לראשית שירת הבקשות בירושלים במאה הי"ט

---

באשמורת השבתות בחורף, כמה בתי כנסת בירושלים הומים מתפללים הנאספים לשירת הבקשות. כינוסים אלה, הנערכים בקרב יהודי ספרד והמזרח, הפכו להיות חלק קבוע וססגוני בהווי הדתי בעיר. אולם למרות העניין שמנהג זה מעורר בקרב חוקרים, מעטות הן ידיעותינו על התפתחותו המוסיקאלית בירושלים. אנסה להלן לשרטט קווים בגיבוש המוסיקה של שירת הבקשות בירושלים, בעיקר תוך ניתוח של אסופות שירים שנדפסו לצורך זה. 

שירת הבקשות בירושלים מזוהה כיום עם מסורת שמרכזה בבית כנסת 'עדס' של העדה החלבית, בבית הכנסת 'יששכרוף-בביוף' בשכונת הבוכרים ובבתי-כנסיות אחרים בעיר. מסורת זו מבוססת על 'ספר הבקשות לשבת' בעריכת ח"ש עבוד. ידיעת רפרטואר הבקשות לפי קובץ שירים זה הפכה להיות. במרוצת המאה העשרים חובה על החזנים 'הספרדים-ירושלמים', ללא קשר למוצאם העדתי. ואכן מומחים מובהקים בשירת הבקשות קמו מקרב יהודי תימן, פרס, כורדיסטן, עירק ובוכרה שמקום מושבם וחינוכם בירושלים.

על אף היוקרה של שירת הבקשות 'הירושלמיות', מתכונתה הנפוצה כיום היא חדשה יחסית בירושלים. ידוע למזמרי הבקשות, אוהדיה וחוקריה, כי המוצא האמיתי של מסורת זו הוא בארם-צובא, וההזדקקות לספר 'הבקשות לשבת' היא סימן מובהק למוצא המסורת, כפי שאראה להלן. אולם השאלות מתי ובאלו נסיבות הועתקו הבקשות מארם-צובא לירושלים לוטות בערפל. יתרה מזו, ספרדי ירושלים העתיקה ידעו לספר על שירת בקשות 'ירושלמיות' שונות מבחינה מוסיקאלית מהרפרטואר הנהוג כיום. מסורת ישנה זו טרם נחקרה. בחלק האחרון של מאמר זה אראה, שכמה מלחניה תועדו בעבר.

להורדת המאמר המלא מתוך "פעמים".