• אָשַׁמְנוּ מִכָּל־עָם -אשמנו יותר מכל העמים, ולפיכך: בֹּשְׁנוּ מִכָּל־גּוֹי - כיסתנו בושה וכלימה יותר מכל עם אחר. • גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשׂוֹשׂ - השמחה גלתה מאיתנו בעקבות פשעינו, מלשון הכתוב (ישעיהו כד, יא): "גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ". • דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ - אין ללבנו מנוח מכאב דאגתו מפאת חטאינו, ע"פ איכה א, כב: "כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי". • הָחְבַּל אֶוְיֵנוּ - נחבל המקום שאותו איוה ה' למושב לו, דהיינו בית המקדש, ע"פ תהלים קלב, יג: "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ " • וְנִפְרַע - נסתלק (ראה ויקרא י, ו ומשלי כט, יח). פְּאֵרֵנוּ - בית המקדש ככתוב (ישעיהו סד, י): בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", וכן (ישעיהו ס, ז): "וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר". • זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ - ע"פ מלכים א' ח, יג: "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים" והוא- חָרֵב בַּעֲוֹנֵינוּ. • טִירָתֵנוּ הָיְתָה לְשַׁמָּה - בית המקדש הפך לשומם (הלשונות ע"פ תהלים סט, כו וצפניה ב, טו) • יְפִי אַדְמָתֵנוּ - החלק היפה באדמתנו, היא ירושלים והמקדש (ראה תהלים מח) הלך לְזָרִים - דהיינו נכנסו במקדש זרים כמו שנאמר באיכה א, י: "כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ". כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים - מה שעמלנו ובנינו לקחו הנוכרים, הלשון ע"פ משלי ה, י: "פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי".
• לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ - הגויים עשקו מאיתנו את מה שעמלנו, בנינו וגידלנו, כמתואר בקללות שבספר דברים (כח, לא): "שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ" • מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט מִמֶּנּוּ - מלשון הכתוב: "אֶל גּוֹי מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט אֶל עַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה" (ישעיהו יח, ב), והכוונה כאן שעמלם של ישראל ממושך ומורט מהם, כלומר תלוש וגזול מהם (מחזור אהלי יעקב). • נָתְנוּ עֻלָּם עָלֵינוּ, סָבַלְנוּ עַל שִׁכְמֵנוּ - התגשמו בנו הקללות האמורות בדברים כח, מח: "וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ". • עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פּוֹרֵק אֵין מִיָּדָם - צלע זה הוא שיבוץ שלם של פסוק מאיכה ה, ח. והכוונה שבגלות משלו בנו הבזויים שבאדם, העבדים של הגויים, ואין מי שיפדה אותנו מהם (ראה פרוש מהר"ם אלשיך, שם). • צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבוּנוּ, קְרָאנוּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, רָחַקְתָּ מִמֶּנּוּ בַּעֲוֹנֵינוּ - נתגשם בנו מה שנאמר בתורה (דברים לא,יז-יח): "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים". • שַׁבְנוּ מֵאַחֲרֶיךָ - עזבנוך (ראה רות א, טז) ולכן תָּעִינוּ כַצֹּאן וְאָבַדְנו - הלכנו לאיבוד כצאן אאשר אין להם רועה, ע"פ ישעיהו נג, ו: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ". • וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ - ועם כל שארע לנו, עדין לא שבנו אליך בתשובה באמת, ועדיין אנו חוטאים • וְהֵיאַךְ נָעִיז פָּנֵינוּ, וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ - ואם כן איך נוכל לבוא לפניך בעזות פנים ובקשיות עורף: לוֹמַר לְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ.
|