על אודות ציפי פליישר

​ציפי פליישר נולדה בחיפה ב-20 במאי, 1946. הוריה – יעקב פליישר מקראקוב, בפולין, ושושנה (לבית מהל) מן העיירה רימאנוב, אף היא בפולין – נפגשו ונישאו בפלשתינה.

כבר מגיל ארבע ניגנה ואלתרה בפסנתר מתוך שמיעה, ובגיל 7 החלה ללמוד פסנתר באופן פרטי, ואקורדיון באופן עצמאי.

בצעירותה המשיכה בלימודי פסנתר ותיאוריה בקונסרבטוריון ע”ש רובין בחיפה. את לימודי התיכון סיימה בבית הספר "הריאלי" בחיפה במגמה המזרחנית והמשיכה את לימודיה במדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב, לתעודת מורה מוסמך למוזיקה.

תאריה האקדמיים כוללים תואר ראשון מטעם אוניברסיטת תל-אביב בלשון עברית, בשפה וספרות ערבית ובהיסטוריה של המזרח התיכון; תואר ראשון בתיאוריה, בקומפוזיציה ובניצוח מטעם האקדמיה למוזיקה ע”ש רובין בירושלים; תואר שני בחינוך מוזיקלי מטעם אוניברסיטת ניו יורק; תואר שני בבלשנות שמית מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר שלישי במוזיקולוגיה מטעם אוניברסיטת בר-אילן. בין מוריה נמנו המלחינים גיורגי קורטג, נועם שריף, מנדי רודן, יצחק סדאי וחיים אלכסנדר וכן המוזיקולוגים יאן לארו ולאונרד רטנר.

תוך כדי לימודיה הצטרפה פליישר לסגל המורים של המדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי. מאוחר יותר אף שימשה כמרצה אורחת בחוגים למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, באוניברסיטת בר-אילן, בחוג למוזיקה דתית בהיברו יוניון קולג' בירושלים ובאוניברסיטאות שונות בארה"ב ובגרמניה. בין הנושאים שאותם לימדה: הרמוניה, קונטרפונקט וצורות מוזיקליות. כמו-כן פיתחה פליישר נושאים כשיטת ניתוח המשלבת שיטות ניתוח קיימות במוזיקה, היסטוריה ואימפרוביזציה של ג'אז ופופ, הירמון שירים, היסטוריה של שירים ישראליים, מוזיקה מזרחית ואירופית והקשרים שביניהן ועוד.

בשנת 1978 נישאה לבלשן אהרון דולגופולסקי, אשר הגיע ארצה ממוסקבה עם גל העלייה מברה”מ בשנות ה-70. בשנת 1982 נולד בנם יעקב, שכיום מתמחה בחקר המקרא.

פעילותה של ציפי פליישר בשדה המוזיקה חוצה תחומים. בראש ובראשונה נודעה בהלחנה לבימת הקונצרטים המשופעת בהשפעות מוזיקליות וספרותיות רב-תרבותיות הן מהמערב – הקלאסי וגם המודרני – והן מהמזרח הארץ-ישראלי על שלל עדותיו היהודיות וקהילותיו המוסלמיות והנוצריות, וכן מהמרחב המזרח-תיכוני הקדום של תרבויות שמיות עתיקות. בתחילת דרכה הלחינה לתיאטרון ולמחול ועסקה בעיבודים, כשנגינתה הווירטואוזית בפסנתר הייתה לשם דבר. בד בבד הייתה פעילה בשדה החינוך המוזיקלי בארץ ובחקר הזמר העברי. שלושה מקורות השראה מרכזיים משמשים, כאמור, את פליישר בפעילותה הענפה, לעיתים הם משולבים זה בזה ולעיתים הם נפרדים: מוזיקה מזרחית שראשיתה בחקירת המוזיקה האזורית המזרחית (סולמות ופולקלור) והמשכה בשילוב מסורות מוזיקליות לא-מערביות מרחבי העולם; מוזיקה יהודית המתבססת על נושאים מהתנ"ך ועל מקורות נוספים מההיסטוריה היהודית על תפוצותיה; ומוזיקה ישראלית השואבת השראתה מחומרים ישראליים (משוררים עבריים, נופי הארץ ועוד). כל אלה מתממשים על המסד המובהק של אושיות המוזיקה המערבית, הקלאסית והאוונגרדית.