אמנות השיר: עמך לשחרך

---

עמך לשחרך – מילים וביצועים

סימן:
עמאני. חתימה זו מסייעת אמנם לשייך את הפיוט בוודאות לר' אהרן אלעמאני או לבנו ר' צדוק, אך אינה מאפשרת הכרעה בין שתי האפשרויות (וראו דיוננו על כך באודות הפיוט).

מבנה וחריזה:
שיר סטרופי [=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות] במבנה מעין אזור [=מבנה הכולל בתוכו מערכת חריזה כפולה: חריזה קבועה בסופי המחרוזות, וחריזה פנימית מתחלפת ממחרוזת למחרוזת]. כל מחרוזת נחתמת בשיבוץ מקראי שהברתו האחרונה היא "-הֶם", וזהו החרוז הקבוע בפיוט. במחרוזת הראשונה מתלכד החרוז בסוף הטורים עם החרוז הקבוע של השיבוצים המקראיים. סכמת החריזה בפיוט: את-את-את / את // בג-בג-בג / גת // דה-דה-דה-הת // וכן הלאה. כך למשל במחרוזת השנייה:

מְעוֹן קָדְשְׁךָ תְּקוֹמֵם אֲשֶׁר הָיָה לְעִיִּים
עַד אָן יְהִי מְשׁוֹמֵם לְעִי מִדְבָּר וְצִיִּים
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ לְרוֹמֵם וְיִקָּבְצוּ זְרוּיִם
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם

משקל:
משקל הברתי־דקדוקי [=צורת משקל המבליעה שוואים נעים וחטפים בתנועות הסמוכות להם, ואינה מונה אותם כהברה לעצמם; שיטה זו, בצד השיטה הכמותית, מאפיינת את שירת הקודש בספרד, ונוכחת גם במרכזי שירה אחרים המושפעים משירת ספרד – כמרכז המצרי שבתוכו נכתב פיוטנו]. בכל טור 10 הברות, המתחלקות בדרך כלל (אך לא תמיד) באופן סימטרי, ל־5 הברות בכל צלע. שקילת הסיומות המקראיות אינה סדורה, ומצויות בה 9, 10 ואף 12 הברות.