audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

ראה מלכי (שיר אענה)

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    הודו - קוצ'ין אברהם חי ואקיל, יוסף חי ואקיל
  • 2.
    הודו - קוצ'ין הרב אברהם חי אברהם
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר ראה מלכי (שיר אענה)
מועד התפילה אחר
מעגל החיים ברית מילה
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • שִׁיר אֶעֱנֶה כִּי הִנֵּה מְבַשֵּׂר טוֹב חִישׁ יִצְעַד –אשיר שיר על צעדיו הקרובים לבוא של מבשר טוב, הוא אליהו הנביא, כמפורש בטור הבא.
    • אֵלִיָהוּ הַתִּשְׁבִי מִתוֹשָׁבֵי גִלְעָד – כינויו המקראי של אליהו הנביא, כאמור במלכים א, יז, א: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי. 'הַתִּשְׁבִי' – כנראה מעיר ששמה תושב (וראו פירוש רש"י שם). הופעת אליהו הנביא כמבשר הגאולה היא מוטיב רווח בפיוטים להבדלה ולמוצאי שבת.
    • אֵל חֵילִי – אלי החזק (מלשון חיל, וראו למשל חבקוק ג, יט). קריאה זו משמשת כהכרזת פתיחה, ומכאן ואילך מונה המחרוזת הראשונה את ימי השבוע בזיקה להישענותו של הדובר על אלוהיו.
    • בְּךָ גִילִי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה – בך, אלוהי, אני שמח בששת ימי החול. הצורך בשמחה מובן על רקע הניגוד בין ימי החול לשבת, שאף הוא מוטיב רווח בפיוטים להבדלה ולמוצאי שבת. הניסוח רומז לדברי משורר התהלים (מג, ד): וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי.
    • יוֹם רִאשׁוֹן כְּבַת אִישׁוֹן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה – ביום ראשון (מימות השבוע – וכן בהמשך בכל יום ויום), אהיה מוגן בצל כנפיך כבבת אישון עיניך. שמירת האל על עבדיו כעל אישון עינו היא דימוי נפוץ במקרא (ראו למשל דברים לב, י-יא: ...יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ). הפייטן נשען על לשון תהלים (נז, ב): חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת.
    • בְּכֹל עִנְיָן וְכֹל קִנְיָן –אמצא בך מחסה והגנה בכל מעשי וענייני.
    • וְכֵן בַּשֵׁנִי אֶעֱשֶׂה – שמירה זו אינה מיוחדת ליום ראשון בלבד, אלא אף ליום שני, אשר גם בו כל ענייניו וקנייניו של הדובר נעשים מתוך אותה תחושת חסיון בצל כנפי האל.
    • וּבַשְׁלִישִׁי אֶת רֹאשִׁי בְּכֹל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה – ביום שלישי ארים ('אֶנְסֶה' – צורה מקראית על פי תהלים ד, ז) את ראשי בכל מעשי. הרמת הראש היא סמל מטאפורי לעמידתו האיתנה של הדובר מול מצוקות החיים.
    • וּבָרְבִיעִי הֱיֵה יִשְׁעִי לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה – גם ביום רביעי תן לי מישועתך ומעוצמתך כדי שלא אפחד מן האויבים המצרים לי.
    • וּבַחֲמִישִׁי וּבַשּׁשִּׁי בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה – בימים חמישי ושישי, תמיס ('תַּמְסֶה' – צורה מקראית נדירה, על פי תהלים ו, ז) את צערי במֵי גִיל, בשמחה. הפייטן מעצב כאן תיאור ציורי של 'שטיפת' העצב ו'נקיונו' במי שמחה.
    • וּנִכּוֹנֵן בְּרֹב רַנֵּן וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה – בתום ששת ימי המעשה, נתכונן בשמחה ובשיר לקראת שבת. השבת מסומלת כאן בביטוי 'דָּת זָכוֹר' שפירושו המילולי – 'מצוות זכור' – ומובנו יום השבת, שנאמר בו (שמות כ, ז): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
    • וְהַבָּשָׂר בַּל יֶחְסַר וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד – הנאות השבת – בשר ולחם – לא יחסרו מן השולחן, ויענגו את לבב אוכליהם. לשון הטור נשענת על תהלים (קד, טו): וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד.
    • בְּכֹל חֹדֶשׁ גִּיל חַדֵּשׁ וְתִשְׁרֵי יָבוֹא בְשִׂמְחָה – המחרוזת השנייה בשיר מונה את חודשי השנה, ופותחת בתקווה כללית להתחדשות של שמחה ('גִּיל') בכל אחד מהחודשים, ובתוכם גם חודש תשרי, הראשון לחודשי השנה.
