על מסורת התפילה של יהודי ג'יברלטר

---

גודלה של ג'יברלטר הוא 6.5 קמ"ר בלבד, הטריטוריה ה־242 בעולם בגודלה. מתגוררים בה כ־33,000 נפש, ומתוכם כ־1,000 יהודים. בשטח קטן כזה הקימה הקהילה היהודית, הקטנה בכמותה אך גדולה באופן יחסי לכמות התושבים, ארבעה בתי כנסת. ראשיתה ביהודים ספרדים־פורטוגזים שהיגרו אליה מבריטניה, והקימו במקום בית תפילה בנוסח ספרדי־פורטוגזי. המשכה ביהודים מצפון מרוקו, במיוחד מהעיר תיטוואן. יהודים אלו הפכו להיות רוב מניינה של יהדות ג'יברלטר, ונוסח התפילה שלהם הפך להיות הדומיננטי באי. באי פועלים כיום ארבעה בתי כנסת, וביניהם הבדלים בנוסח, לעתים משמעותיים.

בשנת 2023 התחלנו באתר הפיוט והתפילה בפרויקט הקלטת תפילות של יהדות ג'יברלטר. אריאל בלילו, אשר משפחתו היגרה לגיב'רלטר מתיטואן בראשית המאה הי"ח ואשר הוא עצמו דור עשירי בה, הקליט עבורנו מתפילות בית הכנסת "שער השמים", בית הכנסת העתיק ביותר במקום – והראשון שנפתח בחצי האי האיברי מאז גירוש ספרד. בלילו משמש לעתים כחזן בבית הכנסת. לבלילו שורשים משמעותיים בבית כנסת – סבו היה בעל התוקע בבית הכנסת, אביו היה אחד מן הפרנסים (הגבאים) בו.

בשנים האחרונות הקדיש בלילו משאבים רבים על מנת להפיק מחזור שישקף את הנוסח הייחודי שבו מתפללים בבית הכנסת "שער השמים". מוצגת כאן, בתרגום לעברית, הקדמתו למחזור. בהקדמתו הוא מציג את ההיסטוריה המקומית, את המניעים להפקת המחזור, את מקורות נוסח התפילה ושמותיהן של דמויות פעילות בבתי הכנסת.

תוכלו להאזין כאן לקטעי תפילה בקולו של אריאל בלילו באתר הפיוט והתפילה

נוף טיפוסי ממעלה הצוק בג'יברלטר, קרדיט: אלירם עובד

הקדמה למחזור "צור ישראל" ליום כיפור | אריאל בלילו

גי'ברלטר, הניצבת בצומת הדרכים של יבשות אפריקה ואירופה, במקום מפגש מים אדירים – הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי, היא מקום קטן אך ייחודי.

ספרד איבדה את כל יהודיה בגירוש של 1492. אף על פי כן, הם שבו לשטחה מוקדם מן הצפוי. הטריגר לכך היה הכיבוש המשונה משהו של ג'יברלטר בידי הכוח האנגלי־הולנדי ב־1704.

כמעט מיד לאחר מכן, צאצאי מגורשים מספרד מהעיר תיטואן שבמרוקו הסמוכה מעבר לאוקיינוס, ולצדם סוחרים יהודים מהקהילה הספרדית־פורטוגזית בלונדון, הגיעו לג'יברלטר לשם מסחר, ובסופו של דבר התיישבו במקום. זאת אף על פי שהסכם אוטרכט (1713) הידוע לשמצה אסר על מגורי יהודים בג'יברלטר.

