בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
נגן שירים ברצף
כל המסורות
חסידויות נוספות - חסדות רומניה
חסידויות נוספות - חסידות בוסטון
חסידות פשיסחא - חסידות פוריסוב
חסידות צאנז - חסידות בובוב
חסידים - חסידות ברסלב
חסידים - חסידות חב"ד
חסידים - חסידות כללי
חסידים - חסידות צאנז
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה
מזרח אירופה - ליטא - פולין
מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
עכשווי - ישראל
כל המסורות
חסידויות נוספות - חסדות רומניה
חסידויות נוספות - חסידות בוסטון
חסידות פשיסחא - חסידות פוריסוב
חסידות צאנז - חסידות בובוב
חסידים - חסידות ברסלב
חסידים - חסידות חב"ד
חסידים - חסידות כללי
חסידים - חסידות צאנז
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה
מזרח אירופה - ליטא - פולין
מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
עכשווי - ישראל
-
1.
חסידויות נוספות - חסדות רומניה יעקב ורות מלמד
-
2.
חסידויות נוספות - חסידות בוסטון לוי יצחק הורביץ בן פנחס דוד מבוסטון
-
3.
חסידות פשיסחא - חסידות פוריסוב נתנאל זלבסקי, צבי זלבסקי, רזיה זלבסקי
-
4.
חסידות צאנז - חסידות בובוב צבי מסטבויום
-
5.
חסידים - חסידות ברסלב אביש בראדט, מאיר לוי
-
6.
חסידים - חסידות ברסלב דוד רפאל בן עמי
-
7.
חסידים - חסידות ברסלב יצחק שפירא
-
8.
חסידים - חסידות חב"ד אילן דמרי, ברוך ברנר, ניצן-חן רזאל, נתנאל זלבסקי
-
9.
חסידים - חסידות כללי שרה פרידלנד-בן ארזה
-
10.
חסידים - חסידות כללי שרה פרידלנד-בן ארזה
-
11.
חסידים - חסידות צאנז כהנא
-
12.
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה פנחס דודוביץ'
-
13.
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה שמואל ווזנר
-
14.
מזרח אירופה - ליטא - פולין אברהם קבלקין
-
15.
מזרח אירופה - ליטא - פולין פנינה מייזליש
-
16.
מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה עזרא מלקוב
-
17.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם בן זקן
-
18.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם בן זקן
-
19.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם בן זקן
-
20.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים לוק
-
21.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו יוסף אוחיון
-
22.
ספרדים צפון אפריקה - תוניס אליעזר חג'אג'
-
23.
ספרדים צפון אפריקה - תוניס שמעון נטף
-
24.
עכשווי - ישראל ח
-
25.
עכשווי - ישראל חיים פרחי
-
26.
