|
איומה המשי / ר' שלום שבזי אֲיֻמָּה הַמְשִׁי דִגְלֵי הֲמוֹנַי מִמְּצוּלָה לְדוֹדֵךְ בִּקְשִׁי יָקִים לְסֻכָּה הַנְּפוּלָה לְחַסְדּוֹ דִרְשִׁי תִּהְיִי בְּרֹב שִׂמְחָה סְגוּלָה וְהַנְחִי בָנִים עֲדַת אֵיתָנִים שְׁהֶם נֶאְמָנִים בְּאֶרֶץ קָדְשִׁי נִשְׂמַח בְּבוֹא כַּלָּה כְּלוּלָה וּמַה טּוֹב שָׁרְשִׁי צַמֶּרֶת אֶרֶז הַשְּׁתוּלָה לְדוֹדִי חוֹשֵׁק כִּי הוּא מְנָת כּוֹסִי וְחֶלְקִי וּמִיַּד עוֹשֵׁק הוּא גוֹאֲלִי תָמִיד וְחֶָשְׁקִי וְדָתוֹ נוֹשֵׁק הוּא יִתְּנָה צָרְכִּי וְסָפְקִי מְפַרְנֵס לַכֹּל וְזָן וּמְכַלְכֵּל עֲלֵי יַד בַּת כֹּל בְּחֵן וּבְרַחְשִׁי טוּבוֹ בְּכָל מָקוֹם מְמֻלָּא וְקָו הַשִּׁשִּׁי הִנְחִיל עֲדָתוֹ הָאֲצוּלָה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ נוֹרָא, מְעוֹן כָּל הַבְּרָכוֹת לְשֻׁלְחָן עָרַךְ לָנוּ, וְרֹב טוֹבוֹת מְשׁוּכוֹת יְעוֹרֵר חַדְרַךְ וִיפַרְנְסָה שׁוֹנֵה הֲלָכוֹת יְצַו אֶרְאֶלִּים וְהַגַּלְגַּלִּים לְהוֹסִיף טַלִּים וְיַזְרִיחַ שִׁמְשִׁי וִיקוֹמְמָה קִרְיָה שְׁכוּלָה וְיָרִים רֹאשִׁי נַפְשִׁי בְחֵן תִּהְיֶה גְּאוּלָה בְּלֵיל חָלַמְתִּי וַאְנִי בְּאוּזָל הַבְּנוּיָה וְנִתְחַבַּרְתִּי עִם הַיְּשִׁיבָה הַשְּׁרוּיָה וְאָז שָׂמַחְתִּי לִשְׁתּוֹת בְּחֵן כּוֹסִי רְוָיָה וְשָׂמַח לִבִּי בְּמִשְׁתֵּה עִנְבִּי מְשֻׁמָּר אִנְבִּי וְגֶפֶן שִׁבְשִׁי הֵם כַּחֲצִי גּוֹרֶן עֲגוּלָה אֲיֻמָּה לִבְשִׁי בִּגְדֵי פְאֵר, שִׂמְחִי כְּאַוְלָא זְכוּת הַתּוֹרָה תַּגִּין עֲלֵי שִׁבְטֵי עֲדָתִי בְּקֶרֶן אוֹרָה אֵל חַי יְסוֹבֵב נַחֲלָתִי יְצַו בִּמְהֵרָה חַסְדּוֹ, יְהֶא חֵלֶק מְנָתִי יְקַנֵּא לִשְׁמוֹ וְיַצִּיל עַמּוֹ וְאֵשׁ דָּת לָמוֹ בְּיוֹם וּבְרַמְשִׁי תַּנְהִיר לְדַרְכִּי הַסְּלוּלָה אֲיֻמָּה חוּשִׁי רַב לָךְ בְּיָם טָבַע מְצוּלָה יְלוּד מַשְׁתָּא, שִׁית לִבָּךְ לְחַבַּר שִׁיר נְגִינָה וְקַח לָךְ רֵאשִׁית תּוֹרַת אֱמֶת חָכְמָה וּבִינָה בְּמִדָּה שִׁשִּׁית קוּמָה אֲמָרַי הַאֲזִינָה לְצוּר יַחֵדָה וְהָכֵן צֵידָה וְקָרְבַּן תּוֹדָה וְטִיבּ לַא תַכְ'שִי סוֹד הַתְּעוּדָה לֹא יְסֻלָּא וְתָשׁוּב חָפְשִׁי חַטָּאתְךָ תִּהְיֶה מְחוּלָה |
|
שיר לר' שלום שבזי מסוג 'שִׁירָה', הסוג השני בסדר השירה במסורת תימן. נהוג לשוררו בעיקר בסעודת חתנים במהלך ימי המשתה, ואף במסיבות אחרות בכל עת. השיר פותח בבקשה לאומית – לפדות ולהציל את עם ישראל מגלותו ולהושיבו בארץ הקודש. לאחר מכן באות שתי חרוזות שכולן שבח והלל לקב"ה – אשר נתן את התורה לעם ישראל והמפרנס את בריותיו ברחמים. לבסוף השיר מקבל סגנון יותר אישי– המשורר מביע את אהבתו הרבה לתורה ולחכמיה, ומאחל לעצמו להשכיל בלימוד התורה כדי להשיג את הטוב הצפוי לעולם הבא. |
| כותר |
איומה המשי |
|---|---|
| סולם |
כללי |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
