פרשת כי תשא

תומר דבורה

הנושא המרכזי בפרשת השבוע, פרשת כי תשא, הוא חטא העגל. אחרי שבירת הלוחות, משה מתחנן ארבעים יום ומבקש את סליחת ה'. בסופו של דבר, הקדוש ברוך מוכן להתפייס עם עם ישראל. ה' מצווה את משה להכין שני לוחות חדשים עליהם יכתוב את הדברים שהיו על הלוחות הראשונים. משה עולה להר סיני עם שני הלוחות החדשים. ה' מתגלה אליו ומוסר לו את סוד שלוש-עשרה המידות, בהן הוא מנהיג את עולמו:
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים" (שמות לד, ו-ז).​

​פסוקים אלו משמשים עד היום כבסיס לתחינות של עם ישראל. כפי שכותב רש"י: "הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפילה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקווה, אני אעביר כל מידת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה".

וממשיך רש"י: "וקראתי בשם ה' לפניך - ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקרא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים" (שמות, לג, יט).

מה הסוד של אמירת שלוש-עשרה מידות? רבי משה קורדיברו (רפ"ב-ש"ל; 1570-1522), מגדולי המקובלים בצפת, חיבר ספרים רבים בהם הוא מסביר את שיטת הקבלה שלו (האר"י שהגיע לצפת בסמוך לפטירתו של הרמ"ק, פיתח שיטה שונה). ספרו הידוע הוא 'פרדס רימונים'. כמו כן חיבר פירוש רחב על הזוהר בשם 'אור יקר'.

בשנת שמ"ט (1589) נדפס בונציה ספרון קטן מפרי עטו של הרמ"ק בשם 'תומר דבורה'. בספר זה כתב רבי משה קורדיברו: "הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ ... לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה אֶל פְּעֻלּוֹת הַכֶּתֶר, שֶׁהֵן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת, וּרְמוּזוֹת בְּסוֹד הַפְּסוּקִים )מיכה ז', י"ח-כ" (מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא; יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם; תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". אִם כֵּן, רָאוּי שֶׁתִּמָּצֶאנָה בוֹ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אֵלּו"ּ.

הרמ"ק אומר שהאדם צריך להשתדל להיות רחום וחנון כפי שהקדוש ברוך הוא רחום וחנון; אז ה' יקבל את בקשותיו של האדם.

מה פשר שם הספר 'תומר ודבורה'? ייתכן וספר זה מהווה המשך לספרו 'אלימה', שנקרא על שם הפסוק "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ-שָׁם עַל-הַמָּיִם" (שמות טו, כז). הספר מחולק למעיינות ולתמרים. לנושא זה של שלוש-עשרה מידות ייחד הרמ"ק ספר מיוחד בשם 'תומר דבורה'. ספר זה זכה לתפוצה מרובה. רבי ישראל סלנטר (תק"ע-תרמ"ג; 1883-1810) ראה את 'תומר דבורה' כספר מוסר חשוב והדפיס אותו בקניגסברג תרי"ח (1858) בצרוף 'אגרת המוסר' פרי עטו.

לפניכם הסריקות של תומר דבורה מהדורת ונציה, 1558, ומהדורת קעניגסבערג, 1858

צאן קדשים

השבת, פרשת כי תשא תקרא בשני ספרי תורה: בספר הראשון נקרא על חטא העגל; בספר השני נקרא על מצות פרה אדומה, הבאה לכפר על חטא העגל. כפי שאומר רש"י: "ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' – הדרשן וזהו: ויקחו אליך – משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם. פרה אדומה – משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו: תבוא אמו ותקנח הצואה כך תבוא פרה ותכפר על העגל".

