audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר ירחיב ה' גבולך
מעגל החיים חתונה
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • יַרְחִיב ה' גְּבוּלֵךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ – ירחיב הקדוש ברוך הוא את גבול ישראל, ויגיע עד לדמשק; מיוסד על פסוק מספר דברים המתאר את הרחבת הגבול כברכה מצד אחד, אך מצד שני גם כמקור לקשיים הלכתיים הנובעים מן הריחוק הגיאוגרפי של רבים מהעם מבית המקדש בירושלים (יב, כ): כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ. בפיוט מתוארת הרחבת הגבול כמצב אידיאלי, כפי שעולה מסיום הטור, המיוסד על נבואת זכריה (ט, א): מַשָּׂא דְבַר ה' בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לַה' עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כפי שנתפרשה על ידי חז"ל במדרש (ספרי דברים, פיס' א): "מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק? שנאמר: 'ודמשק מנוחתו', ואין מנוחתו אלא ירושלם". ואפשר כי הפיוט נתחבר בשמחת חתונה של קהילת דמשק.
    • וְהָיָה ה' מֶלֶךְ לְעַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ – באותה שעה ימלוך הקדוש ברוך הוא על כל עמו ונחלתו, ככתוב בנבואה אחרת של הנביא זכריה (יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
    • שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן – עם ישראל נודד בין האומות, כעדר ללא רועה. הפייטן משבץ יחד חלקי פסוקים מספר ירמיהו, שעניינם כעניין הטור (נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; (ל, יז): כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ.
    • אֶבְנֵךְ בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל – למרות מצבך העגום בהווה, עתיד הקדוש ברוך הוא לגאול אותך. שיבוץ מירמיהו (לא, ג): עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.
    • קוּמוּ נַעֲלֶה הַר צִיּוֹן – או אז אף אנו נעלה לירושלים, לבנותה ולכוננה מחדש. על פי ירמיהו (לא, ה): כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ.
    • רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ גּוֹיִים – אולם כבר כעת יכולים אנו לשמוח בשמחת עם ישראל, לבטא את שמחתנו בין העמים; שיבוץ נוסף מירמיהו, מן הפסוק הסמוך לפסוק ששובץ בטור הקודם (לא, ו): כִּי כֹה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל.
    • כִּי שִׁמְשׁוֹ עֲלֵיכֶם זָרְחָה וְנָהֲרוּ אֵלָיו גּוֹיִים – הסיבה לשמחה נעוצה באור ה' הזורח כעת על עם ישראל, ומושך אליו את העמים כולם, המבקשים אף הם לעבוד את הקדוש ברוך הוא בבית המקדש – כלשון נבואת הנחמה של ישעיהו (ב, ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם.
    • אֶל רִאשׁוֹן לְכֹל בֵּית יוֹסֵף וּנְזַמֵּר שִׁיר וְהִגָּיוֹן – במה מוצא הפייטן את אור ה' הזורח על עמו? התשובה לכך מתבארת רק כעת: אנו עומדים לפני החתן, שהוא 'רִאשׁוֹן לְכֹל בֵּית יוֹסֵף', ומזמרים לפניו. שיבוץ יצירתי מדברי שמעי בן גרא לדוד המלך בספר שמואל ב (יט, כא): כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; בעוד המקרא משתמש בביטוי זה כדי לציין ראשוניות בזמן, פייטננו משתמש בו כדי לציין עליונות – עליונותו של החתן על כל בני עמו, ביום חתונתו. 'הִגָּיוֹן' – מונח מקראי המציין לחן או כלי נגינה, על פי תהלים (צב, ד): עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר (וראו בפרשנים על אתר).
    • וּלְחָתָן בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף – נזמר לחתן יפה המראה; על פי תיאורו המקראי של יוסף, שיופיו משך את עיני בנות מצרים, כמתואר בספר בראשית (מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.
    • וּלְכַלָּה בְתוֹךְ אַפִּרְיוֹן – ואף לכלה נזמר; 'אַפִּרְיוֹן' הוא כינויה המקראי של מיטת שלמה ביום חתונתו, על פי שיר השירים (ג, ט-יא): אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן...
    • שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ עַל מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף – יזכו החתן והכלה לשמחה ולעושר. מיוסד על לשונו של ישעיהו (לה, י): וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה (הפייטן שינה את תפקידה התחבירי של המילה 'יַשִּׂיגוּ'). דימויי העושר נשענים על ביטויים המתארים את עושרו המופלג של המלך אחשורוש במגילת אסתר (א, ו): חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת.
    • יִפְרוּ יִרְבּוּ וְגַם יִחְיוּ יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף – יזכו החתן והכלה להעמיד צאצאים רבים, העתידים להיוולד על ברכי יוסף; על סמך טור זה, יחד עם המחרוזת הקודמת, ניתן לשער כי יוסף הוא שמו של החתן, או לחילופין של אבי הכלה. מיוסד על בראשית (נ, כג): וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף. פסוק זה מתאר את יוסף כמי שזכה לנכדים עוד בחייו, ומכאן זיהויו האפשרי של השם 'יוֹסֵף' עם אבי הכלה (אב החתן מוזכר בשמו בטור הבא), ולא עם החתן.
    • אִישׁ מָרְדֳּכַי אָב לְחָתָן – הפייטן חותם את השיר באזכור מפורש של אבי החתן בשמו – מרדכי; הצירוף 'אִישׁ מָרְדֳּכַי' מיוסד על כינויו של מרדכי היהודי במגילת אסתר (ט, ד): כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל.
    • וַעֲטֶרֶת זְקֵנִים הוּא –שני פירושים אפשריים: א. מרדכי זה היה ככל הנראה מן הנכבדים שבזקני הקהילה בזמנו של הפייטן. ב. תפארתם של הזקנים היא בהעמידם נכדים, ככתוב במשלי (יז, ו): עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. פרשנות זו נתמכת הן בהיותה שיבוץ מפסוק והן על ידי הטור הבא, אך אין בה כדי לבטל את הפרשנות הראשונה שהוצעה לעיל.
    • כִּי לַמּוּלֹת דָּמִים חָתָן יָכִין כִּסֵּא אֵלִיָּהוּ – כי בעת ברית המילה של הנכד, יזכה הסב לקבלו על כסאו של אליהו הנביא, כמקובל במנהגי הברית ברבות מעדות ישראל; הפייטן נשען על ביטויים עמומים למדי מתיאור ברית המילה של בנם של משה וציפורה בספר שמות (ד, כה-כו): וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?