• יוֹם זֶה מְכֻבָּד - יום השבת,כפי שנאמר בישעיהו נח, יג: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. פסוקים אלו נאמרים בקידוש של שבת בבוקר. • כִּי בוֹ שָׁבַת - כפי שנאמר בבראשית ב, ב: ...וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. • צוּר עוֹלָמִים - כינוי לאל המדגיש את עוצמתו ונצחיותו. הכינוי מופיע בישעיהו כו, ד: בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים. • שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי לֵאלֹהֶיךָ - כפי שנאמר בשמות לה, ב: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'... • שַׁבָּת לֹא תַעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָה - כפי שאומר המשך הפסוק הנ"ל שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. • כֹל עָשָׂה שֵׁשֶׁת יָמִים - את הכול עשה ה' בששה ימים. • רִאשׁוֹן הוּא לְמִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ - מקראי קדש הם הימים הקדושים - השבת והחגים. ברשימת המועדים, 'מקראי קודש', המופיעה בפרשת אמור, מופיעה השבת ראשונה לפני פירוט החגים כולם, וכך נאמר בויקרא כג, ב-ג: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. • יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם שַׁבַּת קוֹדֶשׁ - אף ביטוי זה שאוב מן הפסוק מויקרא כג, ג ...וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ... • כָּל אִישׁ בְּיֵינוֹ יְקַדֵּשׁ - האדם מצווה לקדש את השבת על היין. • עַל שְׁתֵּי לֶחֶם יִבְצְעוּ - בשבת מברכים על לחם משנה, כלומר שני לחמים או חלות, זכר למנת המן הכפולה שירדה עבור ישראל בימי ששי במדבר. הביטוי 'שתי הלחם' לקוח מהקשר אחר, והוא משמש בדרך כלל לציון קרבן החטים שהיה מוקרב בחג השבועות במקדש. • תְמִימִים - תמים מלשון שלמות. עם ישראל, השלם עם אלוהיו. • אֱכוֹל מַשְׁמַנִּים - אכול מעדנים. • אֱכוֹל מַשְׁמַנִּים שְׁתֵה מַמְתַּקִּים - לפי דברי נחמיה ועזרא לעם כאשר בכו בשומעם את דברי התורה בראש השנה: ...לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם (נחמיה ח, י). • לְכָל בּוֹ דְבֵקִים - לכל אלו הדבקים באל. • לֶחֶם חֻקִּים - קצבת לחם, והכוונה לפרנסה. הביטוי לקוח מדברי אגור בן יקה במשלי ל, ח: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי. • לֹא תֶחְסַר כֹּל בּוֹ - בשבת לא יהיה לך חסר דבר. • לֹא תֶחְסַר... אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ - שיבוץ הוא מהפסוק המדבר בארץ ישראל, המשופעת בכל טוב, המופיע בדברים ח, ט-י: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. • וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ - מפסוק זה, המופיע לעיל, נלמד החיוב לברכת המזון והוא חותם את "ברכת הארץ" שבברכת המזון. • כִּי בֵרַכְךָ מִכָּל הָעַמִּים - עם ישראל מבורך מכל שאר העמים, כפי שנאמר בדברים ז, יד: בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים... • הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ - ההתבוננות בשמים מעידה על כבוד בוראם, כפי שמתפעל דוד המלך בתהלים יט, ב: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. • וְגַם הָאָרֶץ מָלְאָה חַסְדּוֹ - הארץ מלאה בביטוי חסדו וטובו של ה', לפי הפסוקים מתהלים לג, ה: אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ, וכן שם קיט, סד: חַסְדְּךָ ה' מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי. • רְאוּ כִּי כָל אֵלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ - את השמים ואת הארץ עשתה יד ה', כמו שנאמר בישעיהו סו, א-ב: ...הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'... • הַצּוּר פָּעֳלוֹ תָמִים - האל, שפעולתו מושלמת. כינוי זה לקוח משירת האזינו, דברים לב, ד: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
|