תוך שנים ספורות קיבלו היהודים המקומיים חלקת אדמה לשם בניית בית כנסת, אסנוגה.[1] האסנוגה הראשונה, שנוסדה ב־1724, נקראה "שער השמים". ייסד אותה רבי יצחק נייטו (1702–1773), בנו של החכם של לונדון. למעשה היה זה בית הכנסת הראשון שנפתח בחצי האי האיברי מאז הגירוש. חכם יצחק ייסד ישיבה ברחוב "אייריש טאון" (Irish Town, עיירה אירית), שהיום קרויה "קהל קדוש עץ חיים – לה אסנוגה צ'יקה" (בית הכנסת הקטן). לאחר פטירת אביו, שב רבי יצחק  ללונדון להוביל בה את הקהילה הספרדית־פורטוגזית שהוביל אביו.

בבית הכנסת נמצא ספר תורה עתיק שכתב ר' עזריה פיגו (1579–1647), שהיה הרב של פיזה ודיין בוונציה, שכתב בין היתר את הספרים "גידולי תרומה" ו"בינה לעתים".

בשנים שחלפו מאז אותם ימים נושנים, קהילת היהודים בג'יברלטר צמחה וייסדה שני בתי כנסת נוספים – "קהל קדוש נפוצות יהודה" ו"קהל קדוש אבודרהם".

שער השמים, צילום: אלירם עובד

נוסח התפילה

נוסח התפילה בג'יברלטר הוא שילוב של הנוסח הספרדי־פורטוגזי ושל הנוסח המרוקאי של יהודי העיר תיטואן, שמקורו בקסטיליה שבספרד בטרם הגירוש. בהיעדר מחזור ייעודי לנוסח הקהילה, משתמשת הקהילה במחזורים בנוסח ליוורנו, כמו "מחזור קטן", "זכור לאברהם" ואחרים, אם כי נוסח התפילה בפועל חורג משמעותית מהטקסט הכתוב.

מהדברים עולה כי הנוסח שלנו מעולם לא היה זהה לאף נוסח במחזור מודפס, ולעתים שונה משמעותית, מה שהוביל לשאלות ובעיות, במיוחד סביב תפילות הימים הנוראים. בעקבות זאת מעקב אחר מילות התפילה היה לאתגר אף ליהודים המלומדים ביותר, שלא לדבר על עצם הריכוז והכוונה.

הב"ח, רבי יואל סירקיס (1561–1640) כתב כי "אין לשנות מהסדורים שבידינו מאבותינו הקדושים", וכי אלו הנוהגים לשנות "עתידין ליתן עליהן את הדין" (או"ח, מו). החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי (1724–1806) מתנגד בשו"ת יוסף אומץ (י) גם הוא להצעות שינויים בהגייה המקובלת בקרב קהל המתפללים. בעמדתו תומך גם הבן איש חי, ר' יוסף חיים (1825–1909), אף כאשר נראה כי לפי כללי הדקדוק יש לשנות את המקובל בקהל (שו"ת רב פעלים ג, ג).

אכן, הרב דוד אפללו (1823–1890) בהערותיו בדפיו הראשונים של המחזור שהיה בשימוש החזן בבית הכנסת "שער השמים", מזהיר נגד כל שינוים בנוסח ומצטט את המהרי"ל, רבי יעקב הלוי מולין (1360–1627), אשר קבע כי "אל ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בניגונים".

למרות אזהרות אלו – ייתכן כי בשל התלות הנרחבת בסידורים שהודפסו במקומות אחרים, וחרף גודלו הקטן של חצי האי, כל אחד מארבעת בתי הכנסת בג'יברלטר פיתח נוסח מיוחד וייחודי משלו, כאשר לעתים ההבדלים בין הנוסחים משמעותיים למדי.

בהתחשב בכך, במוצאי יום כיפור תשע"ה החלטתי להפיק מחזור שיאפשר למתפללים למצוא את כל חלקי התפילה במקומותיהם המקוריים. הצעד הראשון במפעל זה היה המחזור ליום כיפור ולאחר מכן לראש השנה – בנוסח "שער השמים" בלבד. אני שואף לפרסם מחזורים ייעודיים עבור כל בתי הכנסת בג'יברלטר בעתיד הקרוב. לא צפיתי מראש את הכמות העצומה של זמן, מאמץ ועבודה שפרויקט כזה ידרוש, מה שהוביל לפרסומם של הכרכים בהדרגה.

