אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי
כללי
להאזנה
אלה אזכרה (טיהר ר' ישמעאל) / סימן: אקרוסטיכון אלף-בית, ולאחריו 'יהודה חזק' אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה כִּי בִימֵי קֵיסַר לֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת וּפָתַח בִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחִשֵׁב מְזִמַּת וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ גָּבַהּ לֵב בְּלִיַּעַל עוֹבֵד אֱלִילִים וְצִוָּה לְמַלְּאוֹת פְּלָטֵירוֹ נְעָלִים וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ הֵם כְּעָנוּ לוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כִּי מִימֵיהֶם לֹא נִמְצָא כָּכֶם וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵיכֶם חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ זְמַן תְּנָה לָנוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁנֵּדַע אִם נִגְזַר הַדָּבָר מִמְּרוֹמִים אִם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים וַאֲשֵׁמִים נִסְבֹּל בִּגְזֵרַת מָלֵא רַחֲמִים חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻלָּמוֹ עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל נָתְנוּ עֵינֵימוֹ לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלוֹת לַאֲדוֹנֵימוֹ לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלֹהֵימוֹ חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים ]וְעָלָה לַמָּרוֹם] וְשָׁאַל מֵאֵת [הָאִישׁ] לְבוּשׁ הַבַּדִּים וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל וְצִוָּה בְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכֹחַ וְלָאֵל וּשְׁנַיִם [מֵהֶם] הוֹצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל [נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל[ חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ כְּרוֹת רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה הִרְבָּה מֶנּוּ לִבְעוֹן וְנָם הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת מְשָׁרֵת דָר מָעוֹן לְהַפִּיל גּוֹרָלוֹת צִוָּה צִפְעוֹן וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ מִהֵר כְּשׁוֹר פָּר [וּכְשֶׁנֶּחְתַּךְ ראשׁוֹ נְטָלוֹ] וְצָרַח עָלָיו בְּקוֹל מַר כַּשּׁוֹפָר אֵי הַלָּשׁוֹן הַמְּמַהֶרֶת לְהוֹרוֹת אִמְרֵי שְׁפָר [בַּעֲוֹנוֹת] אֵיךְ עַתָּה לוֹחֶכֶת אֶת הֶעָפָר חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ מַה מְּאֹד בָּכָה עָלָיו בַּחֲרָדָה בַּת בְּלִיַּעַל לְקוֹל בְּכִיָּתוֹ עָמְדָה תֹּאַר יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ חָמְדָה וְשָׁאֲלָה מֵאֵת אָבִיהָ חַיָּתוֹ לְהַעֲמִידָה נִאֵץ בְּלִיַּעַל דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ לְהַפְשִׁיט עוֹרוֹ מֵעַל פָּנָיו שָׁאֲלָה מֵאִתּוֹ וְלֹא עִכֵּב דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ [וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין] וְצָרַח בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה עָנְתָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהְפֹּךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דָת יוֹמָיִם חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ פְּקִידִים נֶהֶרְגוּ מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת מְלֵאֵי מִצְוֹת כְּרִמּוֹן וּכְזָוִיּוֹת וְהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת וְסָרְקוּ בְשָׂרו בְּמַסְרְקוֹת פִּיפִיּוֹת צִוָּה לְהוֹצִיא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן מִבֵּית אוּלָמוֹ וּבַחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת שָׂרְפוּ גָלְמוֹ וּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר שָׂמוּ עַל לִבּוֹ לְעַכֵּב עַצְמוֹ וּכְשֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מִיַּד