audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    כורדיסטן - עמדיה יוסף צ'ונה
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד מנחם
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל ללא מבצע
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
  • 5.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל קבוצת חזנים
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אתה גאלת
מעגל השנה פסח
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אַתָּה גָאַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה – הפיוט נפתח בהזכרת גאולת מצרים, בהתאם לייעודו המקורי המשוער כעיבוד מפוייט של ברכת 'גאל ישראל'. יצויין כי גם חתימת פיוטנו כוללת בתוכה מילה משורש ג.א.ל. הטור מבוסס על המתואר בפסוקים רבים במקרא, למשל בספר שמות (ו, ו): לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, וכן בדברים (כו, ח): וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
    • בִּהְיוֹת אֲבוֹתֵינוּ בְּתוֹךְ מִצְרַיִם הָיוּ מְעֻנִּים תַּחַת יַד פַּרְעֹה – מכאן ואילך פורט המחבר את סיפור השעבוד במצרים והשחרור ממנו, למן העינוי תחת יד פרעה בטור הנוכחי, ועד שירת הים בטור החותם את הפיוט. הצירוף 'תַּחַת יַד פַּרְעֹה' נשען על מלכים ב (יז, ז): וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
    • גַּם שָׁם רָבוּ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּכְאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן גָּבְהוּ בְקוֹמָה – בשבתם במצרים רבו ישראל ופרו כעפר הארץ, כפי שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם בספר בראשית (יג, טז): וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה, ואף התרוממו שם כארזים, המסמלים במקרא, ובעקבותיו בפיוטנו, גובה וחוסן (ראו למשל ישעיהו ב, יג: וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן).
    • דִּבֶּר פַּרְעֹה לִמְחוֹת אֶת שְׁמָם וּלְהַאֲבִיד זִכְרָם מִקֶּרֶב תֵּבֵל – פרעה איים להשמידם, להכחיד כל זכר מהם, ולהעלימם לגמרי מן העולם. פרפראזה על דברי האל למשה בספר דברים (ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ; הפייטן משבץ התבטאות חריפה של האל כנגד עמו ושם אותה בפי פרעה (וראו תהלים ט, ז).
    • הוּא וְעַמּוֹ בְעֵצָה הָיוּ וַיִתְחַכְּמוּ סוֹד עַל זֶרַע יִשְׂרָאֵל – יחד עם עמו גיבש פרעה תוכנית שנועדה לפגוע בישראל. 'וַיִתְחַכְּמוּ סוֹד' – צירוף שמקורו בשילוב פסוקים משני מקורות מקראיים: הראשון מתוך ראשית סיפור השעבוד במצרים, כפי שהובא בספר שמות (א, ט-י): וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה... קטע זה עומד ברקע טורנו, באשר הוא מתאר את השותפות שבין פרעה ועמו. הקטע הנוסף אינו מתייחס דווקא למצרים, כי אם לגאולה באשר היא (תהלים פג, ב-ה): אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד".
    • וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בְּפָרֶךְ וּבְתַשְׁנִיק גָּדוֹל קָצְרָה רוּחָם – המצרים עינו את ישראל בעבודה קשה, עד כדי כך שישראל כמעט הגיעו לחנק ('תַשְׁנִיק' – על פי בראשית רבה, פרשה לז). מיוסד על הכתוב (שמות א, יד): וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. קוצר הרוח בו היו ישראל נתונים מתואר במקרא (שם ו, ט): וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה, והפייטן מפרש אותו כחנק ממש.
    • זֶרַע יְשֻׁרוּן אֲנָחָה לָבַשׁ כִּי יַד אוֹיֵב גָּבְרָה עֲלֵיהֶם – עם ישראל, המכונה זרע ישורון (על פי דברים לב, טו: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט) התעטף כביכול באנחה ובצער – חידוש של הפייטן, על פי תקדימים מקראיים כגון בתהלים צג, א: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר...), כי לא יכול היה עוד לעמוד כנגד מצרים.
