audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר אל מתנשא (כבודי ומרים ראשי)
מעגל השנה שבת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אֵל מִתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ – אל רם. כינוי על פי תפילת דוד המלך בדברי הימים א (כט, יא): לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.
    • בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ – בחר באומה קטנה ובזויה. 'אוֹם' - ניסוח מקובל בלשון הפייטנים לאומה, כנסת ישראל; כך למשל בפיוט הושענא 'אום אני חומה' המיוחס אף הוא לקליר: "אוֹם אֲנִי חוֹמָה / בָּרָה כַּחַמָּה / גֹּלָה וְסוּרָה".
    • כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֹאשׁ – הקדוש ברוך הוא בחר בישראל כשם שבעל מטע תאנים שמח בתאנה הבשלה הראשונה בעציו. שיבוץ מדברי האל המובאים על ידי הנביא הושע (ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם... הפייטן שינה מ'בְּרֵאשִׁיתָהּ' ל'בְּרֹאשׁ' לצורך החריזה.
    • בִּיטָה וְאוֹתָהּ דְּרוֹשׁ – פנייתו של הפייטן לאל: התבונן, הבט, בתאנה הבשלה שבחרת, באותה אומה בזויה, ובקש אותה, שים עינך עליה. על פי השימוש בצירוף זה בדברים (יא, יב): אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.
    • מִכֹּל אֹם לִפְרוֹשׁ – הבדל והפרש אותה מכל העמים בתוכם היא שרויה.
    • לְנַשְּׂאָהּ עַל כָּל רֹאשׁ – כדי לרומם אותה מעל כל הבריות. משחק מלים של הפייטן על פסוקי פרשת 'שקלים' בספר שמות (ל, יב): כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. ובעוד הצירוף המקראי המקורי מתכוון במקרה זה לפעולה של מניית בני ישראל, הרי שפייטננו מסב את משמעותו לביטוי של רוממות (מעין האמור בתהלים פג, ג: כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ).
    • גּוֹעֲלָהּ תָּשִׁית לִמְנוֹד רֹאשׁ – את הבזים לאומתך, הגועלים אותה, תהפוך ותשים למבוזים בעצמם, לכאלה שכל הרואה אותם נד להם בראשו בזלזול. שיבוץ על דרך ההיפוך על בסיס תהלים (מד, טו): תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים, המתאר כיצד ישראל בזויים בין האומות, הנדות להם בראשם (וראו פירוש ר' אברהם אבן-עזרא על אתר).
    • וְהִיא תָּרִים רֹאשׁ – אומתך, לעומת זאת, תוכל לזקוף את ראשה בגאווה, ברוח דברי משורר התהלים (כז, ו): וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'.
    • בְּכִסֵּא כָּבוֹד מֵרֹאשׁ – המקום בו יוכל לזקוף עם ישראל את ראשו הוא בית המקדש בירושלים, בהתאם לשיבוצו של הפייטן מפסוק עמום למדי בירמיהו (יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ (וראו דברי הפרשנים השונים שנתקשו בביאור פסוק זה).
    • כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי – כינוי לאל, ההולם את המהלך שפיתח הפייטן בשלוש המחרוזות הראשונות. יסודו בשיבוץ מדברי משורר התהלים (ג, ד): וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי. בטור זה הדובר אינו פייטן הניצב כביכול בין עם ישראל לאלוהיו, אלא העם עצמו.
    • עַתָּה יַעֲבוֹר בְּרֹאשִׁי – הקדוש ברוך הוא ילך כעת לפני, כלומר – לפני עם ישראל. כאמור בנבואת מיכה (ב, יב-יג): אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ תְּהִימֶנָה מֵאָדָם עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם.
    • וְיִדְרְשִׁי וִיבַקְשִׁי – הליכת הקדוש ברוך הוא לפני תאפשר לו לחפש ולמצוא את כל נדחי העם האובדים בין האומות. השימוש בצירוף פעלים המבוססים על השורשים ד.ר.ש וב.ק.ש מקורו בלשון המקרא, וכאן בהיפוך מדברי ירמיהו (כט, יג): וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם, המתאר כיצד העם הוא המחפש ומוצא את אלוהיו.
    • דִּבֶּר בְּזֶה סֵפֶר – הקדוש ברוך הוא אמר את דברו בתורה. כעת שוב הדובר הוא הפייטן עצמו.
    • וְקִיַּם בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר – את דבריו קיים, כלומר – שב והתחייב (מעין הנאמר באסתר ט, כז: קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר) – באמרותיו הנאות. הצירוף 'אִמְרֵי שֶׁפֶר' מבוסס על ברכת יעקב לבנימין בנו בספר בראשית (מט, כא): נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר, וברוח הדרשה המובאת על פסוק זה בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה, יג ע"א): "אמר רבי אבהו: אל תקרי 'אמרי שפר', אלא 'אמרי ספר'".
