רנאטה ויטאלי

"אם תיקרה בפניי אי פעם ההזדמנות לבגוד בך, אני אנצל אותה. אם החיים יאפשרו לי להרוס אותך, אני אעשה את זה. היום, מחר. בעוד עשר שנים. אני תמיד אבקש לנקום בך. ואתה לעולם לא תפסיק להסתכל מעבר לכתף שלך."לפני עשר שנים ריסקתי לדמיאנו דה־לוקה את הלב, השמעתי הבטחות שווא שלא קיימתי. הנקמה? לא קרתה. ההרס? כאילו שיכולתי. בגידה? אין סיכוי.היינו בני שמונה־עשרה כשעזבתי ולקחתי איתי את הסודות שלי. עכשיו, בגיל עשרים ושמונה, לא נותר שום זכר לנסיך המאפיה השחוק עם הנטייה לגונן. הוא אכזרי יותר. קר יותר. מחושב מתמיד. והוא מביט בי בכעס מספסל בית הלוויות, מסתכל עליי ועל טבעת הנישואים שלי, כאילו אנחנו אלו שאמורות להיות קבורות באדמה.המלחמה התחדשה, אבל אני כבר לא נערה צעירה.הפעם יישפך דם. והוא לא יהיה שלי." -- מן המעטפת האחורית.