עכשווי - ישראל חיים פרחי
נגן שירים ברצף
|
אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין / ר' יצחק לוריא (האר"י) אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין אזמר בשבחים לְמֶעַל גּוֹ פִתְחִין לבוא בפתחים דְּבַחְקַל תַּפּוּחִין שבשדה תפוחים דְּאִנוּן קַדִּישִׁין שקדושים הם נְזַמֵּן לַהּ הָשְׁתָּא נזמיננה עתה בְּפָתוֹרָא חַדְתָּא בשלחן חדש וּבִמְנָרְתָא טָבְתָא ובמנורה טובה דְּנָהְרָה עַל רֵישִׁין המאירה על ראשים יְמִינָא וּשְׂמָאלָא ימין ושמאל וּבֵינַיְהוּ כַלָּה וביניהם כלה בְּקִשּׁוּטִין אָזְלָה יוצאת בקישוטים וּמָנִין וּלְבוּשִׁין וכלים ולבושים יְחַבֵּק לַהּ בַּעְלַהּ יחבקנה בעלה וּבִיסוֹדָא דִי לַהּ וביסוד אשר לה דְּעָבֵד נְיָחָא לַהּ הגורם לה נחת יְהֵא כָתֵשׁ כְּתִישִׁין יכתוש כתוש צְוָחִין אוּף עָקְתִין צעקות גם צרות בְּטִילִין וּשְׁבִיתִין בטילות ושובתות בְּרַם אַנְפִּין חָדְתִין אך פנים שמחות וְרוּחִין עִם נַפְשִׁין ורוחות עם נפשות חֲדוּ סַגִּי יֵיתֵי שמחה גדולה תבוא וְעַל חֲדָה תַרְתֵּי בכפל כפליים נְהוֹרָא לַהּ יַמְטֵי אור לה יגיע וּבִרְכָן דִּנְפִישִׁין וברכות רבות קְרִיבוּ שׁוֹשְׁבִינִין קרבו שושבינים עֲבִידוּ תִקּוּנִין הכינו קשוטים לכלה לְאַפָּשָׁה זֵינִין להרבות במיני מזונות וְנוּנִין עִם רַחְשִׁין ודגים עם עופות לְמֶעְבַּד נִשְׁמָתִין לרכוש נשמות וְרוּחִין חַדְתִּין ורוחות חדשות בְּתַרְתֵּי וּתְלָתִין בשלושים ושתים וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין ובשלשה שריגים וְעִטְרִין שַׁבְעִין לַהּ וכתרים שבעים לה וּמַלְכָּא דִּלְעֵלָּא ומלך העליון דְּיִתְעַטַּר כֹּלָּא שיתעטר הכל בְּקַדִּישׁ קַדִּישִׁין בקדוש קדושים רְשִׁימִין וּסְתִימִין חקוקים ונעלמים בְּגַוַּהּ כָּל עָלְמִין בתוכה כל עולמות בְּרַם עַתִּיק יוֹמִין אבל עתיק יומין הֲלָא בָטֵשׁ בְּטִישִׁין הלא יבטוש בטוש יְהֵא רַעְוָה קַמֵּהּ יהי רצון מלפניו דְּתִשְׁרֵי עַל עַמֵּהּ שתשרה על עמו דְּיִתְעַנַג לִשְׁמֵהּ המתענג לשמו בְּמִתְקִין וְדֻּבְשִׁין במיני מתיקה ודבש אֲסַדֵּר לִדְרוֹמָא אערוך בדרום מְנָרְתָא דִסְתִימָא מנורה הנעלמה וְשֻׁלְחָן עִם נַהְמָא ושלחן עם לחם בְּצִפּוּנָא אַדְשִׁין בצפון אדשן בְּחַמְרָא גוֹ כָסָא ביין תוך כוס וּמַדַּנֵּי אָסָא ואגודות הדס לְאָרוּס וַאְרוּסָה לארוס וארוסה לְאַתְקָפָא חַלְּשִׁין לחזק חלשים נְעַבֵּד לוֹן כִּתְרִין נכתירם בכתרים בְּמִלִּין יַקִּירִין במלים נכבדות בְּשִׁבְעִין עִטּוּרִין בשבעים עטורים דְעַל גַבֵּי חַמְשִׁין שעל גבי חמישים שְׁכִינְתָא תִתְעַטַּר שכינה תתעטר בְּשִׁית נַהְמֵי לִסְטַר בשש הלחם לכל צד בְּוָוִין תִּתְקַטַּר בווים תתקשר וְזֵינִין דִכְנִישִׁין וזינים