    • לִמְשׁוּלֵי עָפָר וָאֵפֶר – לעמו ישראל, אשר ככל בני האדם הם משולים לעפר ואפר, כדברי איוב (ל, יט): הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר.
    • הֱיוֹתָם נוֹתְנִים כֹּפֶר – כעת חושף הדובר את דברי האל שנרמזו קודם, ואשר הם נושא וייעוד הפיוט: הקדוש ברוך הוא ציווה את עמו לתת כופר נפש בערך מחצית השקל בעת מנייתם, כאמור בפרשת 'שקלים' שבספר שמות (ל, יא-יב): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.
    • בְּלִי דֹפִי וָחֵפֶר – ללא גנאי וחרפה, כפי שראוי.
    • בְּעַד עֲוֹנָם לְכַפֵּר – בהמשך לאמור לעיל, מטרת נתינת מחצית השקל היא לכפר על עוון בני ישראל. העוון המדובר, לדעת רוב המפרשים, הוא העוון הכרוך בעצם פעולת הספירה המתוארת בפסוקים שם (וראו רש"י ורמב"ן על אתר).
    • וְצִדְקָתָם תִּכְתּוֹב בַּסֵּפֶר – משיכופר עוונם של בני ישראל, תוכל לכתוב אותם בספר החיים אשר לפניך.
    • בְּזִכְרוֹן הַסֵּפֶר – בספר הזכרון אשר לפניך, מעין האמור בנבואת מלאכי (ג, טז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.
    • לִמְנוֹתָם עִם נָם אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר – אזי תוכל למנות אותם יחד עם אברהם אבינו, שאמר על עצמו 'אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר' בשעה שניסה ללמד זכות על אנשי סדום ועמורה, כאמור בבראשית (יח, כז): וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. 'נָם' מלשון נאם, אמר - על פי שימוש לשוני המופיע בדברי חז"ל ורווח בלשון הפייטנים. ראו לדוגמא בפיוט 'תסתר לאלם תרשישים' המיוחס אף הוא לקליר: "זֶה עַל גַּב זֶה הָאָפְלוּ בַּעֲלָטָה / וְנַמְתָּ אַחֲרִישׁ אֶתְאַפַּק וְאַבִּיטָה")
    • זֶה אֵלִי נָם לַאֲבִי חוֹזֶה – הקדוש ברוך הוא ('זֶה אֵלִי' – כינוי על פי האמור בשמות טו, ב: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ) דיבר עם משה רבינו, אבי הנביאים.
    • וְהֶרְאָהוּ כְּמִין מַטְבֵּעַ אֵשׁ בַּמַּחֲזֶה – והראה למשה רבינו במראה אש את דמות מטבע מחצית השקל. תיאור זה מבוסס על מסורת המדרש המופיעה במקורות ארץ-ישראליים שונים בספרות חז"ל, אשר הקדום שבהם הוא התלמוד הירושלמי (מסכת שקלים, פ"א ה"ד): "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה, אמר לו 'זה יתנו' – כזה יתנו [=כמו זה, כמו המטבע שאני מראה לך כעת יתנו בני ישראל]".
    • וְנָם הַכֹּל יִתְּנוּ כָּזֶה – ואמר: כל בני ישראל יתנו כמטבע הזה, שאני מראה לך כעת באש (בהמשך למדרש שהובא לעיל).
    • חַסְדָּם יוּשַׁת בָּזֶה – בזכות מעשה נתינת מחצית השקל, ישרה חסד האל על עמו.
    • וְאֶחָד מֵהֶם אַל יִתְבַּזֶּה – שינוי מצבו של העם יכלול כל פרט ופרט מתוכו – אף לא אחד מבני ישראל יהיה מושפל כבעבר.
    • וְצוֹרֲרָם יֵרָזֶה – צוררי ישראל ייעשו רזים ויצטמקו בשעה שקרנם של ישראל תעלה.
    • טוֹבוֹת יוּטָבוּ עַל זֶה – נתינת מחצית השקל תגרום להטבת מצבם של ישראל.
    • וּשְׁכִינָה יִזְכּוּ לַחֲזֶה – הם יזכו לראות את השכינה.
    • וְגוֹי לְגוֹיִם רָבִּים יַזֶּה – ועם ישראל, שהוא גוי אחד, ייראה במלוא חיותו לנגד עיני העמים הרבים בתוכם הוא שרוי. ברוח האמור בנבואת ישעיהו (נב, יג-טו): הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ. בפירוש המילה 'יַזֶה' בפסוק נחלקו המפרשים (והשוו למשל רש"י, אבן-עזרא ומצודת דוד).
