אל תתנו להם רובים
חבורת שוהם | [2000]
בּוֹאִי נָא אָחוֹת וּשְׁבִי לָךְ כָּאן מִנֶּגֶד,פֶּן אֶחְדַּל לִנְשֹׁם וְאַתְּ גַּם לֹא תֵּדְעִי.פֹּה, בְּבַיִת זֶה, מֵתִים כָּל כָּךְ בְּשֶׁקֶט...קַר לִי לְבַדִּי.עוֹד גָּדוֹל הַלַּיְלָה. הַמְּנוֹרָה צְהַבְהֶבֶת.אֶת עֲצֵי הַגַּן הָרוּחַ מְנִיעָה.עַד שֶׁבָּאת הֲלוֹם יָשְׁבָה כָּאן הַשַּׁחֶפֶת.הִיא טוֹבָה כָּמוֹךְ, אָחוֹת רַחֲמָנִיָּה.הִיא חִבְּקָה אוֹתִי כְּמוֹ הָיִיתִי יֶלֶד.הִיא אָמְרָה לִי - בְּכֵה מְעַט, אַל תִּתְבַּיֵּשׁ.יַלְדְּךָ יָתוֹם וְאִשְׁתְּךָ אֻמְלֶלֶתוְאַתָּה תִּינוֹק בֶּן אַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ.אֲחוֹתִי, הֲלֹא יָדַעְתְּ וַדַּאי, הַגִּידִילָמָּה הַחוֹלִים נִרְאִים קְטַנִּים כָּל-כָּךְ?..וַאֲנִי הֲלֹא אָדָם-חַיָּל הָיִיתִי,הֵן דִּבַּרְתִּי פֶּה אֶל פֶּה עִם כְּלֵי תּוֹתָח!זֶה הָיָה מִכְּבָר, הָעֵת אָמְנָם חוֹלֶפֶת.אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד אֵינִי לוֹבֵשׁ מֵאָז.לִי הִשְׁאִירוּ רַק מֶדַלְיָה וְשַׁחֶפֶת...אַתְּ יוֹדַעַת מַה זֹּאת הַתְקָפָה שֶׁל גָּז? עוֹד אֶזְכֹּר, אָחוֹת - שָׁמַיִם לֹא שָׁמַיִם,רוּחַ מִתְגַּלְגֶּלֶת עַל שְׁטִיחֵי קָמָה.חֹדֶשׁ מַאי הָיָה. נָאָה מִכָּל הַמַּאיִיםשֶׁיָּדְעָה אֵי-פַּעַם אִמָּא-אֲדָמָה.הַגְּדוּדִים הָלְכוּ כַּאֲחוּזֵי סְחַרְחֹרֶת,כְּיַלְדֵי בֵּית-סֵפֶר שֶׁקִּבְּלוּ יוֹם חַג.חַיָּלִים זְקֵנִים הִתִּירוּ הַמַּחְגֹּרֶתוְהֵרִיחוּ יַחַד שֶׁמֶשׁ וְטַבָּק.מִן הָרֹאשׁ הֵסִירוּ אֶת כּוֹבְעֵי הַפֶּלֶד,סִלְסְלוּ שָׂפָם וְסִלְסְלוּ בְּקוֹל -הֵי רַגְלַיִם-לַיִם, דֶּרֶךְ מְצַלְצֶלֶת,הֵי נֵלֵכָה-לֵכָה עַד אֲשֶׁר נִפֹּל -וּבַמַּנְגִּינוֹת פָּרְחוּ עֲצֵי תַּפּוּחַוְאִמִּי שֶׁלִּי צָבְטָה אֶת לְחָיַיוְעַל הַשָּׂדוֹת הִתְגַּלְגְּלָה הָרוּחַוְזָרְקָה אֵלֵינוּ מְלוֹא חָפְנֶיהָ מַאי...עוֹד אֶזְכֹּר, אָחוֹת - פִּתְאוֹם... פִּתְאוֹם לְפֶתַעבָּאָה הָאֵימָה, יָדַעְנוּ אֶת רֵיחָהּ!אִמָּא צָעֲקָה - מַדּוּעַ הִתְחַבֵּאתָ?..לָמָּה זֶה, יַלְדִּי, לָבַשְׁתָּ מַסֵּכָה?!וַנִּפְרֹץ קָדִימָה. אֶל הַמְּעַרְבֹּלֶת.מַסֵּכוֹת הַגָּז הִשְׁווּנוּ זֶה לָזֶה.