הנכנסים שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין שובתים ופוסקים מְסַאְבִין דְדָחְקִין מטמאים הדוחקים חֲבִילִין דִמְעִיקִין כתות חבלה המצרות וְכָל זֵינִי חַרְשִׁין וכל מיני כשפים לְמִבְצַע עַל רִיפְתָא לבצוע על הפת כְּזֵיתָא וּכְבֵיעְתָא כזית וכביצה תְּרֵין יוּדִין נָקְטָא נוקטת שתי יודין סְתִימִין וּפְרִישִׁין סתומים ומפורשים מְשַׁח זֵיתָא דָּכְיָא שמן זית זך דְּטָחְנִין רֵיחַיָּא שטוחנות ריחיים וְנָגְדִין נַחְלַיָּא ומושכים נחלים בְּגַוַּהּ בִּלְחִישִׁין בתוכה בלחישה הֲלָא נֵימָא רָזִין הלא נאמר רזים וּמִלִּין דִּגְנִיזִין ודברים הגנוזים דְּלֵיתְהוֹן מִתְחֲזִין שאינם נראים טְמִירִין וּכְבִישִׁין טמירים וכבושים לְאַעְטָרָה כַלָּה לעטר כלה בְּרָזִין דִלְעֵלָּא בסודות של מעלה בְּגוֹ הַאי הִלּוּלָה בתוך הלולה זו דְּעִירִין קַדִּישִׁין של מלאכים קדושים |
|
פיוט קבלי שחיבר האר"י לסעודה הראשונה של שבת (יום ששי בערב, ליל שבת). הפיוט מושר בכל קהילות ישראל בלחנים שונים. שמו של האר"י אף חתום בראשי הבתים. מנהגי האר"י, נוסח התפילה שלו וכוונות התפילה שלו, נעשו חלק מסידור התפילה של כל קהילות ישראל. שלושה פיוטים בלבד חיבר האר"י, שלושתם בלשון ארמית-זוהרית, ושלושתם לשבת - אחד כנגד כל סעודה של שבת. כל אחד מהם עמוס רמזים וכוונות נסתרות ומכוון להתגלות המיוחדת המיוחסת לכל זמן וזמן בשבת – 'אזמר בשבחין' לליל שבת (סעודה ראשונה), 'אסדר לסעודתא' לשבת בבוקר (סעודה שנייה) ו'בני היכלא' לשבת בצהריים (סעודה שלישית). כך כותב ר' חיים ויטל ב"שער הכוונות" בהקדמתו לפיוט "אזמר בשבחין", הנאמר בליל שבת: לאחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל לומר פזמון אחד בקול נעים. והוא ז"ל תיקן ג' פזמונים מיוסדים על דרך חכמת האמת [=חכמת הקבלה] בכל פרטי הכוונות של שבת. פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד לסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת מנחה. |
| • אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין – אזמר במשמעות של זימרה. ר' ישראל סרוג מפרש במשמעות של הכרתה – לזמור – על ידי השבחים ייכרתו המקטרגים ותתאפשר הכניסה לשדה התפוחים. • לְמֶעַל גּוֹ פִתְחִין דְּבַחְקַל תַּפּוּחִין דְּאִנוּן קַדִּישִׁין – לבוא בפתחים של שדה התפוחים הקדושים. שדה התפוחים הוא אחד מהפרצופים העליונים המזוהה עם ספירת המלכות. כל אחת מסעודות השבת מכוונת לאחד הפרצופים העליונים. סעודת ערב שבת הינה כנגד פרצוף שדה התפוחים, השכינה, כפי שמובא בזוהר חלק ב, פח: "...