קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

פרשת בא

פרשת בא

ישועה בישראל, יהונתן בן יוסף, פראנקפורט דמיין, 1720



 לצפייה בכתב היד

ישועה בישראל, יהונתן בן יוסף, פראנקפורט דמיין, 1720

לצפייה בכתב היד

פרשת בא פותחת את החלק ההלכתי שבתורה. כפי שציין רש"י בתחילת פירושו לתורה: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל".

גם הרמב"ן בפרשתנו מדגיש זאת: "זו מצווה ראשונה שציוה הקב"ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני".

​מצווה זו של קידוש החודש היא הראשונה שעם ישראל מצטווה עליה כעם. מצות מילה ניתנה לאדם אחד – אברהם. ואילו כאן ישנה מצווה לאומית. ומדוע? מסביר הרמב"ן: "כמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו". ספירת החודשים היא התזכורת לגאולה. רבי עובדיה ספורנו מוסיף: "מִכָּאן וְאֵילָךְ יִהְיוּ הֶחֳדָשִׁים שֶׁלָּכֶם, לַעֲשׂות בָּהֶם כִּרְצונְכֶם, אֲבָל בִּימֵי הַשִּׁעְבּוּד לא הָיוּ יְמֵיכֶם שֶׁלָּכֶם, אֲבָל הָיוּ לַעֲבודַת אֲחֵרִים וּרְצונָם. לְפִיכָךְ רִאשׁון הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. כִּי בו הִתְחִיל מְצִיאוּתְכֶם הַבְּחִירִיִּי". עם ישראל נגאל ומנהל את הזמן כרצונו, אות היא לחרות.

במדרשים ניתנו לכך דוגמאות: "דבר אחר החדש הזה. ר' יהושע בן לוי אמר למה הדבר דומה: למלך, שהיה לו אורלוגין (שעון) והיה מביט בה, והיה יודע איזו שעה של יום, לא עשה, אלא כוון שעמד בנו על פרקו, אמר לו בני עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך, כך הקב"ה היה מקדש חדשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל, אמר להם עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר החודש הזה לכם". (תנחומא בובר, בא).

כביכול הקב"ה מסר את השליטה בזמן לישראל. במדרש רבה בפרשתנו: "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם! אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב: (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא? אמר להם: אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר: (תהלים נז, ג) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי".

הלכות קדוש החודש נחשבות כמסובכות. הן כוללות חישובים אסטרונומיים ומתמטיים רבים, וכן הבנת מסלולי גרמי השמים. פירושים רבים נכתבו להלכות קידוש החודש של הרמב"ם. אחד הפירושים החשובים הוא של רבי יהונתן בן יוסף מרוז'ני שבליטא. בהקדמה לספרו 'ישועה בישראל' הוא מספר מעט על תולדות חייו. בהיותו מטפל באשה וילדים, נאלץ לברוח בשנת ת"ע (1710) מליטא שהייתה נתונה בסערת מלחמה בין שבדיה לרוסיה. הוא נדד והגיע לפרנקפורט דמיין ובה הדפיס את ספרו 'ישועה בישראל' על הלכות קידוש החודש. לספר הוסיף ציורים רבים על מנת להקל ולהמחיש את ההסברים.

לפניכם סריקה של הספר ישועה בישראל שנדפס בפראנקפורט דמיין, 1720.

זבח פסח

בפרשת בא, התורה מצווה על ההורים לספר לילדיהם את סיפור יציאת מצרים:

"וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲוו".
(שמות יב, כו-כז).

​החובה להגיד ולשתף את הבנים בליל ראשון של פסח בסיפור ההיסטורי היא שיצרה את ההגדה של פסח.

בהגדה נאמרים הפסוקים העוסקים בשעבוד ובגאולה הכרוכים ביציאת מצרים, בתוספת מדרשי חז"ל. בהגדה נאמר: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ריבוי זה הוסיף פירושים רבים להגדה שנאמרו על ידי חכמי הדורות.

הפירוש הראשון להגדה שהודפס הוא פירוש 'זבח פסח', אשר חובר על ידי רבי יצחק אברבנאל (קצ"ז-רס"ט 1508-1437). הספר נדפס בקושטא, רס"ו (1506), יחד עם ספריו ראש אמנה ונחלת אבות על פרקי אבות. מאז ועד היום הודפס הפירוש בלמעלה ממאה הגדות.

ר'בות מ'ופתי ב'ארץ מ'צרים

לעיון בספר

לעיון בספר

פרשת בא עוסקת בשלוש המכות האחרונות שניחתו על המצרים: ארבה, חושך ומכת בכורות. בעקבות מכת הבכורות, פרעה נכנע והסכים לשחרר את בני ישראל ממצרים.

​התורה מספרת לנו גם על ההכנות של בני ישראל ליציאה – הקרבת קרבן פסח ושאילת כלי כסף זהב. בין אזכור ההכנות הללו, מופיעים שני פסוקים המסכמים את פעילותם של 'גיבורי' הסיפור: משה ואהרן, וכנגדם פרעה:

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֹא-יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת-כָּל-הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק יְהוָֹה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְלֹא-שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצו.
(שמות יא, ט-י).

לשם מה מספרת לנו זאת התורה? רש"י מסביר שכפי שנאמר למשה בכל המכות הקודמות שפרעה לא ייכנע בקלות, גם אחרי ההתראה מפני מכת בכורות פרעה לא נכנע:

"לא ישמע עליכם פרעה למען רבות מופתי – מופתי שנים, רבות שלושה מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים"
הרמב"ן:

בעבור שהיה ראוי שיפחד פרעה ועבדיו במכת הבכורות ויירא ממנה יותר מכל אשר בא עליהם, וכבר ראו כל דברי משה מתקיימים בהם, בעבור כן הודיעו השם שהוא מחזק את לבו כדי שירבה בו מופתיו במכת בכורות באדם ובבהמה ושפטים באלוהיהם."

ורש"י אמר: "מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער המצרים בתוכו ולא יתכן זה בעבור שאמר: ולא שלח את בני ישראל מארצו."

לפי רש"י, הקדוש ברוך אמר למשה שהגאולה הסופית תהיה רק אחרי קריעת ים סוף. לפי הרמב"ן מדובר רק על מכת בכורות. כי אחריה פרעה שילח את ישראל.

הרשב"ם רואה בפסוקים אלו סיכום לכל פעילותם של משה ואהרן: "לא ישמע אליכם פרעה -
כלומר: אחר כל מכה ומכה היה אומר הקב"ה למשה ולאהרן לא ישמע אליכם עד לבסוף ויחזק ה'
בכל פעם ופעם."

יש הגורסים שהרמז בתורה לפרשנות זו בפסוק ר'בות מ'ופתי ב'ארץ מ'צרים. ויש שמייחסים אמרה זו לגאון רבי אליהו מוילנה (הגר"א), אם כי אין סימוכין לכך.

בספר חוט המשולש מספר נכדו של החתם סופר, הרב שלמה סופר (תרי"ג-תר"ץ; 1930-1853) על גדולתו של זקנו: "היה גם כן פייטן ובעל שיר וחרוזין וקסת הסופר במתניו". בהערותיו, הוא מביא דוגמאות לסגנונו של החתם סופר, ביניהם רמזים לגדולי ישראל בפסוקי המקרא: "בכל מקום מוקטר' מוגש' לשמי' (מלאכי א, יא) סופי תיבות רש"י. ר'בות מ'ופתי ב'ארץ מ'צרים ראשי תיבות רמב"ם שפעל בארץ מצרים".