עמידה למוסף של שבת / אשכנז כללי / ינון שבטיאל
כללי
להאזנה
במוצאי מנוחה בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה הַט אָזְנְךָ מִמָּרוֹם יוֹשֵׁב תְּהִלָּה לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֶת יְמִין עֹז עוֹרְרָה לַעֲשׂוֹת חָיִל בְּצֶדֶק נֶעֱקַד וְנִשְׁחַט תְּמוּרוֹ אַיִל גְּנוֹן נָא גִזְעוֹ בְּזַעֲקָתָם בְּעוֹד לָיִל לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה דְּרוֹשׁ נָא דוֹרְשֶׁיךָ בְּדָרְשָׁם פָּנֶיךָ הִדָּרֶשׁ לָמוֹ מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ וּלְשַׁוְעַת חִנּוּנָם אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאֶךָ חָלִים כְּמַבְכִּירָה מֵעֶבְרַת מַשָּׂאֶךָ טִנּוּפָם מְחֵה נָא וְיוֹדוּ פִלְאֶךָ לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה יוֹצֵר אַתָּה לְכָל יְצִיר נוֹצָר כּוֹנַנְתָּ מֵאָז תֶּרֶף לְחַלְּצָם מִמֵּצָר לְחוֹנְנָם חִנָּם מֵאוֹצָר הַמְּנוּצָּר לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה מָרוֹם אִם עָצְמוּ פִשְׁעֵי קְהָלֶךָ נָא שַׂגְּבֵם מֵאוֹצָר הַמּוּכָן בִּזְבוּלֶךָ עָדֶיךָ לָחֹן חִנָּם בָּאִים אֵלֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה פְּנֵה נָא אֶל הַתְּלָאוֹת וְאַל לַחֲטָאוֹת צַדֵּק צוֹעֲקֶיךָ מַפְלִיא פְלָאוֹת קְשׁוֹב נָא חִנּוּנָם אֱלֹהִים יְיָ צְבָאוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה רְצֵה עֲתִירָתָם בְּעָמְדָם בַּלֵּילוֹת שְׁעֵה נָא בְרָצוֹן כְּקָרְבַּן כָּלִיל וְעוֹלוֹת תַּרְאֵם נִסֶּיךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה |
פיוט סליחות, עפ"י סדר הא"ב, הנאמר במוצאי שבת בשבוע שלפני ראש השנה, שהוא הלילה הראשון של אמירת הסליחות על פי מנהג אשכנז. בבסיסם של רעיון התשובה והסליחה עומדת התפיסה שהקב"ה הוריד לעולם אפשרות של שינוי העבר, של תנועה בתוך הזמן. לעומת התפיסה האנושית, הגורסת שאת הנעשה אין להשיב עומד רעיון התשובה, התפיסה שיש אפשרות של חזרה לעבר, יש אפשרות לתקן דברים שנעשו ואף למחוק אותם כאילו לא היו - זהו בעצם כוחה הפלאי של התשובה. התשובה היא אחד הדברים שקדמו לעולם, כמובא במדרש: "ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה... תשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וגו' וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם..." (תנא דבי אליהו רבה פרק לא). וכמו שאומר הפייטן בשיר: כּוֹנַנְתָּ מֵאָז תֶּרֶף לְחַלְּצָם מִמֵּצָר - עוד בטרם חטא האדם ברא הקב"ה את אפשרות התשובה, החזרה. בפיוט נשען הפייטן על יסוד זה שבתשובה ומבקש שהאל יחון אותנו על אף מעשינו ויקבל את תשובתנו. הפנייה אל האל נעשית בְּרַכּוּת ובתחנונים, כמו יודע הפייטן שכל בקשה למחילה נשענת על הרעיון הבלתי נתפס בשכל אנושי של רעיון התשובה, שהוא כמתנת חנם. ואכן הצליל החוזר ונשנה בפיוט הוא של חן, תחינה, תחנונים, חנם: וּלְשַׁוְעַת חִנּוּנָם, לְחוֹנְנָם חִנָּם, לָחֹן חִנָּם, קְשׁוֹב נָא חִנּוּנָם. התחינה מתעצמת עוד יותר באמצעות המילה נא, החוזרת בפיוט שבע פעמים. הפייטן בוחר לחתום כל בית ובית במלים "לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה", הלקוחות מתפילת שלמה בעת חנוכת בית המקדש, ולא בכדי - תפילת שלמה היא כהד לתפילתו של הפייטן, ומצטרפת אליה במשנה תוקף: וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם: לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ. |
• בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה – במוצאי יום השבת, יום המנוחה. סליחה זו נאמרת ביום הראשון לאמירת הסליחות במנהג אשכנז, במוצאי שבת. • קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה – אנו מקדמים אותך בסליחות, כאמור, ביום הראשון לאמירת הסליחות. • הַט אָזְנְךָ – בקשה מהאל שיקשיב לעמו. ביטוי זה מופיע שלוש פעמים במקרא, פעמיים במשלי ופעם אחת בתהלים. בכל המקומות ישנה בקשה לתשומת לב מיוחדת מהמאזין. תהלים יז, ו: אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי. • יוֹשֵׁב תְּהִלָּה – כינוי לאל, שכל התהלות שלו והוא בעל התהלות, לפי תהלים כב, ד: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. הדימוי הוא שתהלות ותשבחות ישראל סובבות את האל והוא כמו יושב בתוכן. • לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה – שיבוץ הלקוח מתפילתו של שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש: וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם (מלכים א ח, כח; דברי הימים ב ו, יט). • אֶת יְמִין עֹז עוֹרְרָה לַעֲשׂוֹת חָיִל – יד ימינו של הקב"ה מסמלת את החוזק, העוז, הגבורה וכן את כח העשיה. כפי שמופיע בתהלים פט, יד: לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ. הפייטן מבקש מהאל שיעורר את ימינו, את כוחו לעשות חיל, לפעול לטובתו של המתפלל. השימוש בביטוי 'לעשות חיל' מעלה בזיכרון את בקשתו של ה' מישראל, לפני כניסתם לארץ (דברים ח, יז-יח): וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל... – ה' הוא הנותן לאדם את הכח לעשות חיל וכאן בפיוט מבקש הפייטן מהאל שישתמש בכוחו לעשות חיל ולקבל את בניו בתשובה. • בְּצֶדֶק נֶעֱקַד וְנִשְׁחַט תְּמוּרוֹ אַיִל – יצחק אבינו הוא הנעקד, והאיל נשחט תמורתו, כפי שמתואר בבראשית כב. זכות העקידה של יצחק ועמידתה לדורות מאז חוזרת בתפילות ובסליחות. • גְּנוֹן נָא גִזְעוֹ – הגן נא על גזעו של יצחק, עם ישראל. מופע יחידאי בישעיהו לא, ה: כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט. • בְּעוֹד לָיִל – כאשר עדיין לילה, וגם בעודנו מצויים בלילה. ברובד הגלוי הכוונה לזמן המציאותי, הלילה הזה, זמן אמירת הסליחות. ברובד נוסף הכוונה היא ללילה של הגלות - הצל אותנו בזמן חשכת הגלות ואל תחכה לזמן הגאולה. כפי שמפרש המלבים את הפסוק בישעיהו לג, ב: ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה: "ה' חָנֵּנוּ - מסב פניו אל השם, אתה ה' עשה אתנו חנינה הגם שאין אנו ראוים מצד מעשינו, הלא לְךָ קִוִּינוּ - וראוי שנוושע בעבור זה. הֱיֵה זְרֹעָם - ואורם של עשרת השבטים שחשך להם היום והלכו בגולה. היה להם אור זרוע לַבְּקָרִים - בעת יבא הבקר, שהוא בעת הגאולה, אבל אנו יְשׁוּעָתֵנוּ תהיה בְּעֵת צָרָה - לנו לא תמתין עד עת הבקר רק תושיע לנו בְּעֵת צָרָה, בעוד ליל, בעת שיצור על ירושלים. הלילה עשוי להתפרש גם בהיבט של האדם היחיד, החוטא, המדומה למצוי במציאות של לילה, חשיכה. • דְּרוֹשׁ נָא דוֹרְשֶׁיךָ בְּדָרְשָׁם פָּנֶיךָ – פניה לאל שידרוש, שישעה לאלה הדורשים אותו ומתפללים אליו. המשורר משתמש בלשון נופל על לשון באופן שמדגיש את דרישת ההדדיות - כשם שעמך דורש אותך, כך דרוש גם אתה אותם, ובה בעת. • וּלְשַׁוְעַת חִנּוּנָם אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ – אל תאטום אזנך לתפילתם ולתחנוניהם. • זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאֶךָ – חרדים מיום הדין. • חָלִים כְּמַבְכִּירָה מֵעֶבְרַת מַשָּׂאֶךָ – כואבים וחרדים כאשה בלידתה הראשונה, אלא שהחשש והכאב הם מזעמו של האל על מעשי האדם. ברקע מצוי פסוק מירמיהו (ד, לא) המתאר את כאבה של ציון, המותשת