אמר רבי אלעזר לאבוי [אמר ר' אלעזר לאביו], אלין סעודתי היך מתתקנן [אלו הסעודות איך מתקנות?], אמר ליה, ליליא דשבתא כתיב [אמר לו, ליל שבת כתוב:] 'והרכבתיך על במתי ארץ', ביה בליליא מתברכא מטרוניתא [בו בלילה מתברכת מטרוניתא] וכלהו חקל תפוחין [וכל שדה התפוחים] ומתברכא פתוריה דבר נש [ומתברך שולחנו של אדם] ונשמתא אתוספת [ונשמה מתווספת (לאדם)], וההוא ליליא חדוה דמטרוניתא הוי [ואותו לילה שמחת המטרוניתא הוא] ובעי בר נש למחדי בחדוותא ולמיכל סעודתא דמטרוניתא [וצריך האדם לשמוח בשמחתה ולאכול את סעודת המטרוניתא]. • נְזַמֵּן לַהּ הָשְׁתָּא – נזמין אותה (את השכינה) עכשיו. מרמז לזימון של ברכת המזון. • בְּפָתוֹרָא חַדְתָּא – בשולחן חדש, הוא שולחן הסעודה. • וּבִמְנָרְתָא טָבְתָא דְּנָהְרָה עַל רֵישִׁין – ובמנורה טובה המאירה על ראשים. נרות השבת הדולקים בזמן הסעודה, ויש שהיו תולים את נרות השבת מהתקרה מעל השולחן. • יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וּבֵנַיְהוּ כַלָּה – ימין ושמאל וביניהם כלה. הספירות מסודרות בקו ימני, קו שמאלי וקו אמצעי, כאשר קו ימין מסמל את החסד, הנתינה וההשפעה, קו שמאל מסמל את המידה והגבול וקו האמצע הוא קו האיזון. כלה היא השבת, היא השכינה, היא ספירת מלכות הנמצאת באמצע. אפשרות נוספת – הכלה – השבת נמצאת בין ימות החול. נהוג לחלק את ימות השבוע לשניים – שלושת הימים הראשונים נמשכים מהשבת שעברה ושלושת הימים הבאים נמשכים אל השבת הבאה. לפי תיאור זה השבת נמצאת בין שלושת הימים של השבוע שעבר לבין שלושת הימים של השבוע הבא. לפי פירוש זה השבת היא המרכז והעיקר ושאר הימים מתייחסים אליה. • בְּקִשּׁוּטִין אָזְלָה וּמָאנִין וּלְבוּשִׁין – יוצאת בקישוטים וכלים ולבושים. השבת מקושטת בקישוטים ומלבושים נאים. • יְחַבֵּק לַהּ בַּעְלַהּ וּבִיסוֹדָא דִי לַהּ - יחבקנה בעלה ביסוד אשר לה. זהו תאור של הזיווג המתרחש בסעודת ערב שבת. החיבור בין פרצוף שדה תפוחים, היא השכינה והיא המלכות, לבעלה, הוא פרצוף זעיר אנפין (הפנים הקטנות) המיוצג על ידי ספירת יסוד או על יד שש קצוות – שש הספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. החיבור נעשה דרך היסוד. אל ספירת היסוד מתנקז כל השפע מהספירות שמעל, והיא מעבירה שפע זה לספירת המלכות. • דְּעָבֵד נְיָחָא לַהּ – הגורם לה (למלכות) נחת. החיבור בין הפרצופים. • יְהֵא כָתֵשׁ כְּתִישִׁין – יכתוש כתוש. זהו ביטוי זוהרי המתאר את הזיווג בין ספירת מלכות לספירת יסוד, או בין פרצוף מלכות ופרצוף זעיר אנפין, המאפשר את החיבור האופטימלי. הקטע שלהלן מהזוהר (חלק ג, דף רמז) מתאר את אותה הזדווגות של מלכות וזעיר אנפין, המשויכת לסעודת ערב שבת: "בלולה בשמן כתית, בשמן, בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא [מאותו שמן שנמשך ומגיע מלמעלה]. אמר רבי שמעון, יאות [יפה] אמרת, אבל מאי כתית [אבל מהו כתית?]: אלא רזא עלאה איהו [אלא רז עליון הוא] דכיון דאיהו שמן, מאי כתית, אלא רמז