    • מִמַּרְחֶשְׁוָן עַד סִיוָן אֱהִי בְהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה – בעונות החורף והאביב, הנמשכות מחודש מרחשון ועד לחודש סיון, אהיה שרוי בשלווה (הביטוי 'בְהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה' לקוח מישעיהו ל, טו). כלומר בתקופת צמיחת היבולים והבשלתם – לא אסבול מצרות ומצוקות בתחום החקלאות, לא תהא בצורת ורעב.
    • וּבְכִסְלֵו אֱהִי שָׁלֵו טֵבֵת שְׁבָט אַצְלִיחָה – בחודש כסלו אזכה לשלווה ונחת, ובחודשים טבת ושבט תהא הברכה שורה במעשי ידי. לאחר שהתייחס בטור הקודם לתקופה הארוכה שבין מרחשון וסיון, שב הפייטן למנות כל חודש לפי סדרו.
    • בְּחֹדֶשׁ אֲדָר הַנֶּאְדָּר גְּבוּרַת אֵל אָשִׂיחָה – בחודש אדר הנשגב ('הַנֶּאְדָּר' – על פי שמות טו, יא) אספר את מעשי גבורתו של האל, כפי שהתגלו בנס פורים המצוין במהלך החודש.
    • וְנִיסָן בָּא בְּנֵס אַהֲבָה וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה – בחודש ניסן התרחשה יציאת מצרים, בה התגלתה והתנוססה למרחקים אהבת ה' לעמו; על כן מקווה המשורר כי גם בחודש ניסן העתיד לבוא בשנה זו יסור העצב ממנו, על פי דברי ישעיהו (לה, י): וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. נראה שכוונתו גם למאמרו של רבי יהושע בתלמוד הבבלי (ראש השנה, יא ע"א): "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל".
    • וְאִיָּר הוּא כָמֹהוּ – חודש אייר יהיה כחודש ניסן שלפניו.
    • וְסִיוָן וְתַמּוּז בִּרְוָחָה – ואף חודשי סיון ותמוז יבואו בנוחות וישפיעו טוב.
    • וְלֹא אֶדְאַב בְּחֹדֶשׁ אָב – ולא אכאב ואצטער בחודש אב; שורש ד.א.ב במקרא משמש בעיקר לציון מועקה נפשית (דברים כח, סה, ועוד). אפשר שהפייטן מתייחס כאן לתקווה לבוא המשיח ולביטול צום תשעה באב ושאר הצומות, כדברי הנביא זכריה (ח, יט): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. 'צוֹם הַחֲמִישִׁי' הובן בדרך כלל כצום תשעה באב (וראו תוספתא סוטה, פ"ו ה"י, וכן בבלי ראש השנה, יח ע"ב).
    • וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה – בחודש אלול לא תישמע צעקה, ואף הוא ישרה בטחון ושמחה. על פי תהלים (קמד, יד): אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ.
    • וְכֹל שָׁנַי בַּאֲדֹנָי בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד – המחרוזת העוסקת בחודשי השנה נחתמת בדברי תודה על השנים כולן: כל שנותי אני בוטח בה', ואינני נופל. שיבוץ מתהלים (כו, א): לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד.
    • רְאֵה מַלְכִּי לְעוֹלָם כִּי בְּךָ שָׂם עַמֶּךָ כִּסְלוֹ – ראה, אלוהי, כי עמך בוטח בך. 'כִּסְלוֹ' – מבטחו, על פי איוב (לא, כד): אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי. המילה 'לְעוֹלָם' יכולה להצטרף לשני צדי המשפט – היא יכולה להשלים את בקשתו של המשורר מהאל, שיראה תמיד כי עמו שם בו מבטחו, או לחילופין לתאר את בטחונם התמידי של ישראל בקדוש ברוך הוא.
    • שְׁנַת תְּהִלָּה וּגְאֻלָּה כִּדְבָרְךָ קְרָא נָא לוֹ – שלח לעמך שנה של כבוד וגאולה. המילה 'קְרָא' במשמעות של שלח והבֵא, היא על פי מלכים ב (ח, א): וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אתי אַתְּ וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא ה' לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים. לאחר דברי פתיחה אלה מתחיל הפייטן למנות את שנים-עשר שבטי ישראל, שבט שבט וגאולתו הייחודית.
