קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

פרשות נצבים וילך

פרשות נצבים וילך

שערי תשובה

שערי תשובה, יונה בן אברהם גירונדי, קראקא, 1581

שערי תשובה, יונה בן אברהם גירונדי, קראקא, 1581

השבת נקרא שתי פרשות רצופות נצבים-וילך, בהם נאומי הסיום והפרידה של משה רבנו מעם ישראל לפני פטירתו. בפרק לב חוזר השורש ש'ו'ב' פעמים רבות:
וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ
וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ
וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'

​ישנה הדדיות בתשובה: עם ישראל חוזר בתשובה אל ה' וה' משיב אותם לארץ ישראל. הפרשנים עמדו על עניין זה.

הרמב"ן: אבל "המצווה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי והשבות אל לבבך (בפסוק א): ושבת עד ה' אלוהיך (בפסוק ב): מצווה שיצווה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. (פסוק יא)

וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו – שיתוודו את עוונם ואת עוון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב): אתה ובניך בכל לבבך – כמו שפירשתי (שם).

רבי עובדיה ספורנו: וַהֲשֵׁבתָ אֶל-לְבָבֶךָ. הִתְבּונֵן בְּחֶלְקו הַסּותֵר, וּתְשִׁיבֵם אֶל לְבָבֶךָ יַחְדָּו, לְהַבְחִין הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר, וּבָזֶה תַּכִּיר כַּמָּה רָחַקְתָּ מִן הָאֵל יִתְעַלֶּה בְּדֵעות וּבְמִנְהָגִים אֲשֶׁר לא כְּתורָתו.

וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלהֶיךָ. תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתְךָ כְּדֵי לַעֲשׂות רְצון קונְךָ בִּלְבַד. וְזו הִיא הַתְּשׁוּבָה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל 'שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוד'.

רבי חיים בן עטר בפירושו אור החיים מדבר על שלושה שלבים בתשובה:
אכן לפי מה שפירשתי בפרשת כי תבא (לעיל כח טו) בין בענין הברכות בין בענין הקללות, שיש שלשה דברים כלליות במצות ה':
א' היא עסק התורה,
שנית שמירת מצות לא תעשה,
שלישית קיום מצות עשה.

כנגד תשובת תלמוד תורה, אמר תשובה ראשונה ושבת עד ה'... ושמעת בקולו. שהוא תלמוד תורה, ולא הזכיר עמו דבר אחר, וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות, ואמר כנגדה ושב ה' את שבותך ושב וקבצך. שבזכות עסק התורה יהיו נגאלין.

וכנגד שמירת מצוות לא תעשה אמר ומל ה' את לבבך. וידוע כי ערלת הלב, הוא עשות רשע ואהבת הרשע, שלבו של אדם מחמדתו, וכנגדו אמר ומל ה' ... לאהבה את ה' פירוש שתלביש האהבה אשר תיכן בך התוכן בריאתך בנעימות ידידות חיבת אלהיך, ויחד שכר לזה, שיהפוך ה' כל הצרות מעלינו על שונאינו, כאומרו: וְנָתַן ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.

וכנגד קיום מצות עשה, אמר וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הרי זה מצות עשה, ויחד להם שכר הקרבת התועלת כאומרו: וְהוֹתִירְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהֹוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ עַל-אֲבֹתֶיךָ.

רבנו יונה בן אברהם גירונדי (ד'תתק"ע-ה' כ"ד; 1263-1210) היה בן דודו של הרמב"ן (אמו של הרמב"ן הייתה אחותו של רבי אברהם, אבי רבנו יונה). למד בצעירותו אצל רבי שלמה מן ההר. חיבורו הגדול בתלמוד של רבנו יונה נקרא בשם "עליות דרבנו יונה", על מסכת בבא בתרא ובו מעלה רבנו יונה דיונים מעמיקים על סדר המסכת, סוגיה אחר סוגיה. בסוף כל דיון מביא רבנו יונה את מה ש"עלה בידנו", הכוונה היא לפרטים אותם פוסק רבנו יונה להלכה, ומכאן גם שמו של החיבור. כן חיבר רבנו יונה פירוש לתלמוד סביב הרי"ף על מספר מסכתות, אך כל הנותר בידנו הוא פירוש תלמידיו לפסקי הרי"ף על מסכת ברכות. כמו כן חיבר פירוש חשוב לספר משלי ופירוש למסכת אבות.