הוא דקא רמיז [אלא רמז הוא רומז], לשמשא בנוקבא [להזדווג בנוקבא (דהיינו במלכות)], לאנגדא לגבה [להמשיך אליה] שמן כתית, כדקא יאות לה [כראוי לה (מהחכמה העילאה)] לא הוי [שהוא אינו] אלא כתית, לאפקא [כדי להוציא (שמן)] מזיתים, דאינון שייפין דגופא [שהם אברי הגוף (הספירות של זעיר אנפין שמכונה גוף)], ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא [ולהמשיך את אותה ההמשכה מלמעלה בכל איבר ואיבר]. וצדיק דכתיש כתישין [והצדיק (יסוד) כותש], ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין [מוציא מכל האיברים (הספירות העליונות) שהם הזיתים הקדושים], משח רבו [את שמן המשחה], בתיאובתא שלים לגבי נוקביה [ותשוקה גדולה אל הנוקבא (מלכות)], ואי לא כתיש [ואם לא כותש], לא יפוק ההוא משחא [לא יוצא השמן ההוא] אלא בלא תיאובתא דשייפין [אלא בלי תשוקת האיברים], וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא [ומאותה המשכה לא תיהנה הנוקבא] ולא הוי כדקא יאות [ולא יהיה (השמן, החכמה) כמו שראוי] עד דתהא בלולה מניה מכל שייפין [עד שיהיה בלול מכל האיברים], ועל דא [ועל כן כתוב] 'בלולה בשמן כתית' לאתהנאה ולאתזנא מניה [ליהנות ולהיזון ממנו]". הזעיר אנפין מעביר את השפע – הוא השמן המשתלשל מספירת החכמה דרך כל איברי הגוף, המסמלים את הספירות, עד ליסוד. בתהליך זה, הצדיק – המסמל את ספירת יסוד, צריך לכתוש ולמצות את אותו שמן מכל האברים – הם הספירות, על מנת שתהיה תשוקה ובאופן זה המלכות גם נהנית וגם ניזונה. ללא הכתישה ישנה רק הזנה ללא הנאה. • צְוָחִין אוּף עָקְתִין – צעקות גם צרות. כינויים לכוחות הסטרא אחרא, כוחות הרע. • בְּטִילִין וּשְׁבִיתִין – בטלות ושובתות. על פי הזוהר, לכוחות הסטרא אחרא אין רשות לפעול בשבת. • בְּרַם אַנְפִּין חָדְתִין וְרוּחִין עִם נַפְשִׁין – אף פנים שמחות (או חדשות) ורוחות עם נפשות. בשבת אין מקום לצרות אלא לשמחה, כפי שתואר לעיל שבאותה סעודה יש לשמוח בשמחת המטרוניתא. וכן מדובר כאן בפנים חדשות – הנשמה המתווספת בשבת, כפי שמתואר בזוהר חלק ב דף פח: "ביה בליליא מתברכא מטרוניתא [בו בלילה מתברכת מטרוניתא] וכלהו חקל תפוחין [וכל שדה התפוחים] ומתברכא פתוריה דבר נש [ומתברך שולחנו של אדם] ונשמתא אתוספת [ונשמה מתווספת (לאדם)], וההוא ליליא חדוה דמטרוניתא הוי [ואותו לילה שמחת המטרוניתא הוא]. • חֲדוּ סַגֵּי יֵיתֵי – שמחה גדולה תבוא. באותה הסעודה, באותו החיבור. • וְעַל חֲדָה תַרְתֵּי – בכפל כפליים. • נְהוֹרָא לַהּ יַמְטֵי – אור לה יגיע. • וּבִרְכָן דִּנְפִישִׁין – וברכות רבות. • קְרִיבוּ שׁוֹשְׁבִינִין – קרבו שושבינים. תלמידי החכמים שהם כשושבינים לכלה – היא השכינה. • עֲבִידוּ תִקּוּנִין – הכינו קישוטים לכלה. הקישוטים הם ההכנות לשבת. • לְאַפָּשָׁה