audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אשכנז - אשכנז כללי אברהם הויזמן
  • 2.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) בנימין קליין
  • 3.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) גרשון קנאי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אקדמות מלין
מעגל השנה שבועות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אַקְדָּמוּת מִלִּין וְשָׁרָיוּת שׁוּתָא... – אבקש רשות לפני שאתחיל לומר את דברי.
    • בְּבָבֵי תְּרֵי וּתְלַת – בשניים ושלושה עניינים, כלומר בעניינים אחדים.
    • וְטָרֵי עֲדֵי לְקַשִּׁישׁוּתָא – האל, הנושא עד זקנה, לפי הפסוק מישעיהו מו, ד וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.
    • גְּבוּרָן עָלְמִין לֵהּ – מעשי גבורתו הם לעולם ולנצח נצחים.
    • וְלָא סְפֵק פְּרִישׁוּתָא... – ולא נספיק לפרשם ולמנותם גם אילו... (מכאן מתחיל הפייטן להפליג באי היכולת לספר גדולתו של ה')
    • גְּוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי – אילו היו הרקיעים גויל (קלף), שעליו ייכתב שבחו של ה'.
    • קְנֵי כָּל חוּרְשָׁתָא – אילו כל ענפי העצים והגזעים שבחורשות היו קנים המשמשים לקולמוס הכתיבה.
    • דְּיוֹ אִלּוּ יַמֵּי וְכָל מֵי כְנִישׁוּתָא – אילו כל הימים ומקוי המים היו דיו.
    • דָּיְרֵי אַרְעָא סָפְרֵי – ואילו היו כל שוכני הארץ סופרים.
    • וְרָשְׁמֵי רַשְׁוָתָא – ומומחים הכותבים מהר והרבה.
    • הֲדַר מָרֵי שְׁמַיָּא וְשַׁלִּיט בְּיַבֶּשְׁתָּא – (לא היו מספיקים לפרש את) הדרו של ה', השולט בשמיים וביבשה.
    • הֲקֵים עָלְמָא יְחִידָאי וְכַבְּשֵׁהּ בְּכַבְּשׁוּתָא – שהעמיד לבדו את העולם ושלט בו.
    • וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵהּ וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא וּבְאָתָא קַלִּילָא דְּלֵית בֵּיהּ מְשָׁשׁוּתָא – ה' בנה את העולם בלא עמל ויגיעה. בית זה מבוסס על מדרש בראשית רבה (יב, י) הדורש את האות ה"א הזעירא שבמלה 'בהבראם' (בראשית ב, ד) – "בה"א בראם. מה ה"א זה – כל האותיות תופסין הלשון, והוא זה אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו."
    • בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא – בששת ימי בראשית.
    • זְהוֹר יְקָרֵהּ – כינוי לשכינה. ביטוי זה מופיע בתרגום יונתן למלים 'מנגה נגדו' המופיעות בתהלים יח, יג.
    • עַלִּי עֲלֵי כָרְסְיֵהּ דֶּאֶשָּׁתָא – עלה על כסאו של אש. לפי פיוט היוצר לשבת 'בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ', זהו תיאור המעבר ליום השבת. כאן משמש מעבר זה מימי הבריאה של העולם הזה, המוכר, אל תיאור העולמות העליונים. מקור הדימוי של כיסא האש האלוהי בדניאל (ז, י): כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר.
    • חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא לְשַׁמְשׁוּתָא – לפני הקב"ה משרת חיל של אלף אלפים ורבוא משרתים עליונים, על פי התיאור בדניאל (ז, י): אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן.
    • חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין סַגִּיאָה טְרָשׁוּתָא – מדי יום נבראים חדשים. כאן מתייחס הפייטן אל המדרש שנאמר בשם רב בבבלי, חגיגה יד ע"א, שתרגומו לעברית "כל יום ויום נבראים מלאכי השרת מנהר של אש ואומרים שירה ובטלים שנאמר (איכה ג, כג) 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'". מכיסא האש, שעליו עלה הקב"ה קודם, עובר במובלע המהלך הדרשני אל נהר האש, שממנו נבראים המלאכים, צצים ליום אחד, שרים ומתים. מוטיב האש נמשך גם אל הטור הבא:
    • טְפֵי יְקִידִין שְׂרָפִין כְּלוֹל גַפֵּי שִׁתָּא – השרפים, ששמם מעיד עליהם כי מלאכי אש הם, עטופים בשש כנפיים, כפי שראה ישעיהו בחזונו (ו, ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. מכאן מתאר הפייטן את חזונו של ישעיהו כפי שנדרש גם על ידי התרגום.
    • טְעֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן שְׁתִיקִין בְּאָדִישְׁתָּא – השרפים שותקים עד הם שנותנים רשות זה לזה לפתוח פיהם.
    • יְקַבְּלוּן דֵּין מִדֵּין – כאשר הם נותנים רשות זה לזה הם לא משתהים. בקריאת השרפים זה אל זה הנזכרת בפסוק מישעיהו (ו, ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ... דורש תרגום יונתן קבלת רשות זה מזה - "ומקבלין דין מן דין ואמרין קדיש...".
    • יְקַר מְלֵי כָל אַרְעָא לְתַלּוֹתֵי קְדוּשְׁתָּא – ומיד מקדישים את האל. זהו מעין תרגום של דברי השרפים בישעיהו (ו, ג): קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
    • כְּקָל מִן קֳדָם שַׁדַּי כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא – שני תיאורים אלו של קול המלאכים, קול שדי וקול מים רבים, מופיעים בתיאור קול כנפי האופנים במעשה המרכבה שחזה יחזקאל (א, כד) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה... ממראות האלוקים שראה ישעיהו פונה הפייטן לחזון המרכבה של יחזקאל. ייתכן שתנועה זו נובעת ממהלך פסוקי הקדושה, שכן דברי המלאכים הנשמעים בחזון המרכבה שבפתח ספר יחזקאל מהווים את הפסוק השני מפסוקי הקדושה הנאמרים בתפילה. מעמדו של חזון המרכבה חשוב כשלעצמו ביום זה, שכן הוא נקבע לשמש כהפטרת חג השבועות.
    • כְּרוּבִין קֳבֵל גִּלְגְּלִין מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא – הכרובים, שהם חיות הקודש (לפי יחזקאל י, טו), מתנשאים ברעש לעומת האופנים (כת מלאכים). הפייטן מחבר כאן יסודות המצויים בשני פסוקים בחזון המרכבה של יחזקאל – ההינשאות - יחזקאל א, כ ...וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם (לעומת החיות), והרעש – שם, ג, יג וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל.
    • לְמֶחֱזֵא בְּאַנְפָּא עֵין כְּוַת גִּירֵי קַשְׁתָּא – הכרובים מתנשאים כדי לראות את מראה כבוד ה', שקרניו או ברקיו דומים לחצי הקשת. דימוי הקשת למראה כבוד ה' מופיע בסוף פרק א' ביחזקאל (כח) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'.
    • לְכָל אֲתַר דְּמִשְׁתַּלְּחִין זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא – מהירות וזריזות בשליחותן (החיות). הפסוק מיחזקאל א, יד וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק נדרש בבראשית רבה נ, א "רוצות לעשות שליחותן".
    • מְבָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ – חיות הקודש מברכות, לפי האמור ביחזקאל ג, יב בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ. פסוק זה נבחר כפסוקה השני של ה'קדושה', שבה מקדישים גם ישראל את אלוקים.
    • בְּכָל לְשַׁן לְחִישׁוּתָא – פרנקל (מחזור לחג השבועות) מציע כי משמעות הלחישה כאן הוא גילוי סודות, ולא דיבור חרישי, שכן ביחזקאל (ג, יב-יג) נאמר במפורש קול רעש גדול: וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ. וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל.
    • מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ – זהו תרגום המלה 'ממקומו', שבפסוק הנזכר ביחזקאל ג, יב. כך הוא גם תורגם בתרגום יונתן, המצוטט בתוך 'קדושה דסדרא' בתפילה.
    • דְלָא צְרִיךְ בְּחִישׁוּתָא – שמראש אין צריך לחפשו, שכן מקומו אינו ידוע.
    • חֵיל מְרוֹמָא – המלאכים השונים.
    • נְהִירָא מַלְכוּתֵהּ לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא – מהדהד כאן תרגומו של הפסוק השלישי הנאמר בקדושה, מתהלים קמו, י: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ. פסוק זה אינו מושם בפי המלאכים בתהלים, ואולם על פי פסיקתא רבתי כ (מתן תורה), חיות ושרפים ואופנים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד אומרים אותו פה אחד.