ספרו המפורסם הוא 'שערי תשובה'. ספר זה הוא חלק מספר גדול יותר בשם "שערי צדק", אותו מזכירים בני הדור שאחריו. אולם רובו של הספר אבד, ונותר החלק על ענייני תשובה בלבד. הספר "יסוד היראה" (קרוי גם ספר היראה) שנספח ברוב ההוצאות לשערי תשובה, הינו כנראה "שער היראה" מתוך שערי צדק.

לפניכם צילום השער של הספר שערי תשובה ממהדורת קראקא שמ"א, 1581.

חסדי ה'

חסדי יי, יוסף יעבץ, ניו יורק, תרצ"ד, 1934 



 לצפייה בכתב היד

חסדי יי, יוסף יעבץ, ניו יורק, תרצ"ד, 1934 

לצפייה בכתב היד

בשבת זו נקרא את פרשות נצבים וילך. נעסוק הפעם בהפטרת 'שוש אשיש', החותמת את 'שבע דנחמתא', שהן שבע הפטרות הנחמה הנקראות משבת נחמו ועד ראש השנה.

​על סדרן של הפטרות הנחמה כותב רבי דוד אבודרהם, שחי בסביליה שבספרד במאה ה-14:

"ואומר במדרש על דרך הצחות כי תקנו לומר בתחילת הפטרות הנחמות 'נחמו נחמו עמי' כלומר, שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים: 'נחמו נחמו עמי', על זה משיבה כנסת ישראל: 'ותאמר ציון עזבני ה'' כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר ... 'עניה סוערה לא רוחמה' כלומר, הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו. על זה חוזר הקב"ה ואומר: 'אנכי אנכי הוא מנחמכם' ואומר עוד: 'רני עקרה לא ילדה ואומר: 'קומי אורי כי בא אורך' על זה משיבה כנסת ישראל: 'שוש אשיש בה''. כלומר, עתה יש לי לשוש ולשמוח 'תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע'".

יש בכך משום סגירת מעגל בסיומה של שנה, לחתום בהפטרה של נחמה ותקווה לקראת השנה הבאה, "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה" (ישעיהו סג, ד). אולם זו הזדמנות גם לסכם את השנה ולהודת לה' על הדברים הטובים שהיו בשנה שחלפה. "חַסְדֵּי ה' אַזְכִּיר תְּהִלּוֹת ה' כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר-גְּמָלָנוּ ה' וְרַב-טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו" ופירש רד"ק: "אמר הנביא על החסדים שהראה לו האל שיעשה לעתיד לעמו, אזכור לבני אדם החסדים שעשה להם בשעבר כדי שיודו וישבחו שמו, ואמר חסדי לבד, לפי שהם מרו את דברו והוא הטיב להם בכל דור ודור, לפיכך אמר תהלות ה' כי על אותם החסדים ראוי להלל את ה'".

רבי יוסף יעבץ (קצ"ח-רס"ז; 1507-1438) דרשן והוגה דעות מחכמי ספרד, נחשב לאחד מראשי המדברים של דור הגירוש. לאחר הגירוש נדד לפורטוגל ומשם לסיציליה, לנאפולי (איטליה) ולבסוף קבע מושבו בעיר מנטובה בה כתב את מרבית חיבוריו. בכתביו עסק רבות בניסיונות להפיק לקח מן הגירוש. לטענתו דווקא אלו שעסקו בפילוסופיה הם שלא עמדו בניסיון בתקופת הגירוש והתנצרו, לעומת המון העם ששמר על אמונתו התמימה. בספרו 'חסדי השם' ביקש להוכיח שאין להתייאש מן הגאולה והיא בא תבוא.

לפניכם צילום השער של מהדורת ניו יורק תרצ"ד (1934) וצילום השער של המהדורה הראשונה קושטא רצ"ג (1533).

חסדי יי, יוסף יעבץ, ניו יורק, תרצ"ד, 1934. צילום השער של המהדורה הראשונה קושטא רצ"ג, 1533



 לצפייה בכתב היד

חסדי יי, יוסף יעבץ, ניו יורק, תרצ"ד, 1934. צילום השער של המהדורה הראשונה קושטא רצ"ג, 1533

לצפייה בכתב היד