זֵינִין וְנוּנִין עִם רַחְשִׁין – להרבות במיני מזונות ודגים עם עופות. נהוג לאכול בשבת דגים ובשר. • לְמֶעְבַּד נִשְׁמָתִין וְרוּחִין חַדְתִּין – לרכוש נשמות ורוחות חדשות. הכוונה לנשמה היתרה שמתווספת לאדם ביום השבת, רעיון המופיע רבות בזוהר ומקורו במסכת ביצה (טז ע"א): "דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר, 'שבת וינפש'. כיון ששבת ווי אבדה נפש". • בְּתַרְתֵּי וּתְלָתִין – בשלושים ושתים. הכוונה לל"ב נתיבות חכמה, המתוארים בספר יצירה, והם מקורה של הנשמה היתירה כפי שמתואר בתיקוני הזוהר יג, ב, הדורש את הפסוק בשמות לו, ח: "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר...": "... פתח רבי שמעון ואמר: 'וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה' וגומר, מאי [מהו] כל חכם לב (שהרי החכמה אינה בלב אלא בראש), ההוא דאיהו [שהוא] חכם בחכמה ובל"ב נתיבות דילה [ובל"ב שביליה], דאינון כלילן בשית יומי דבראשית [הכלולה מששת ימי בראשית]... ועשו ארון דא [הוא] שבת, דמשכנא איהו [המשכן שהוא] שש משזר, כליל שית יומין דבראשית [כלול מששת ימי בראשית]... ארון ודאי דא ל"ב [ארון ודאי הוא ל"ב (הארון מסמל את ל"ב נתיבות החכמה)], נור דליק [אש דולקת], כליל ל"ב נתיבות [כלול בל"ב נתיבות] ואיהו שבת [והוא השבת] וביה [ובו (בתוך הארון)] שכינתא עלאה [שכינה עליונה (מסמלת את השבת)], דאיהי [שהיא] תורת חכם, ובה לב מבין, ואיהו [והיא] נשמה יתירה דשבת, ואיהו חירו [והיא החירות] דשבת, דבגינה לא שלטין מארי דגיהנם על עלמא... [ובגללה לא שולט גיהנום בעולם (בשבת)]". בקטע זה נעשה קישור בין השבת, המלכות, ארון הקודש, ל"ב נתיבות חכמה והנשמה היתירה שמתקבלת בשבת. • וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין – ובשלושה שריגים. אלו שלושת העמודים המהווים את בניין הספירות: חסד, גבורה ותפארת – קו ימין – המסמל את השפע; קו שמאל – המסמל את הגבולות וקו אמצעי – המסמל את האיזון ביניהם. • בְּתַרְתֵּי וּתְלָתִין וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין – שלושים ושתים ועוד שלוש הם שלושים וחמש – וזהו רמז לל"ה המלים הקיימות ב"ויכולו" הנאמר בקידוש של ערב שבת. כפי שמוסבר בזוהר חלק ב, רז, ע"ב: "קדושה דמעלי שבתא [קדושה של כניסת השבת (זהו הזמן המקביל למלכות – כפי שמובא למעלה שסעודה ראשונה של שבת כנגד ספיר]ת מלכות), דא איהי [היא] קדושה דשבת בראשית, דהא אתקדש מתלתין ותרין שבילין [שנתקדשה מל"ב שבילי החכמה] ותלת דרגין דתפוחין קדישין [ושלוש מדרגות של תפוחים קדושים (המשויכים לג' צבעים של התפוח – אדום, לבן וירוק, הממשיכים חכמה שהוא סוד קדושה ולכן נקראים תפוחים קדושים, והמלכות המקבלת אותם נקראת שדה תפוחים קדושים)], ובעינן לאדכרא על האי קדושה כללא דעובדא