כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
אהבתה של תרזה דימון
אילנית | [1994]
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
אהבתה של תרזה דימון
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- הקלטה מסחרית
-
מתוך אלבום:
- ארבע אחרי הצהריים
- רמת השרון : אן. אם. סי יונייטד אנטרטיינמנט
- 2014 השותפים ביצירה:
- הירש, נורית (מלחין, מעבד מוזיקלי);
- גולדברג, לאה (מחבר)
נגן שירים ברצף
חלק 1
חלק 2
חלק 3
- חלק 1
-
01.
2:40תמונה
-
02.
3:37עוד לא אהבתי די
-
03.
2:35זמר נודד
-
04.
3:00בוא איתי אל הגליל
-
05.
3:20שירי לי כנרת
-
06.
4:53שכב בני
-
07.
3:52זמר
-
08.
3:20על גבעות שיך אברך
-
09.
2:43ציף ציף מעל הרציף
-
10.
3:39ליפא העגלון
-
11.
4:30בין פרחי הגן
-
12.
3:00שש עשרה
-
13.
4:00ככה סתם
-
14.
4:50זוהי יפו
-
15.
4:20הנני כאן
-
16.
3:48לכל אחד ירושלים
-
17.
5:30אני וסימון ומואיז הקטן
-
18.
הורה האחזות
-
19.
3:51דרך ארץ השקד
-
20.
3:15אהבת ציון
-
21.
4:14אצלך כמו תמיד
-
22.
4:00בארץ להד"ם
-
23.
3:37ארץ
- חלק 2
-
01.
3:00יש לי אהבה פשוטה
-
02.
3:04לו הייתי פירט
-
03.
3:25לקחת את ידי בידך
-
04.
4:39רמז
-
05.
3:15אחד חולמני
-
06.
4:13מרוב אהבה
-
07.
3:00אוריאנה
-
08.
3:10אהבה ראשונה
-
09.
2:36שלוש אהבותי
-
10.
3:52אהבתה של תרזה דימון
-
11.
3:25בלדה על נערי שגדל
-
12.
2:30סורו מני
-
13.
2:43קול אורלוגין
-
14.
3:33בפונדק קטן
-
15.
4:00רותי
-
16.
בדומיה
-
17.
3:46שיר לאחותי
-
18.
3:05אל תשטה באהבה
-
19.
3:13צרות טובות
-
20.
4:05תפילת יום הולדת
-
21.
3:34שני שושנים
-
22.
4:30הן אפשר
-
23.
4:13מסביב למדורה
- חלק 3
-
01.
2:44איזה יום יפה
-
02.
2:55חיוכים
-
03.
3:00על הסכין
-
04.
שיר הכרם
-
05.
2:29שיר הכד
-
06.
2:28שדות ירוקים
-
07.
1:40הם בזמר הזה
-
08.
3:34הללויה
-
09.
2:55חופשי ומאושר
-
10.
2:57בלילות הקיץ החמים
-
11.
3:14סתם יום של חול
-
12.
4:26לשיר איתך
-
13.
3:39התחדשות אחרת
-
14.
2:09באביב את תשובי חזרה
-
15.
הנה שנה עוברת
-
16.
5:20בלדה ללוח שנה
-
17.
3:55כל נדרי
-
18.
1:59כפל
-
19.
4:00מי ידע שכך יהיה
-
20.
4:45לו יהי
-
21.
4:00שיר המעלות
-
22.
4:20אני עושה לי מנגינות
-
23.
3:40החגיגה נגמרת
נגן שירים ברצף
| מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָאוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹבאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ.מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִיבַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ,וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹאֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַטאֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר,עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה -דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹרעֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ. |
|
"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג והלחינה נורית הירש. השיר בוצע לראשונה על ידי הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970). "אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים; גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר. גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה. כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן. |
| כותר |
אהבתה של תרזה דימון |
|---|---|
| כותרים נוספים |
Le cerisier de mon Pere [recorded performance] תרזה דימון [ביצוע מוקלט] |
| בביצוע |
אילנית |
| מתוך |
ארבע אחרי הצהריים |
| חברת התקליטים |
רמת השרון : אן. אם. סי יונייטד אנטרטיינמנט |
| תאריך היצירה |
2014 |
| השותפים ביצירה |
הירש, נורית 1942- (מלחין, מעבד מוזיקלי) אילנית (מבצע) גולדברג, לאה 1911-1970 (מחבר) |
| סוגה |
Songs, Hebrew |
| שפה |
heb |
| משך |
00:03:52 |
| הערות |
רשומה זו נוצרה אוטומטית על סמך מאגר הנתונים של אקום, אם אתם מזהים טעות במידע או בקישור לשיר אנא עדכנו אותנו. |
| מספר מערכת |
997008756008105171 |
תנאי השימוש:
איסור העתקה
יתכן שאסור להעתיק את הפריט ולהשתמש בו עבור פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
לבירור אפשרות שימוש בפריט, אנא מלא/י טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים
מידע נוסף:
הפריט נמסר לספרייה הלאומית בהתאם לחוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), תשס"א-2000, והוא עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים
תצוגת MARC
אודות
-
"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג והלחינה נורית הירש. השיר בוצע לראשונה על ידי הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970).
"אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים
גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר.
גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה.
כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן.
תגיות
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
ביצועים נוספים לשיר
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
וילנסקי, משה; אילנית; תזמורת ההקלטות של רשות השידור
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
אהבתה של תרזה דימון
חכמון, ליביה
אהבתה של תרזה דימון
אילנית