    • סְדִירָא בְהוֹן קְדוּשְׁתֵּיהּ וְכַד חָלְפָא שַׁעְתָּא וְאוֹף לָא לִשְׁבוּעֲתָא – הסדר הוא שהמלאכים אומרים את הקדושה, וכאשר חולפת שעת אמירתם זהו הסוף לְעולם. לפי הבבלי (חולין צא, ע"ב) "חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה [ויש אומרים]: פעם אחת בשבת [כלומר בשבוע], ואמרי לה... פעם אחת בשבוע [בשבע שנים], ואמרי לה פעם אחת בעולם". הפייטן נקט את הדעה האחרונה, שהמלאכים אינם אומרים שירה אפילו כל שבע שנים, אלא כל אחד מהם אומר פעם אחת בעולם שירה, ותו לא. דרך דרשה זו, המשווה בין ישראל לבין המלאכים, עובר הפייטן לדבר בשבח ישראל -
    • עֲדַב יְקָר אַחְסַנְתֵּהּ – יקרה היא נחלתו, ישראל. לפי האמור בשירת האזינו (דברים לט, ב): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.
    • חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא עֲבִידָא לֵהּ חֲטִיבָא – לפי הגמרא הנזכרת, זוהי חביבותן של ישראל, הקובעים עתים לשבח את ה'.
    • חֲטִיבָא – כינוי לקריאת שמע, לפי הבבלי (ברכות ו, ע"א): "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:...אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'".
    • בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא – בקריאת שמע של שחרית ושל ערבית.
    • פְּרִישָׁן לְמָנָתֵהּ לְמֶעְבַּד לֵהּ רְעוּתָא – ישראל מובדלים ומיוחדים לו לעשות מצוותיו.
    • פְּרִישָּׁתֵי שְׁבָחֵהּ יְחַוּוֹן בְּשָׁעוּתָא – אומרים שבחיו ופלאיו.
    • צְבִי וְחָמֵד וְרָגֵג דְלָאוּן בְּלֵעוּתָא – הקב"ה רוצה וחומד ותאב שיעמלו בעבודתו ובתורתו.
    • קְטִירָא לְחַי עָלְמָא בְּתָגָא בִּשְׁבוּעֲתָא – תפילת ישראל נקשרת בכתר. עניין זה מופיע בשמות רבה כא ד, שם נאמר כי המלאך הממונה על התפילות קושר מתפילות ישראל כתר. לפי תיאורים אחרים (למשל בבלי, חגיגה יד ע"ב) סנדלפון המלאך משביע את הכתר לשבת בראשו של ה'. לפי המדרש (מדרש כונן, בית המדרש ב, עמ' 26) נקשר הכתר מאמירת 'קדוש קדוש קדוש', מאמירת 'ברוך כבוד ה' ממקומו' ומאמירת 'אמן, יהא שמיה רבה'.
    • קֳבֵל יְקַר טוֹטַפְתָּא יְתִיבָא בִקְבִיעֲתָא – לעומת התפילין. לפי הבבלי (ברכות ו ע"א) הקב"ה מניח כביכול תפילין של ראש. הפייטן קושר בין דרשת הכתר לבין דרשת התפילין שבראש הקב"ה. התפילין מכונה יקר לפי הדרשה בבבלי, (מגילה טז ע"ב) "'ויקר' - אלו תפילין"..
    • רְשִׁימָא הִיא גוּפָא... רְבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא - בטוטפת שבתפילין של הקב"ה עצמה כתובה גדולת ישראל הקוראים 'שמע', לפי האמור בבבלי (ברכות שם): "תפילין דמרי עלמא - מה כתיב בהו? [תפילין של רבונו של עולם, מה כתיב בהם?]...- 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? – אין [והאם משתבח הקב"ה בשבחיהם של ישראל? – כן], דכתיב 'את ה' האמרת היום' (וכתיב) 'וה' האמירך היום'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'".
    • בְּחָכְמְתָא וּבְדַעְתָּא – לפי המשך הגמרא, בבית אחר בתפילין של ה' מופיע הפסוק מדברים ד, ז: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, שסמוך לפניו הפסוק רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.
    • שְׁבַח רִבּוֹן עָלְמָא אֲמִירָא דִכְוָתָא – כשם שה' משבח את ישראל בתפיליו, אף אני אומר את שבחו.
    • שְׁפַר עֲלַי לְחַוּוֹיֵהּ – נאה לי לומר (את שבח ה'). כדברי נבוכדנצר בדניאל ג, לב: אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֲלָהָא עִלָּאָה שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוָיָה.
    • בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא – בפני האומות. מכאן מנכיח הפיטן את אומות העולם ומלכויותיהן, והוא עובר לוויכוח עמן.