    • יָחִיד שׁוֹכֵן רוֹמָה – הקדוש ברוך הוא, שהוא אחד ויחיד, ושוכן בשמי מרומים, על פי ישעיהו (לג, ה): נִשְׂגָּב ה' כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.
    • הִתְנָה בְּתוֹרָה תְמִימָה לְיוֹנָה שֶׁהִיא תַמָּה – האל קבע בתורתו התמימה והשלמה – כנאמר בתהלים יט, ח: תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי – תנאי עם עמו, המשול ליונה, תמה אף היא, דימוי שיסודו בדברי הנביא הושע (ז, יא): וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ. התנאי נוגע למחצית השקל, והוא יבואר במחרוזת הבאה.
    • כָּל הָעוֹבֵר בְּיָמָּה יִשְׁקְלוּ שֶׁקֶל בְּלִי מְהוּמָה – כל מי שהיה שותף בחציית ים סוף, חייב בנתינת מחצית השקל, מבלי שיטיל אי סדר בחברה בה הוא שרוי. הפייטן נצמד כאן לאחת הפרשנויות של חז"ל למונח 'כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים' המופיע בפרשת 'שקלים' (שמות ל, יג); מחלוקת האמוראים בפירוש גדרי החייבים במצווה נזכרת בתלמוד הירושלמי (מסכת שקלים, פ"א ה"ג): "כתיב: 'כל העובר על הפקודים'; רבי יודה ורבי נחמיה [=נחלקו]: חד אמר כל דעבר בימא יתן [=אחד משני החכמים אמר שכוונת הפסוק היא שכל מי שעבר בים סוף יתן את מחצית השקל], וחרנה אמר כל דעבר על פקודייא יתן [=והאחר חברו אמר שכל מי שעובר על הפקודים, כלומר, שהוא בין הנמנים בעם ישראל, יתן את מחצית השקל].
    • מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה – נתינת מחצית השקל מוצגת בתורה כתרומה, כאמור (שם, ל, יג): זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'.
    • לְטוֹבָתָם בְּלִי לְעַלְּמָה – מחצית השקל תפעל לטובת ישראל, בלא שתיעלם ותיעשה בלתי-מורגשת.
    • וְתִהְיֶה לָהּ כְּחוֹמָה – היא תשמש להם כחומת הגנה, בהיותה כפרה על חטאיהם (דימוי מעין זה נזכר בהקשר אחר במשלי יח, יא: הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ).
    • תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה – כינוי לקדוש ברוך הוא, על פי איוב (כו, ז): נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה.
    • מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה יִתְנַדְּבוּ בַּחֲנִינָה – כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה מחויב במתן מחצית השקל, כאמור בפרשיית 'שקלים' בשמות (ל, יד): כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה'.
    • פְּנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה – התרומה ניתנת לפני הקדוש ברוך הוא, השוכן בשמיים, על פי דברים (לג, כו-כז): אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד.
    • נְשִׂיאִים וְדַכִּים בְּמַשְׁעֵנָה – נשיאי העם העשירים, יחד עם העניים הזקוקים למשען.
    • כֻּלָּם יִשְׁווּ בִּנְתִינָה –הכל שווים במצוות שקלים: כולם חייבים לתת אותו הסכום – מחצית השקל – כנאמר בשמות (ל, טו): הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.
    • בְּלִי עוֹד לְהִתְמַתְּנָה – אין להתמהמה בנתינת מחצית השקל.
    • סֶלָה יַסְכִּית תְּחִנָּה בְּכָל עֵת וּבְכָל עוֹנָה – הקדוש ברוך הוא ישמע תמיד את תחינות עמו.
    • וְיִתְקַיְּמוּ בִּרְנָנָה – עם ישראל יתקיים בשמחה, במציאות האידילית המתוארת בפיוט, כנאמר בתהלים (ק, ב): עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה.
    • עַל נַפְשׁוֹתֵיהֶם יְכַפֵּרוּ – כאמור, נתינת מחצית השקל נועדה לכפר על נפשות בני ישראל, כאמור בפרשה (שמות ל, טז): וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.
    • וְחַטֹּאתֵיהֶם יוּפָרוּ – חטאי בני ישראל יהיו מופרים. הפרה היא מושג מתחום הנדרים, המציין את יכולתם של אנשים מסוימים להפר את נדריהם של אחרים ולבטלם; וכאן, בהשאלה, מציין המושג אולי את הפרת החטא כאילו היה נדר, ולפיכך הרי הוא בטל ומבוטל.