​בזמן שבית המקדש היה קיים, נהגו לשחוט את הפרה האדומה בהר הזיתים מול בית המקדש. הפרה הייתה נשרפת, והאפר שנותר משריפת הפרה שימש כאמצעי לטהרה מטומאת מת. בכלי מים חיים היו אוספים מי מעיין ועליהם היו מפזרים מעט מאפר הפרה. מים אלו היו מתיזים על הטמאים. הטהרה הייתה אחת ההכנות החשובות לקראת חג הפסח הקרב ובא, וזאת בכדי שרוב הציבור יוכל להשתתף בהקרבת קרבן הפסח בטהרה.

בהפטרה שנקרא בשבת ביחזקאל, פרק לו, הנביא מתאר את תהליך קיבוץ הגלויות של ישראל, שאחריו ה' יטהר את עמו:

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". (יחזקאל לו, כד-כו).

בהמשך הנבואה מתאר הנביא את הריבוי הגדול שיהיה לעם ישראל בארצו:

"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי א-להים עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית-יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'". (שם לז-לח).

הדימוי בו משתמש יחזקאל הוא של המוני תושבי ירושלים הנוהרים בחגים לבית המקדש, כשהם מוליכים לפניהם עדרי צאן המיועדים להקרבה. כך יראו חוצות ירושלים עמוסים בילדים צעירים.

הרב אברהם חיים שור, מגדולי רבני גליציה, כיהן כרב בבלז וסטנוב (כיום אוקראינה). חיבר את הספר 'תורת חיים' : חידושים על הש"ס. חיבור נוסף שלו הוא ספרו צאן קדשים על סדר קדשים. נדפס לראשונה בוואנזבק (על יד המבורג) בשנת תפ"ט (1729). לפניכם צילום השער של ההוצאה השלישית למברג תקע"א (1811).

מסכת שקלים

השבת יקראו בבית הכנסת בשני ספרי תורה: בספר הראשון את פרשת השבוע פרשת משפטים; בספר השני את תחילת פרשת כי תשא, העוסקת בציווי לתת מחצית השקל.

​בזמן שבית המקדש היה קיים, אספו מיהודי ארץ ישראל וגם מיהודי התפוצות את מחצית השקל. התהליך החל בראש חודש אדר: "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים" (שקלים א, א). כסף זה נועד למימון הקרבת הקרבנות בבית המקדש. וזאת במטרה שכל אדם מישראל, יתרום בשווה "הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת ה'" (שמות ל, טו).

התנאים במסכת שקלים תיארו במפורט את תהליך גביית השקלים, הבאתם לירושלים והשימוש שנעשה בכסף לצרכי בית המקדש. הרמב"ם, בהקדמתו לפירוש המשנה, מנמק את סידורה של מסכת שקלים כחלק מסדר מועד:

"וסידר אחר שבת עירובין, מפני שהוא מעניין שבת. ואחריו פסחים, שהוא תחלה המצות הנתונות על ידי משה, והיא כמו כן מצווה שניה לשבת בפרשת מועדות.

וסידר אחר כן שקלים, כמו שנסדרו בתורה.

וסידר כפורים אחר שקלים, כפי סדורה, שמצות שקלים בפרשת כי תשא, וכפורים בפרשת אחרי מות".

בשונה מהמסכתות האחרות בסדר מועד, אין למסכת שקלים תלמוד בבלי, אלא רק תלמוד ירושלמי. לפיכך מאז דפוס ונציה בשנת ר"ף (1520) נדפסה מסכת שקלים הירושלמית כחלק מהתלמוד הבבלי. כך כותב פרופ' שאול ליברמן:

"מסכת זו היתה מחוברת לבבלי כבר בזמן קדום (וגם בכת"י מינכן של הבבלי נעתקה מס' שקלים בתוך הש"ס שלנו). והראשונים לא נמנעו מלפרשה, חלק מפירושי הראשונים כבר נתפרסמו בדפוס ויש מהם שנאבדו" (משהו על מפרשים קדמונים לירושלמי ע' רצה, בתוך: ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס, ניו יורק תש"י).

לכבוד שבת שקלים אנו מציגים את מסכת שקלים כפי שנדפסה בונציה בשנת רפ"ב (1522).