    • תָּאִין וּמִתְכַּנְּשִׁין כְּחֵזוּ אִדְוָתָא – אומות העולם באות כמראה הגלים, כלומר בהמוניהן.
    • וְשָׁיְלִין לֵהּ בְּעֵסֶק אַתְוָתָא – לשאול בעניין הנסים והאותות שהוא עושה לישראל.
    • מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ... אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפֵית – מקור השיחה המתוארת כאן במכילתא שירה ג, עמ' 127 – "אומות העולם שואלין את ישראל 'מה דודך מדוד היפה בנשים' (שיר השירים ה, ט), שכך אתם מתים עליו?"
    • אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפֵית מְדוֹר אַרְיָוָתָא – שבגללו כמעט והייתם לכליה בינות לאריות, אומות העולם? בשיר השירים ד, ח נדרש הצירוף 'במעונות אריות' על הגלות. וכך נאמר בשיר השירים זוטא "'ממעונות אריות מהררי נמרים' - אלו המלכים שעבדת ביניהם, שהיו רעים מאריות ונמרים".
    • יְקָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין תְּעָרְבִי לְמַרְוָתָא רְעוּתִיךְ נַעֲבֵד לִיךְ... – אם רק תמלאו רצון השלטונות (ותעזבו את אלוהיכם), אזי מעמדכם יהיה נכבד ויקר וייעשה כרצונכם.
    • בְּחָכְמְתָא מְתִיבָא לְהוֹן – כנסת ישראל משיבה לאומות בחכמה:
    • קְצָת לְהוֹדָעוּתָא יְדַעְתּוּן חַכְּמִין לֵהּ... – כשהיא מודיעה להם את הקץ: לו הייתם מכירים את אלוקי ישראל בהיכרות ממשית – הייתם יודעים
    • רְבוּתְכוֹן מֶה חֲשִׁיבָא קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא... – מה חשובה גדולתכם, לעומת השבח והגדולה שיעשה לי כשתבוא הישועה.
    • בְּמֵיתֵי לִי נְהוֹרָא וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא – בהביאו לי את האור ואותכם תכסה אז בושה. לפי דברי ישעיהו (ס, א-ב): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.
    • יְשַׁלֵּם גְּמֻלַּיָּא לְשָׂנְאֵי וְנַגְוָתָא – ישלם לשונאיו כגמולם. אף זה לפי חזון אחרית הימים של ישעיהו (נט, יח): כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם.
    • חֲדוּ שְׁלֵמָא – אזי תהיה שמחה שלמה, שלפי חז"ל היא סימן של הגאולה העתידה: "שאדם שמח בעולם הזה אין שמחתו שלמה... אבל לעתיד לבוא... אותה השעה שמחה שלימה" (פסיקתא דרב כהנא, נספחים, עמ' 458).
    • וּמָנָא דַכְוָתָא קִרְיְתָא דִּירוּשְׁלֶם כַּד יְכַנֵּשׁ גַּלְוָתָא – כאשר ה' יכנס את כל הגלויות, כל עם ישראל, אשר יעלה לירושלים, יהיה טהור ככלי של קרבן. לפי ישעיהו סו, כ: וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'... עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם... כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית ה',
    • יְקָרֵהּ מַטִּיל עֲלֵהּ בְּיוֹמֵי וְלֵילְוָתָא... – השכינה עתידה אז לשרות על ישראל בימים ובלילות, כמו בצאתם ממצרים, לפי דרשת המכילתא (פסחא יד, עמ' 48) בפסוקים מישעיהו (ד, ה-ו) וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.
    • גְּנוּנֵהּ לְמֶעְבַּד בָּהּ בְּתוּשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא – בסוכת הענן הסוככת, החופה, ישירו הצדיקים שירי תפארת. על הפסוק הנ"ל מישעיהו ד, מובאים בפסיקתא רבתי לא דבריו של ר' לוי: "לפי שלעתיד לבוא עתיד הקב"ה לעשות אוהלי חופות של כבוד לצדיקים, כל אחד ואחד לפי כבודו, כמה שישעיה אומר 'וברא ה' על מכון הרי ציון ועל מקראיה ענן ועשן יומם ואש להבה לילה כי על כבוד חופה' (ישעיהו ד, ה), והכל אומרים: מה כל הכבוד הזה, 'קול רינה'? והם אומרים להם: 'קול רינה וישועה באוהלי צדיקים וגו' ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל' (תהלים קיח, יד ו-טו)." 'רינה' מתורגמת בפסוק זה 'תושבחן', ואהלי הצדיקים נדרשים כחופות.