נִשְׂרַף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ קוֹנְנוּ קְדוֹשִׁים עַם לֹא אַלְמָן כִּי עַל דָּבָר מוּעָט נֶהֶרְגוּ וְנִשְׁפַּךְ דָּמָן לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם מָסְרוּ עַצְמָן בַּהֲרִיגַת רַבִּי חוּצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן רְעָדָה תֹאחֵז כֹּל שׁוֹמֵעַ שִׁמּוּעַ וְתִזַּל כֹּל עַיִן דִּמּוּעַ וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל כָּל שַׁעֲשׁוּעַ בַּהֲרִיגַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ שִׁחֲתוּנִי צוֹרְרַי וּמְעַנַּי וּמִלְאוּ כְרֵסָם מֵעֲדָנַי וְהִשְׁקוּנִי מֵי רוֹשׁ וְלַעֲנַי בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָי תָּקְפוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לְהָפֵר וּמֵאֲנוּ לָקַחַת הוֹן וָכֹפֶר כִּי אִם נְפָשׁוֹת הַהוֹגוֹת אִמְרֵי שֶׁפֶר כְּמו רַבִּי יְשֵׁבָב הַסּוֹפֵר חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ יִחֲתוּנוּ בְּנֵי עֲדִינָה הַשּׁוֹמֵמָה הֵרֵעוּ לָנוּ מִכָּל מַלְכֵי אֲדָמָה וְהָרְגוּ מֶנּוּ כַּמָּה וְכַמָּה בַּהֲרִיגַת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן דָּמָה דִּבַּרְתָּ בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה הֵן עַתָּה קַשׁ אוּרָם כָּבָה חַי זְעֹךְ קוֹמָתָם בְּבִעוּר יוֹם הַבָּא כִּי הֵמָּה הִסְכִּימוּ לַהֲרֹג עֲשָׂרָה צַדִּיקִים עִם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא חָטָאנוּ צוּרֵנוּ סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ זֹאת קְרָאַתְנוּ וְסִפַּרְנוּ בְּשִׁנּוּן וְשָׁפַכְנוּ לֵב שָׁפוּל וְאָנוּן מִמָּרוֹם הַסְכֵּת תַּחֲנוּן ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן חַנּוּן הַבִּיטָה מִמְּרוֹמִים תִּשְׁפֹּכֶת דַּם הַצַּדִּיקִים וְתַמְצִית דָּמִים תִּרְאֶה בְּפַרְגּוֹדָךְ וְהַעֲבֵר כְּתָמִים אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים |
'אלה אזכרה', המושר בקהילות אשכנז ב'סדר העבודה' לקראת סוף תפילת מוסף של יום הכיפורים, ובקהילות הספרדיות כקינה בתשעה באב, הוא ככל הנראה המפורסם והנפוץ ביותר בין הפיוטים המספרים את מעשה 'עשרת הרוגי מלכות'. על מחברו – פייטן בשם יהודה (לאחר אקרוסטיכון האלף-בית בראשי המחרוזות, משוקעות בפיוט אותיות שמו, בצירוף אותיות 'חזק') – איננו יודעים כמעט דבר, לבד מכך שנראה כי נשען בחיבור פיוטו על מדרש 'אלה אזכרה' שנשתמר בכתבי יד שונים. הפיוט מתאר בפירוט רב כיצד נהרגו עשרה תלמידי חכמים חשובים מן התקופה התנאית בגזרת המלכות. לפיוט סיפור מסגרת, החושף את הרקע לאותה מזימה איומה: על פי הפייטן, ראשית המעשה היא בכך שהקיסר למד תורה אצל תלמידי החכמים, ומתוך לימודו יכול היה להאשים את אבותיהם על שמכרו את יוסף למצרים ועברו על איסור "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, יז); טיעון זה משמש לו כתירוץ כדי לגזור עונש על תלמידי החכמים שבדורו, שנדרשו כביכול לכפר בכך על פשעם של אחי יוסף. הפיוט מעלה על נס את קידוש השם של תלמידי החכמים, שקיבלו על עצמם את הדין. הפייטן אינו בוחל במילים כדי לזעזע את שומעיו; תיאורים מחרידים של מיתות משונות מאפיינים חלקים נרחבים בפיוט. אלא שלקראת סופו, ניכרת היחלשות מסוימת ברמת התיאור והירידה לפרטים; או אז מסתפק הפייטן בהיגדים כלליים על הצרות הרבות מהן סבל עם ישראל. היחלשות זו ניתן אמנם להסבירה ברצונו של הפייטן שלא להאריך את הפיוט יתר על המידה; אך אפשר אולי גם להסבירה בכך שהפייטן עצמו נרתע בשלב כלשהו מתיאוריו שלו, ואינו יכול לשאת אותם יותר. כך או כך, שילובו של הפיוט בתפילות הימים הנוראים נועד כנראה לא רק כדי לעורר את הלבבות לבקשת סליחה, אלא גם כדי להזכיר לקדוש ברוך הוא את סבלם של תלמידי החכמים, בבחינת "בזכות אבות תושיע בנים". |
כותר |
אלה אזכרה (טיהר ר' ישמעאל) |
---|---|
סולם |
כללי |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?