לְאֶחָד קָטָן פָּגַעְתִּי בַּגֻּלְגֹּלֶתוּשְׁלֹשָׁה גְּדוֹלִים דָּקַרְתִּי בֶּחָזֶה. כָּל חַיָּל כְּאִלּוּ לֹא זִמֵּר אַף פַּעַם.כָּל חָלָל כְּאִלּוּ הִשְׁתּוֹמֵם לָמוּת.בְּאֵדֵי הַמָּוֶת, בִּפְצָצוֹת הָרַעַם,אִישׁ אָחִיו רָצַח מִפַּחַד וּתְמִימוּת.עוֹד אֶזְכֹּר אָחוֹת - כִּי לֹא צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ -הֵם הָיוּ כָּמוֹנִי. הֵם הָיוּ טוֹבִים.רַק אָסוּר הָיָה אוֹתָם לַקְּרָב לִשְׁלֹחַ,רַק אָסוּר הָיָה לָתֵת לָהֶם רוֹבִים!וְכָעֵת - הִנֵּה. הַמִּלְחָמָה אֵינֶנָּה.הַמְּנוֹרָה צְהַבְהֶבֶת. וַאֲנִי וְאַתְּ.שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְרוּ מֵאָז עַד הֵנָּה,שָׁם הָרְגוּ אוֹתִי לְאַט. לְאַט-לְאַט.וְהַכֹּל נִשְׁכַּח. וּפֹה מֵתִים בְּשֶׁקֶט.וְהַמָּוֶת פֹּה צָנוּעַ וּמְנֻמָּס.רַק אֲנִי יוֹדֵעַ - רֵאָתִי יוֹרֶקֶתעוֹד אֶת הַשִּׂנְאָה, הָרֶצַח וְהַגָּז.רַק אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּמְּעַרְבֹּלֶתבִּהְיוֹתִי פִּתְאוֹם אַחֵר, אָיֹם כָּזֶה...לְאֶחָד קָטָן פָּגַעְתִּי בַּגֻּלְגֹּלֶתוּשְׁלֹשָׁה גְּדוֹלִים דָּקַרְתִּי בֶּחָזֶה. אֲחוֹתִי, עוֹד רֶגַע. שְׁנֵי בָּנִים לִי. שְׁנַיִם...אֲהַבְתִּים מְאוֹד. לִבּוֹתֵיהֶם טוֹבִים.אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם... לְמַעַן הַשָּׁמַיִם,אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים! |
בביצוע |
מקהלת קול ציון לגולה |
---|---|
תאריך היצירה |
1951 |
השותפים ביצירה |
וולפה, סטפן 1902-1972 (מלחין) אלתרמן, נתן 1910-1970 (מחבר) מקהלת קול ציון לגולה (מבצע) |
הערת מקום וזמן |
31.10.1951 |
סוגה |
Songs, Hebrew |
שפה |
heb |
הערות |
הביצוע מתחיל בבית מס' 14 ולאחריו הבתים 10 11 13 17מתוך "אוצר הזמר העברי" אוסף הקלטות של קול ישראל. |
מספר מדף |
ZMR 06195 |
מספר מערכת |
990039766800205171 |
תנאי השימוש:
יתכן שאסור להעתיק את הפריט ולהשתמש בו עבור פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
לבירור אפשרות שימוש בפריט, יש למלא טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים
מידע נוסף: הפריט עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?