בתמונה נראה אריאל בלילו, שני מימין, בבית הכסת שער השמיים

תודות

אני רוצה להודות לה' יתברך שהעניק לי את הכבוד לקחת על עצמי את העבודה הזו ולראות אותה נושאת פירות, ולהתפלל שעמיתיי המתפללים והמתפללות ימצאו את המחזור שימושי ומועיל עבורם.

אני מבקש להודות לרב רון חסיד, רב הקהילה היהודית בג'יברלטר, על הדרכותיו ועצותיו במהלך הכנת המחזור.

הוצאת המחזור לא הייתה מתאפשרת ללא ההשקעה הבלתי תיאמן של הרב יעקב בן זכרי, החזן הקבוע של "שער השמים" מעל חמישים שנה, וללא הידע האנציקלופדי שלו על המנהגים והנוסח בבית הכנסת. התפילות מעוררות ההשראה שלו ותשומת לבו לפרטים היו המנוע לפרויקט הזה.

תודות חשובות גם לאברהם ב. צרפתי, המשמש כחזן קבוע בכמה תפילות בימים הנוראים ב־40 השנים האחרונות, אשר שעות רבות בילה עמי בסקירת כתבי היד במטרה לוודא את דיוק נוסח הטקסט.

אני רוצה להודות גם לבני משה, שהפגין בגרות מעל לשנותיו והראה התלהבות, מסירות ונחישות בעבודה המייגעת ונטולת הילת הכבוד של הגהת הטקסט. עזרתו של משה הייתה עצומה, אולם כל הטעויות במחזור הן באחריותי.

המהדורה הראשונה של המחזור פורסמה לזכר אליהו ורחל אימה בלילו ושמואל ובלאנש אטדגי.

מהדורת החזן המותאמת, שבה תיקונים קטנים למהדורה הרגילה, פורסמה לזכר שלום ויהודית בן עמור בידי ילדיהם, נכדיהם וניניהם.

אחרונה חביבה, אני מודה לאשתי היקרה יעל אשר תמכה בי לכל אורך המשימה המופלאה הזו, והייתה סבלנית להיעדרותי הממושכת באין־ספור השעות שביליתי בפרויקט. היה ברור לי שבזמן היעדרותי המשפחה מובלת ומטופלת ביד רמה. ללא אהבתה ועידודה, הייתי מוותר כבר מזמן. אני מתפלל שהקב"ה יעניק לה רפואה שלמה.

תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות,

אריאל ש. בלילו,
ג'יברלטר, אלול תשע"ח

[1] הגמרא בברכות מצטטת את רבין בר רב אדא בשם רבי יצחק: "כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד – הקדוש ברוך הוא משאיל בו, שנאמר: 'מי בכם ירא ה' שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו'; אם לדבר מצוה הלך – נוגה לו, ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו. ר' יצחק מסביר שהשאלה אם יש לאדם הזה אור (נוגה) או לא תלויה בסיבה שבעטייה נהדר מבית הכנסת. אם הוא נהדר בשל מצווה – יש לו אור, אבל אם הוא נעדר בשל ענייני הרשות (למשל פרנסה), אין לו אור, משום שעל פי המשך הפסוק, היה עליו לבטוח בהשגחת ה' (להגיע לבית הכנסת ורק אחר כך לפנות לפרנסה). המצפה איתן מצטט את ר' עובדיה מברטנורה (סביבות 1445–1515), האומר שמגמרא זו אנו למדים שבית הכנסת נקרא "אש נוגה", מאחר שבו נמצא האור, הנוגה, שבני אדם צריכים. הערת האתר: המילה אסנוגה מתכתבת עם המילה הספרדית Sinagoga, בית כנסת בספרדית.

הכריכה הפנימית של מחזור "צור ישראל". באדיבות אריאל בלילו