    • חַי וְקַיָּם שָׁמַע קוֹלָם מֶלֶך הַמְּלָכִים הֶאֱזִין לָהֶם – הקדוש ברוך הוא שמע את זעקתם – כדברי האל למשה בסנה (שמות ו, ה): וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. חי וקיים הוא כינוי רווח לקדוש ברוך הוא בפי חז"ל והפייטנים (ראו למשל מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחודש, פרשה ו); 'מֶלֶך הַמְּלָכִים' – הפייטן שינה מן המקובל ולא כתב 'מֶלֶך מַלְכֵי הַמְּלָכִים', כנראה מחמת המשקל (ארבע מילים ברוב צלעות השיר).
    • טוֹב וְיָשָׁר גִּדֵּל מֵהֶם מֹשֶׁה יָדִיד בֶּחָזוֹן הָשְׁלַח – הקדוש ברוך הוא, המכונה טוב וישר (על פי תהלים כה, ח: טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ) העמיד מתוך ישראל גואל ראוי – משה רבנו, אשר נשלח להוציא את ישראל ממצרים כאשר התגלה אליו האל בסנה, בחזון. הכינוי ידיד למשה רבנו הוא חידוש של הפייטן. כינוי זה שמור בדרך כלל לדמויות אחרות (ראו בבלי מנחות, נג ע"א-ע"ב),
    • יַחַד הֶרְאָם בְּאוֹתוֹת שַׁדַּי וּבְמִינֵי נְגָעִים שֶׁנִּשְׁפְּטוּ בְנֵי חָם – משה רבנו הראה לישראל ולמצרים את נִסֵי האל ואותותיו והנחית את מכותיו של ה' כעונש על מצרים. בני חם - כינוי למצרים על פי בראשית י, ו: וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן.
    • כָּל בְּכוֹרֵיהֶם לַטֶּבַח מָסָר רֵאשִׁית בִּטְנָם לְדֶבֶר גָּדוֹל – כל בכורי מצרים (ראשית בטנם) נהרגו במכת בכורות; על פי אחת המסורות, ההרג במכה זו נעשה על ידי מחלת הדֶבֶר שפשטה בכל בתי מצרים בלילה ההוא. מסורת זו מתועדת למשל בסידור רס"ג (עמ' טז): "כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בַּדֶבֶר הָרָגְתָה", וכן בקרובה 'אוני פטרי רחמתיים' של יניי, הפייטן הארץ-ישראלי הקדום.
    • לָכֵן נָפְלָה צְעָקָה בְמִצְרַיִם בְּכִי וּמִסְפֵּד בְּכָל חוּצוֹתֶיהָ – כאשר ניחתה על מצרים מכת בכורות, נשמעה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים, ככתוב (שמות יא, ו): וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. מקור הצירוף 'בְּכִי וּמִסְפֵּד' בהקשר אחר – על פי הנאמר במגילת אסתר (ד, ג): וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים.
    • מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת יָצְאוּ יְדִידִים וְאֵין כּוֹשׁל בְּמִסְפַּר שְׁבָטִים – עם ישראל (המכונה ידידים על פי הבבלי, מנחות נג, ע"א-ע"ב) יצאו משעבוד לחופשי, ובכל שבטיהם לא נמצא אפילו אחד שזקוק היה לתמיכה בצאתו לדרך. על פי תיאור יציאת מצרים בספר תהלים (קה, לו-לז): וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל.
    • נִהֲגָם בְּטוּבוֹ צוּר עוֹלָמִים וַיַּגִּיעֵם לְיַם סוּף בְּרַחֲמִים רַבִּים – הקדוש ברוך הוא הוביל והדריך בחסדו את ישראל, והביאם אל שפת ים סוף. על פי הנימוק להליכה בדרך ים סוף ולא בדרך אחרת המובא בשמות (יג, יז): וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.