    • לְפוּמָא דַּעֲבִידְתָּא עֲבִידָן מְטַלָּתָא – הסוכות או החופות העתידיות מהוות גמול על מעשי העולם הזה, כפי שדרש רבה בשם ר' יוחנן בבבלי (בבא בתרא עה, ע"א) על אותו פסוק בישעיהו (ד, ה): "עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר '...כי על כל כבוד חופה'. מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו."
    • בְּתַכְתְּקֵי דְּהַב פִּזָּא – במושבי זהב פז, על פי המתואר בבבלי (כתובות עז, ע"ב) אודות מקום מושבו של ר' שמעון בר יוחאי בגן עדן כיושב "על תלת עשר תכטקי פיזא". כאן מרחיב הפייטן את האמור על רשב"י, לגבי הצדיקים בעם ישראל.
    • וְשֶׁבַע מַעֲלָתָא תְּחִימִין צַדִּיקֵי – והצדיקים יושבים לפניו, כל אחד בתחומו לפי מעלתו. בדרשתו הנזכרת של ר' יוחנן (בבלי בבא בתרא, עה ע"א) הוא אומר: "עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק...". במדרש 'סדר גן עדן' (בית המדרש ג, עמ' 133) נתפסות החופות הללו כמעלות זו על גבי זו "שבע מעלות הצדיקים בגן עדן בשבע חופות נפרדות אלו מאלו כפי מעלתם".
    • וְרֵוֵיהוֹן דָּמֵי לְשַׂבְעָא חֶדְוָתָא רְקִיעָא בְּזֵהוֹרֵהּ וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא – ומראה הצדיקים דומה לשובע שמחות, לזוהר הרקיע ולאור הכוכבים. על פי הפסוק מתהלים (טז, י-יא) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח', שנדרש בויקרא רבה (ל, ב, עמ' תרצב): "אל תהי קורא שובע אלא שבע, אלו שבע כתות שלצדיקים שעתידים להקביל פני שכינה, ופניהם דומות לחמה ולבנה לרקיע ולכוכבים.
    • הֲדָרָא... וְלָא אִשְׁתְּמַע וַחֲמֵי נְבִיאָן חֶזְוָתָא – הדר שמעולם לא נראה ולא נשמע בחזונות הנביאים, כפי שנאמר בבבלי (ברכות לד, ע"ב): "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא 'עין לא ראתה אלהים זולתך' (תהלים סד, ג)". הפייטן מתייחס אף אל ראשיתו של הפסוק הנדרש מישעיהו (סד, ג) וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.
    • בְּלָא שָׁלְטָא בֵהּ עֵין בְּגוֹ עֵדֶן גִּנְּתָא – בהמשך הגמרא ממסכת ברכות שצוטטה לעיל נדרש אותו פסוק מתהלים על גן עדן, "שלא שלטה בו עין כל בריה".
    • מְטַיְלֵי בֵי חִנְגָּא לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא... – מסתובבים אנה ואנה עם השכינה. לפי האמור בבבלי (תענית לא, ע"א) "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו'".
    • ...בְּרַם בְּאֶמְתָּנוּתָא... בְּשִׁבְיָן תְּקוֹף הֵימָנוּתָא – באימה רומזים אליו - הוא שקיוינו לו בשביינו, גלותנו. הפיטן משלים את הפסוק ומדרשו בתוספת נופך רגשי, אימה ואמונה חזקה, מצד אחד, ובתוספת 'בשביינו', המנכיח את ההווה, לפחות כזיכרון, בתודעת הצדיקים לעתיד לבוא.
    • יַדְבֵּר לָן עָלְמִין עֲלֵמִין מְדַמּוּתָא – ינהג אותנו בשני העולמות, כך שנהיה דומים לעלמים זריזים. לפי מדרש ויקרא רבה (יא, יט עמ' רמ-רמב) "עתיד הקב"ה להיות ראש חולה [=מחול] לצדיקים לעתיד לבוא... ואומרין: 'כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת' (תהלים מח, טו). 'עַלְמוּת' – בזריזות. 'עַלְמוּת'– כאילין עולימתא [=כאותן העֲלמוֹת]... 'עַלְמוּת' - בשני עולמות – ינהגנו בעולם הזה, ינהגנו בעולם הבא."