דבראשית [וצריכים להזכיר שזו הקדושה כלל של מעשה בראשית], ונייחא ברזא דתלתין ותרין שבילין [ומנוחה בסוד שלושים ושתים שבילים] ותלת דרגין דאתכלילן בהו [וג' מדרגות (תפוחים) הנכללים בהם] רזא דסהדותא דעובדא דבראשית [שהוא סוד העדות של מעשה בראשית], דהיינו (בראשית ב, א) 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם'". בבית זה קושר האר"י את עניין הנשמה היתרה שיורדת בשבת, קדושת השבת ועניין הקידוש. קידוש ליל שבת מורכב משני חלקים, שביניהם מבדילה הברכה על היין. כל חלק מורכב משלושים וחמש מלים. על פי הזוהר, יש כוונה עמוקה מאחורי הדבר. זהו רמז לשלושים ושתים נתיבות החכמה ושלוש דרגות שמהם נמשכת הקדושה למלכות, שהיא מקבילה לשבת, והיא הפנים המתגלים בסעודת ערב שבת ומזדווגים עם זעיר אנפין. וכפי שמובא למעלה, משלושים ושתים נתיבות החכמה נמשכת הנשמה היתירה המתקבלת בשבת. • וְעִטְרִין שַׁבְעִין לַהּ – וכתרים שבעים לה. המספר שבעים הוא מספר מפתח בליל שבת, שהוא כאמור הזמן של ספירת מלכות, השכינה. לספירת מלכות יש שבעים שמות, היות והמלכות מקבלת משבע הספירות, שכל אחת מהן כלולה מעשר. יין הקידוש רומז לשבעים (יין בימטריה 70) ובקידוש יש 70 מלים. • וּמַלְכָּא דִּלְעֵלָּא – ומלך עליון. • דְּיִתְעַטַּר כֹּלָא – שיתעטר הכל. • בְּקַדִּישׁ קַדִּישִׁין – בקודש קודשים. הכוונה לספירת כתר או לספירת בינה המכונות קודש קודשים. • רְשִׁימִין וּסְתִימִין בְּגַוַּהּ כָּל עָלְמִין – חקוקים ונעלמים בתוכה כל העולמות. כל העולמות התחתונים מצויים בשכינה ונכללים בה בכח. • בְּרַם עַתִּיק יוֹמִין הֲלָא בָטֵשׁ בְּטִישִׁין – אולם עתיק יומין (הוא הפרצוף העליון המקביל לספירת כתר) יבטוש בטוש (יבעט). בבית זה מסביר האר"י את מקומם של הספירות והפרצופים ואת תהליך גילויים: השכינה, היא הספירה הנמוכה והיא הפרצוף אליו מתייחסת סעודת ערב שבת – פרצוף חקל תפוחים, כוללת בתוכה את כל העולמות ואת כל הספירות העליונות בצורה מסותרת, בכח. הגילוי של העולמות העליונים מהכח אל הפועל נעשה על ידי בטישה של הפרצוף העליון ביותר – עתיק יומין (בתהליך השתלשלות העולמות הבטישה משמשת על מנת לגלות מהכח אל הפועל את הכוחות הגנוזים בספירות העליונות – בטישה של ספירה גבוהה תוציא לפועל את הספירות הבאות אחריה). • יְהֵא רַעְוָה קַמֵּהּ דְּתִשְׁרֵי עַל עַמֵּהּ – יהי רצון מלפניו שתשרה על עמו (השכינה). • דְּיִתְעַנַג לִשְׁמֵהּ בְּמִתְקִין וְדֻּבְשִׁין – המתענגים לשמו (ביום השבת) במיני מתיקה ודבש. • אֲסַדֵּר לִדְרוֹמָא מְנָרְתָא דִסְתִימָא – אערוך בדרום מנורה הנעלמה. • וְשֻׁלְחָן עִם נַהְמָא בְּצִפּוּנָא אַדְשִׁין – ושולחן עם לחם אדשן בצפון. בבית המקדש המנורה היתה מונחת בדרום והשולחן עם לחם הפנים בצפון. כנגד זה נהגו גם המקובלים ב |