    • וּבְחֵלֶק טוֹב יִסָּפֵרוּ – בני ישראל יזכו להיחשב ולהיספר כראוי. כאן נוגע הפייטן באחד ההסברים למצוות מחצית השקל, שאולי נועדה ליצור את האפשרות לספור את בני ישראל, חרף האיסור לסופרם באופן פשוט (בעזרת המצווה ניתן לספור את מחציות השקל שנאספו ולאו דווקא את בני האדם). כפי שסיכם זאת רש"י בביאורו לפרשתנו (רש"י לשמות ל, יב): "'כי תשא' – ... כשתחפוץ לקבל סכום מנינם [=של בני ישראל] לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת [=אל תספור כל אדם בפני עצמו], אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם".
    • פֵּאֲרָם הַכֹּל יְסַפֵּרוּ שֶׁבַח יְתַנּוּ וְיִגְמָרוּ – את שבחם ופארם של ישראל יספרו הכל.
    • וְהוֹדָיָה לְצוּר יְשׁוֹרֵרוּ – ויודו לקדוש ברוך הוא בשיר וזמרה. 'צוּר' הוא כינוי לאל המיוסד על תפילת חנה בספר שמואל א (ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.
    • צָרֵיהֶם יֻמְעֲטוּ וְיֶחְסָרוּ – משנאי ישראל המצרים להם ימעטו וייחלשו.
    • עַל צַוָּארֵיהֶם יֻגְבָּרוּ – נראה שכוונתו היא שצוארי ישראל, שהיו נתונים עד עתה תחת עול העמים, יהיו עתה חופשיים ויזכו לתוספת כוח.
    • וּבְשֹׂבַע שְׂמָחוֹת יְחֻבָּרוּ – וברוב שמחה ורצון יתחברו ישראל זה לזה. הצירוף 'שֹׂבַע שְׂמָחוֹת' הוא על פי תהלים (טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. על פי המקור המקראי, אפשר שכוונת הפייטן לשמחה הנובעת לא רק מן השחרור מעול העמים, אלא גם מן ההתוודעות לאורח החיים הרצוי לאל ומן היכולת לקיים אותו.
    • קְהָלָם לְהִתְחַזֵּק בִּתְעוּדָה – יתחזק הקהל בקיום התורה, המכונה תְעוּדָה על פי ישעיהו (ח, טז): צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי.
    • בְּלִי עוֹד לְמָעֲדָה – בלי שיפלו שוב ויחטאו. הפייטן רומז כאן לראשונה בשיר לאחריות המסוימת של העם על מצבו.
    • בְּהַקְרִיבָם זֶה לַעֲבוֹדָה – נראה שכוונתו לומר כי בגאולת העם יזכה לחדש את העבודה בבית המקדש בירושלים.
    • רָם – כינוי לאל בלשון המקרא, ראו למשל ישעיהו (נז, טו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. לקראת חתימת הפיוט שב הפייטן ופונה באופן ישיר לאל שישפיע טובה על עמו, ולא מסתפק רק בתיאור אחרית הימים כפי שעשה במחרוזות האחרונות.
    • עִמָּם הִוָּעֲדָה בְּאַהֲבָה וּבְחֶמְדָה בִּישִׁיבָה וּבַעֲמִידָה – התוועד נא עם עמך ישראל מתוך חיבה והשתוקקות, ובכל רגע ומצב.
    • שְׁמָם בַּחַיִּים הַתְמִידָה בְּכֹל כִּלּוּל חֶמְדָּה – שים תמיד את שם ישראל בין החיים, יַיפה אותם ושים להם עטרה ('כִּילוּל' – אולי מלשון 'כְּלִיל', כמו 'כליל תפארת' המופיע בתפילת שחרית של שבת, ומציין את האור שהבהיק מפניו של משה ברדתו מהר סיני).
    • לַזָּר בְּלִי לְעוֹבְדָה – אל תניח לזרים ולאויבים להעביד את עמך ישראל.
    • תָּמִיד תִהְיֶה לְזִכָּרוֹן לַחֲבַצֶלֶת הַשָּׁרוֹן – במחרוזת החותמת את הפיוט, שב הפייטן כנראה אל מעשה נתינת מחצית השקל, ומייחל לכך שהיא תהיה לזיכרון טוב לפני הקדוש ברוך הוא על עמו ישראל, שנמשל לחבצלת השרון על פי הפרשנות האלגורית למגילת שיר השירים (ב, א): אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים.
    • בְּכִפּוּר וִתָּרוֹן לִפְנֵי מָרוֹם קָדוֹשׁ – מחצית השקל תכפר, כאמור, על בני ישראל, ותעניק להם מעמד טוב לפני הקדוש ברוך הוא, המכונה מָרוֹם וְקָדוֹשׁ על פי ישעיהו (נז, טו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?