    • סָגַר הַיָּם בַּהֲמוֹן גַּלָּיו שׂוֹנֵא רָדַף בַּהֲמוֹן חֵילוֹ – כשהגיעו ישראל לשפת הים, סגר עליהם הים מצד אחד בגליו הרבים ('בַּהֲמוֹן גַּלָּיו' – צירוף מקראי, על פי ירמיהו נא, מב: עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה), והאויב בחילותיו מצד שני; מיוסד על דברי המדרש בשמות רבה (פרשה כא, ה): "באותה שעה היו עומדים [=ישראל] ולא היו יודעים מה לעשות, והיה הים סוגר, והשונא רודף, והחיות מן המדבר, שנאמר: 'סגר עליהם המדבר' (שמות יד, ג)".
    • עֵינֵיהֶם נָשְׂאוּ לַמָּרוֹם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאֲבִיר יַעֲקֹב – באותה שעה נשאו ישראל עיניהם לשמים, לבקש רחמים מאלוהי יעקב אביהם. אביר יעקב הוא כינוי מקראי לקדוש ברוך הוא, ראו למשל תהלים קלב, ה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
    • פִּיהֶם פָּתְחוּ גְאוּלֵי ה' וְשִׁבְּחוּ לְמַלְכָּם עַל רֹב נִפְלְאוֹתָיו – ישראל שנגאלו ממצרים, פתחו את פיהם בתפילה לאל על חסדיו עד כה, בתקווה כי כעת יעשה עימם חסד נוסף. ישראל קרויים גְאוּלֵי ה' בתהלים קז, ב: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר. הפייטן משנה כאן מן התיאור בפסוקים, המוסרים את פחדם של ישראל ותלונותיהם על האל (ראו שמות יד, י-יב), ולא את שבחו, ונסמך בזה כנראה על התקדים במדרש שמות רבה (פרשה כא, ה): "תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקב"ה, שנאמר: 'ויצעקו בני ישראל אל ה'' (שמות יד, י) ולמה עשה הקב"ה להם כך? אלא שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתן".
    • צָהַל רִכְבּוֹ בְּאוֹיְבֵי עַמּוֹ לְהַשְׁלִיךְ שׂוֹנְאָיו אֶל תּוֹךְ מְצוּלָה – על פי המדרש, כשם שפרעה רדף אחרי ישראל רכוב על סוס, כך נגלה הקדוש ברוך הוא למולו על סוס, וביקש להטביעו בתוך הים. ראו למשל במדרש התנאי לספר שמות, מכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דויהי בשלח, פרשה ו): "דרש פפוס [=שם של חכם]: 'לסוסתי ברכבי פרעה' (שיר השירים א, ט) – רכב פרעה על סוס זכר, כביכול נגלה עליו הב"ה על סוס זכר, שנאמר: 'דרכת בים סוסיך' וגו' (חבקוק ג, טו); רכב פרעה על סוס נקבה, כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס נקבה, שנאמר 'לסוסתי ברכבי פרעה' (שיר השירים א, ט)". ברקע לטור עומד התיאור בשירת הים (שמות טו, ג-ה): ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
    • קָרַע ה' אֶת מֵי הַיָּם וְקִיֵּם שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ – הקדוש ברוך הוא חצה את מי ים סוף, כמתואר בשמות (יד, כא-כב): וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם... בכך הציל את ישראל ממצרים, וקיים את הבטחתו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית טו, יג-יד): וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
    • רָאוּ יְדִידִים בְּפִגְרֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁהֵם מֻטָּלִים עַל שְׂפַת הַיָּם – לאחר ששב הים לקדמותו וסגר על מצרים, ראו ישראל את גופות אויביהם מוטלות על שפת הים, ככתוב (שמות יד, ל): וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.
    • שִׁירָה וְזִמְרָה וְדִבְרֵי הַלֵּל אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי קוֹנוֹ – או אז פתח משה בשיר ושבח לקדוש ברוך הוא. קונו הוא כינוי לאל על פי משלי ח, כב: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.
    • תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת וְדִבְרֵי תִשְׁבָּחוֹת אָמְרוּ פְדוּיִים לִפְנֵי גוֹאֲלָם – בני ישראל, שנצלו זה עתה, ענו על דברי משה בדברי שבח ותהילה לקדוש ברוך הוא מצילם; הפייטן חותם את המהלך הסיפורי בפיוטו בשירת הים (שמות טו, א, ואילך): אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?