    • יַדְבֵּר לָן... מְנָת דְּלָן דְּמִלְּקַדְמִין פָּרֵשׁ בְּאָרָמוּתָא – ינהג אותנו לארץ ישראל, הנתפסת כתרומה, שהפריש ה' בבריאת העולם, מכל הארצות (ראו למשל מדרש שוחר טוב כד, ג.)
    • טְלוּלָא דְּלִוְיָתָן – משחק בלויתן, לפי הפסוק מתהלים קד, כו ...לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ.
    • דְּלִוְיָתָן וְתוֹר... – הלויתן והבהמות הן שתי חיות מיתיות המתוארות בפרקים מ-מא בספר איוב. לפי ויקרא רבה (יג, ג, עמ' רעז) "בהמות ולויתן הן קניגין [=ציד] שלצדיקים לעתיד לבוא... בהמות נותן ללויתן בקרניו ונוחרו ולויתן נותן לבהמות בסנפיריו וקורעו". בהמות מזוהה בדברי חז"ל עם שור הבר.
    • וְתוֹר טוּר רָמוּתָא – בהמות, לפי התרגום הארמי לפסוק בתהלים נ, י כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף.
    • בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת... יְקַרְטַע נוּן לְקָבְלֵהּ... – כאן מתאר הפייטן את מאבק הבהמות בלויתן, לפי המדרש הנזכר מויקרא רבה.
    • מְקָרֵב לֵהּ בָּרְיֵהּ בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא – הקב"ה ניגש אל הלויתן בחרבו. על פי הדרשה המופיעה בבבלי (בבא בתרא עה, ע"א) על הפסוק האמור בבהמות באיוב מ, יט ...הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ, יהרוג הקב"ה את הלויתן בחרבו.
    • אֲרִסְטוֹן לְצַדִּיקֵי יְתַקֵּן וְשֵׁרוּתָא – לפי האמור במדרש ויקרא רבה (יג, ג) "אריסטון [=סעודה] עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא". בסעודה זו יאכלו הצדיקים את בשר הלויתן, כפי שאמר ר' יוחנן בבבלי (בבא בתרא, שם) "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן..."
    • מְסַחֲרִין עֲלֵי תַּכֵּי דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא – הפייטן ממשיך בעניין סעודת הצדיקים בהשראת המשך הגמרא בבבא בתרא עה ע"א, משם משתמעת הקבלה בין ציפוי חומות ירושלים בשאריות עורו הבוהק של הלויתן, לבין האבנים הטובות, כדכוד ואקדח, שבהן תקושט ירושלים לעתיד לבוא, לפי מדרש הפסוקים מישעיהו נד, יב-יג: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.
    • נְגִידִין קָמֵיהוֹן אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא – שלושה עשר נהרות של שמן אפרסמון טהור נזכרים כמה שהובטח לר' אלעזר בן פדת לעולם הבא, באגדה המופיעה בבבלי, תענית כה ע"א. הפייטן מרחיב הבטחה זו לכלל הצדיקים.
    • וְרָווֹ בְּכַסֵּי רְוָיָתָא חֲמַר... דְּמִבְּרֵאשִׁית נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא – נראה כי הפייטן רומז כאן ליין המשומר בענביו (ולאו דווקא ביקבים), המופיע בדברי חז"ל כחלק מן הסעודה והמשתה המובטח לצדיקים בימות המשיח. יין זה נזכר אף הוא בבבלי, ברכות לד ע"ב, כזיהוי שונה של הפסוק מישעיה סד, ג עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ.
    • זַכָּאִין – מדברים בשבח גמולם של הצדיקים לעתיד לבוא עובר כאן הפייטן אל קהל שומעיו, שאף הם מכונים על ידו בתואר 'צדיקים'.
    • שְׁמַעְתּוּן שְׁבַח דָּא שִׁירָתָא – כשם ששמעתם את שירת השבח המובטח לצדיקים.
    • קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווֹן בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא – כך תהיו קבועים בחבורות הצדיקים הללו לימות המשיח או לעולם הבא.
    • אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִלּוֹי דְנָפְקִין בְּהַדְרָתָא – , כי תשמעו את דבריו הנאמרים בהדר, כלומר לעשרת הדברות, שעליהן נדרש (בשיר השירים רבה ו, ג) הפסוק מתהלים (כט, ד) קוֹל ה' בֶּהָדָר. כאן מתייחס הפייטן אל נסיבות אמירת הפיוט - בחג השבועות לפני הקריאה בתורה את הפסוקים המתארים את מעמד מתן תורה.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?