מאויביה ההורגים בה: כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים. לעומת הנביא המשתמש במלה כְּחוֹלָה המשורר בוחר להשתמש במלה חָלִים, שאף היא במשמעות של צירי לידה. המלה מַבְכִּירָה היא יחידאית במקרא אולם מצויה רבות בלשון חכמים. • טִנּוּפָם מְחֵה – מחק את חטאיהם. החטאים מדומים ללכלוך הדבק באדם ואילו הכפרה, התשובה, מדומה לפעולה של כיבוס ונקיון. • כּוֹנַנְתָּ מֵאָז תֶּרֶף לְחַלְּצָם מִמֵּצָר – תֶּרֶף מלשון תרופה. האל מכין רפואה לאדם עוד לפני שהוא נותן את המכה, עפ"י הרעיון המובא בגמרא (מגלה יג, ע"ב): "דאמר ר"ל: אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה". האל הכין מראש דרך להציל האדם מהמיצר - התשובה היתה קיימת בעולם עוד לפני בריאתו - כמובא במדרש (תנא דבי אליהו רבה פרק לא): "אבל אמרו: ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה וגיהנם וגן עדן וכסא הכבוד ושמו של בן דוד ובית המקדש... תשובה מנין שנאמר (תהלים צ) 'בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ' וגו', וכתיב בתריה: 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם'...". • לְחוֹנְנָם חִנָּם מֵאוֹצָר הַמְּנוּצָּר – לחון אותם ולתת להם מתנת חנם – התשובה, שהיא כאוצר השמור אצל הקב"ה. המילה חִנָּם עשויה להתפרש, וגם נשמעת מבחינת הצליל, במשמעות של חן – וכך מבליע המשורר משמעות נוספת במשפט זה ומבקש מהאל שישאו חן מלפניו. • מָרוֹם אִם עָצְמוּ פִשְׁעֵי קְהָלֶךָ – גם אם גברו ועצמו פשעי ישראל עד מרום. הדימוי הוא של הפשעים הנערמים בערימה גבוהה עד למרום. • נָא שַׂגְּבֵם מֵאוֹצָר הַמּוּכָן בִּזְבוּלֶךָ - זבול הוא אחד משבעת הרקיעים. הפייטן מבקש שאף אם חטאי ישראל רבים יתן להם ה' מהאוצר המצוי כביכול עמו בשמים - אם אוצרות הזבול - שם מצויים ירושלים ובית המקדש, ואם אוצרות המצויים ברקיעים אחרים – גנזי חיים, ושלום וברכה. כמובא במדרש (ילקוט שמעוני יחזקאל א, רמז שלט): "אמר ריש לקיש: שבעה רקיעים הם ואלו הם - וילון, שחקים, רקיע, זבול, מעון, מכון, ערבות... זבול שבו ירושלים והמקדש והמזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן בכל יום שנאמר בנה בניתי בית זבול לך... ערבות שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים...". • עָדֶיךָ לָחֹן חִנָּם בָּאִים אֵלֶיךָ – בתפילתם באים עד אליך לבקש חנינה. ברקע נשמע הפסוק מתהלים (סה, ג) המלווה את תפילות הימים הנוראים: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ. • פְּנֵה נָא אֶל הַתְּלָאוֹת וְאַל לַחֲטָאוֹת – בקשה שהאל ישפוט את ישראל על פי צרותיהם ולא על פי חטאיהם. • צַדֵּק צוֹעֲקֶיךָ – הוצא את הצועקים בתפילה צודקים בדין. • מַפְלִיא פְלָאוֹת – האל. • קְשׁוֹב נָא חִנּוּנָם – הקשב לתחינתם. • רְצֵה עֲתִירָתָם – קבל תפילתם. • בְּעָמְדָם בַּלֵּילוֹת – באמירת הסליחות. הלשון עפ"י תהלים קלד, א: הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת. • שְׁעֵה נָא בְרָצוֹן – קבל ברצון. • כְּקָרְבַּן כָּלִיל וְעוֹלוֹת – קבל תפילתם כמו קורבן, שהתפילה היא תחליף לו. וכמו קורבן עולה שנשרף כולו ונמסר כולו לאל, כך קבל תפילתם בצורה שלמה. |
כותר |
במוצאי מנוחה / אשכנז-פרנקפורט אם מיין / אנסמבל האשכנזים בעיבוד ניצן חן רזאל |
---|---|
מסורת |
מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) |
לחן ממסורת |
במוצאי מנוחה / אשכנז - פרנקפורט ע"נ מיין |
מאפייני הקלטה |
הופעה חיה |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
ימים נוראים |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?