כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
ישועה בישראל, יהונתן בן יוסף, פראנקפורט דמיין, 1720
לצפייה בכתב הידפרשת בא פותחת את החלק ההלכתי שבתורה. כפי שציין רש"י בתחילת פירושו לתורה: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל".
גם הרמב"ן בפרשתנו מדגיש זאת: "זו מצווה ראשונה שציוה הקב"ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני".
מצווה זו של קידוש החודש היא הראשונה שעם ישראל מצטווה עליה כעם. מצות מילה ניתנה לאדם אחד – אברהם. ואילו כאן ישנה מצווה לאומית. ומדוע? מסביר הרמב"ן: "כמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו". ספירת החודשים היא התזכורת לגאולה. רבי עובדיה ספורנו מוסיף: "מִכָּאן וְאֵילָךְ יִהְיוּ הֶחֳדָשִׁים שֶׁלָּכֶם, לַעֲשׂות בָּהֶם כִּרְצונְכֶם, אֲבָל בִּימֵי הַשִּׁעְבּוּד לא הָיוּ יְמֵיכֶם שֶׁלָּכֶם, אֲבָל הָיוּ לַעֲבודַת אֲחֵרִים וּרְצונָם. לְפִיכָךְ רִאשׁון הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. כִּי בו הִתְחִיל מְצִיאוּתְכֶם הַבְּחִירִיִּי". עם ישראל נגאל ומנהל את הזמן כרצונו, אות היא לחרות.
במדרשים ניתנו לכך דוגמאות: "דבר אחר החדש הזה. ר' יהושע בן לוי אמר למה הדבר דומה: למלך, שהיה לו אורלוגין (שעון) והיה מביט בה, והיה יודע איזו שעה של יום, לא עשה, אלא כוון שעמד בנו על פרקו, אמר לו בני עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך, כך הקב"ה היה מקדש חדשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל, אמר להם עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר החודש הזה לכם". (תנחומא בובר, בא).
כביכול הקב"ה מסר את השליטה בזמן לישראל. במדרש רבה בפרשתנו: "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם! אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב: (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא? אמר להם: אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר: (תהלים נז, ג) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי".
הלכות קדוש החודש נחשבות כמסובכות. הן כוללות חישובים אסטרונומיים ומתמטיים רבים, וכן הבנת מסלולי גרמי השמים. פירושים רבים נכתבו להלכות קידוש החודש של הרמב"ם. אחד הפירושים החשובים הוא של רבי יהונתן בן יוסף מרוז'ני שבליטא. בהקדמה לספרו 'ישועה בישראל' הוא מספר מעט על תולדות חייו. בהיותו מטפל באשה וילדים, נאלץ לברוח בשנת ת"ע (1710) מליטא שהייתה נתונה בסערת מלחמה בין שבדיה לרוסיה. הוא נדד והגיע לפרנקפורט דמיין ובה הדפיס את ספרו 'ישועה בישראל' על הלכות קידוש החודש. לספר הוסיף ציורים רבים על מנת להקל ולהמחיש את ההסברים.
לפניכם סריקה של הספר ישועה בישראל שנדפס בפראנקפורט דמיין, 1720.