    • וְקָם רְאוּבֵן הוּא הַבֵּן הָרִאשׁוֹן לְגוֹרָלוֹ – ראובן, בכור השבטים, יהיה גם הראשון להיגאל; הצירוף 'וְקָם... לְגוֹרָלוֹ' מבטא גאולה כבחזון דניאל (יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין – פסוק שנדרש בחז"ל כמקור לתחיית המתים, בצד פסוק המתייחס במפורש לתחייתו של ראובן (בבלי סנהדרין, צב ע"א): "אמר רבא: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: 'יחי ראובן ואל ימת' (דברים לג, ו), 'יחי ראובן' – בעולם הזה, 'ואל ימת' – לעולם הבא... רב אשי אמר: מהכא [=מכאן מקור לתחיית המתים]: 'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין' (דניאל יב, יג)".
    • בְּהִתְאַסֵּף בֵּית יוֹסֵף – שבטי אפרים ומנשה, בניו של יוסף, עתידים להתאסף ולהתקבץ.
    • וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ – כמותם גם שבט שמעון ישוב לנחלתו. על פי נבואת ירמיהו (לא, טז): וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
    • וִיהוּדָה בְקוֹל תּוֹדָה – אף יהודה ישוב לנחלתו, ויעשה זאת בשמחה ומתוך הודיה לה'. על פי תהלים (כו, ז): לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.
    • וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ – שבט לוי גם הוא ישוב לנחלתו, וישא קולו בשיר – כפי שעשה במקדש טרם שנחרב (וראו דברי הימים ב, ז, ו).
    • וְגָד וְאָשֵׁר וְדָן בְּיוֹשֶׁר – אף שבטי גד, אשר ודן ישובו לארץ. המילה 'בְּיוֹשֶׁר' מתפקדת כאן כבמעין משחק מילים: היא מציינת הן את שירת ההודיה של שבטים אלו בשובם לנחלתם (על פי תהלים קיט, ז: אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב), אך מקורה בצירוף 'לדון ביושר' – לשפוט בצדק (ראו תהלים ט, ט) – הרומז בפיוטנו כנראה למידת הצדק שבגאולת ישראל.
    • וְנַפְתָּלִי בְּהֵיכָלוֹ – ככל השבטים, אף שבט נפתלי ישוב לארץ ולבית המקדש.
    • וְיֵשׁ שָׂכָר לְיִשּׂשׂכָר – גם שבט יששכר ייגאל. הפייטן מסתייע במצלול שמו של השבט ('שָׂכָר לְיִשּׂשׂכָר') ובדברי הנביא ירמיהו (לא, טו-טז): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
    • וְלִזְבוּלוּן בִּזְבוּלוֹ – יש שכר גם לשבט זבולון, שישוב לנחלתו ולבית המקדש. גם כאן מסתייע הפייטן במצלול שמו של השבט ובמשמעותה המקראית של המילה 'זְבוּל', המציינת את בית המקדש, כבתפילת שלמה בעת הקמת בית ראשון (מלכים א, ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.
    • וּבִנְיָמִין לְקֵץ יָמִין בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד – אף שבט בנימין יזכה לגאולה באחרית הימים ('לְקֵץ יָמִין' – על פי דניאל יב, יג). פרפראזה על ברכת יעקב לבנימין בנו בספר בראשית (מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל. מהתקבולת בפסוק נראה כי 'עַד' פירושו 'שָׁלָל' (וראו פירוש ראב"ע עצמו לפסוק זה), ומובנו – בנימין, הנחשב לשבט גיבור, יאכל מן השלל שישיג בנצחו את אויביו; וכאן אפשר שהפייטן רואה את הבוקר גם כביטוי מטאפורי לזמן הגאולה.
    • מְלוֹךְ עַל עָם אֲשֶׁר נִדְהַם מִגּוֹי מִתְקוֹמֲמֶיךָ – מלוך על עמך, הניצב חסר אונים מול העמים האויבים לו ולאלוהים.
    • הֱיֵה עִמּוֹ וְצַו שְׁלוֹמוֹ מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ – היה עם עמך ושלח לו שלום מן הכוכבים, אשר בתפיסתו של ר' אברהם אבן-עזרא הם חלק מן המלאכים ומשרתי האל, כדבריו במבוא לפירושו לבראשית (ראב"ע, 'שיטה אחרת'): "עוד אפרש כי המלאכים נקראים אלהים והכוכבים בני אלהים... וזה אמת בראיות גמורות מחכמי המחקר... ועוד כי לחכמי המזלות ראיות כי האחד מחמשה עשר כוכבים גדולים שהם מהכבוד הראשון גדול מכל הארץ הנושבת ושאינו נושבת תשעים פעמים... והזכיר המלאכים ואחר כן הצבא הגדול, ואחר כן המאורות, ואחר כן כוכבי אור שהם המשרתים". על רקע זה, כשם שמנה במחרוזת הקודמת את גאולותיהם של כל שבטי ישראל, כך מונה הפייטן במחרוזת זו את הישועה שעתידה לבוא מכל אחד מן המזלות.
