שינוי והמשכיות בשירת הבקשות של יהודי מארוקו

---

התרבות המוזיקלית של כל חברה מבטאת באופן סמלי ערכים ורגשות. אלה אינם קשורים ישירות לחומר המוזיקלי, אלא לאופן שבו החומר המוזיקלי מבוצע, נתפס ומתפרש בידי המבצעים והמאזינים. גילוי הקשר שבין התבנית של המוזיקה וביצועה ובין ערכים ורגשות חוץ־מוזיקליים הוא אחד האתגרים החשובים בחקר המוזיקה בכלל ובחקר המסורות המוזיקליות שבעל פה בפרט.

בקהילות היהודיות שבארצות האסלאם שימשה המוזיקה אחד מאמצעי הביטוי הסמליים הראשיים. לכן חקר מסורות המוסיקה של קהילות יהודיות אלו ובדיקת השינויים שחלו כהן בשנים האחרונות מהווים כר נרחב למחקר. מחקר זה חייב להתבסס על:

(1) רשמים קוגניטיביים הנאספים בעבודת שדה מפי מבצעי המוזיקה ומפי בני הקהילה הצורכת את פרי אמנותם.
(2) הקשרים שבין המהות הצלילית של המוזיקה ואופן ביצועה (החל מהעלאת הרעיון, ארגון הביצוע ועד התגובות שלאחר מעשה) ובין מה שמוזיקה זו מבטאת מעבר למהות זו – לדעת החוקר, לאחר בדיקת החומר שנאסף בעבודת שדה. מכאן, שכל מודל תיאורטי בחקר המוזיקה של עדות המזרח בישראל צריך לכלול עיון בקטגוריות הקוגניטיביות של מבצעי המוזיקה, בשילוב עם מסקנות החוקר בדבר המשמעות של קטגוריות אלו, על רקע הידע האמפירי, שנאסף בעבודת השדה.

מאמר זה דן במנהג שירת הבקשות בקרב יהודי מרוקו, וזאת בארבעה שלבים:

(1) התפתחותו של מנהג זה במרוקו ומשמעותו בעיני הקהילה היהודית מרוקאית.
(2) עיון במסורת זו, כפי שהיא קיימת היום בישראל.
(3) ניתוח המשמעות של השינויים שחלו במנהג זה בישראל.
(4) ניתוח הקשר שבין שינויים אלה ובין תמורות חברתיות ותרבותיות שחלו בקרב יהודי מרוקו לאחר עלייתם ארצה.

המטרה העיקרית של מאמר זה היא להצביע על התפניות שחלו במשמעות הסמלית של מנהג הבקשות בקרב יהודי מרוקו בישראל, וכיצד שינוים אלה באים לידי ביטוי באירוע המוזיקלי עצמו. בנקודה זו הדגש הוא על תהליכי הסתגלות לתנאים סביבתיים חדשים והחילון של מנהג שהוא דתי ביסודו. הבסיס התיאורטי למאמר, מנקודת ראות אנתרופולוגית, הוא, ששינויים חברתיים ותרבותיים בקרב מהגרים באים לידי ביטוי בחידוש תכנים סמליים של צורות ביטוי מסורתיות.

להורדת המאמר המלא