַּקְּשִׁי דּוֹד וְרַגְלָיו נַשְּׁקִי – השכינה, בקשי את הקדוש ברוך הוא אהובך, והתייצבי לפניו בהכנעה.
    • בַּעֲגַלָא בְּצִיּוֹן יוֹתְבַן – במהרה יושיב אותנו בציון (מארמית).
    • חֵן וְחֶסֶד עֲנִיִּים הַעְנְקִי – חן וחסד העניקי לישראל שבגלות, שהם כדלים לפנייך; משמעותו של חן זה עתידה להתברר רק בטור הבא, החותם את השיר.
    • שְׁלָם דְּמַלְכָּא וְרַעְיָה יִרְהֲבַן – השלום בין המלך והרעיה יחזק אותנו (מארמית). כלומר, הזיווג והאיחוד המחודשים בין הצדדים השונים באלוהות – המלך ורעייתו, או בניסוח המוכר יותר 'קודשא בריך הוא ושכינתיה' – יחתום את התקופה הקשה בה אנו נמצאים. כאמור לעיל, הנחת היסוד העומדת מאחורי פיוט זה נשענת על התפיסה הקבלית המזהה את מצבה של האלוהות כשיקוף עליון של הנעשה על פני הארץ.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?