    • וְהוֹד טָלֶה אַל יִכְלֶה – מזל טלה, מזלו של חודש ניסן, לא ימנע את תפארתו מישראל.
    • וְהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ – כמותו גם מזל שור, מזלו של חודש אייר, לא ימנע הדרו מהאנשים הישרים והשלמים עם אלוהיהם (על פי תהלים לז, יח). וְהֲדַר שׁוֹר - פרפראזה על דברים לג, יז: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ.
    • בְּעֵת תְּאוֹמִים הַתְּמִימִים יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ – בחודש סיון, שמזלו הוא תאומים, יתעוררו ויתגברו רחמי הקדוש ברוך הוא על עמו. 'יֶהֱמוּ' – צורה מקראית משורש ה.מ.ה, המציין את התעוררות רגשותיו של הקדוש ברוך הוא (ראו למשל ירמיהו לא, יט, ועוד).
    • וּבְסַרְטָן אֵין שָׂטָן – במזל סרטן, מזלו של חודש תמוז, לא יהיה כל רע לישראל. על פי מלכים א (ה, יח): וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע.
    • אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ – במקום פגע רע, יהיה רוב שלום לעם ישראל. בעברית של ימי הביניים 'אֲבָל' פירושו 'אלא'.
    • וּמֵאַרְיֵה בִּנְךָ חַיֵּה – הצל את בנך מן האריה. אריה אמנם הוא מזלו של חודש אב, אך כאן נראה שהפייטן מציין בו לא את המזל, כי אם את האויבים, המשולים לאריה טורף.
    • וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ – ושים בליבו של האריה פחד ממך.
    • וְהַבְתוּלָה תְּהִי בְּעוּלָה כְּחֶזְיוֹנֶיךָ וְנָאֳמֶךָ – כשם שבטור הקודם שימש שם המזל לא כפשוטו, אלא ככינוי, כך גם בטור זה: הבתולה היא ישראל, אשר עתידה להיות בעולה כאשר ישוב אליה אישהּ-אלוהיה, כפי שחזו והבטיחו הנביאים - למשל, ישעיהו (סב, ד-ה): לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ.
    • לְמֹאזְנַיִם פִּי שְׁנַיִם תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ – למזל מאזנים, מזלו של חודש תשרי, תן כפליים ('פִּי שְׁנַיִם') מטוּב הנועם שלך, נועם ה' (כבתהלים צ, יז).
    • וְשִׁית עַקְרָב נְגִיּד הוֹן רָב – ושים את מזל עקרב, מזלו של חודש מרחשוון, למושל וממונה על ההון; כאן הכוונה להיותו של חודש מרחשוון תחילת החורף, זמן בו היבול צומח וגדל בשל הגשמים, כפי שעולה מן הטור הבא.
    • לְמַלאוֹת אֶת אֲסָמֶיךָ – אם אכן מזל עקרב ייתן גשמיו בעיתו, הרי שבבוא האסיף יוכלו ישראל למלא את אסמיהם בתבואה ויבול. מילוי האסמים הוא סמל לברכה ושפע, כאמור במשלי (ג, י): וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ.
    • וְחֵץ קֶשֶׁת בְּאַף תָּשֶׁת בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ – גם כאן משמש שם המזל ('קֶשֶׁת' – מזלו של חודש כסלו) כמטאפורה למובנו המילולי: הפייטן מבקש מן האל לירות את חץ קשתו בזעם בלב האויבים הקמים עליו.
    • גְּדִי וּדְלִי עֲדֵי וַחֲלִי – מזלות גדי ודלי – מזלותיהם של חודש טבת ושבט בהתאמה – יהיו כתכשיט יקר - עֲדֵי – על פי ישעיהו מט, יח; וַחֲלִי – על פי משלי כה, יב).
    • יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ – מזלות גדי ודלי יתעוררו ברחמים על אהוביך, עם ישראל. (שורש ר.ח.מ בארמית מובנו כשורש א.ה.ב בלשוננו).
    • כְּמוֹ דָגִים בְּכָל פְּלָגִים יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד – עם ישראל יפוץ וירבה כמו הדגים בנחלים. אף כאן משמש שם המזל כביטוי מטאפורי למובנו המילולי. הפייטן רומז בחתימת שירו לברכת יעקב לבני יוסף בספר בראשית (מח, טז): הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?