פרשת נשא

חכמת מנוח

בפרשת נשא נקרא בהפטרה על בשורת הולדתו של שמשון. הקשר לפרשה הוא מצות הנזיר המוזכרת בפרשה, ובהפטרה צו הורי שמשון לגדלו כנזיר. הוריו של שמשון הם מנוח המוזכר פעמים רבות בהפטרה ואשתו. המלאך מתגלה בראשונה לאשת מנוח. כאשר מנוח מתפלל ומבקש התגלות חוזרת של 'איש האלהים', מופיע שוב המלאך לאשת מנוח. המלאך נעלם בלהב האש ומנוח נבהל: "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ" (שופטים יג, כב) ואילו אשתו מרגיעה אותו: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ- חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא-לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".

​במסכת ברכות יש ביקורת על מנוח. "אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה דכתיב (שופטים יג, יא) וילך מנוח אחרי אשתו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב: 'וילך אלקנה אחרי אשתו' וגבי אלישע דכתיב (מלכים ב ד, ל) 'ויקם וילך אחריה' הכי נמי אחריה ממש. אלא, אחרי דבריה ואחרי עצתה. הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה. אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רב נחמן 'מנוח עם הארץ היה' אפילו בי רב נמי לא קרא, שנאמר: (בראשית כד, סא) 'ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש' ולא לפני האיש". מנוח מתואר כעם הארץ שהולך אחר אשתו; בין אם פיסית ובין אם רוחנית, אשתו היא הדומיננטית.

מיהי אשת מנוח? במסכת בבא בתרא צא, א: 'אמיה דשמשון – צללפונית'. שם אמו של שמשון צללפונית.

מהיכן נלקח שם זה? בספר דברי הימים א: "בנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָ: וּרְאָיָה בֶן-שׁוֹבָל הֹלִיד אֶת-יַחַת וְיַחַת הֹלִיד אֶת-אֲחוּמַי וְאֶת-לָהַד אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי: וְאֵלֶּה אֲבִי עֵיטָם יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְּלֶלְפּוֹנִי" (דברי הימים א ד, א-ג). נדיר למצוא ברשימות יוחסין בתנ"ך אזכורים של שמות נשים בלי סיבה מיוחדת. אם הוזכרו נשים אלו, זיהו אותן חז"ל כדמויות מיוחדות. לדוגמא: "וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן נַעֲמָה" (בראשית ד, כב). מסביר שם רש"י: נעמה – היא אשתו של נח.

הזיהוי של חז"ל את הצללפוני / צלפפונית כאמו של שמשון מסתמכת גם על העובדה שמדובר על משפחות הצרעתי. כפי שנאמר בתחילת ההפטרה: "וַיְהִי- אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ" (שופטים יג, ב). וכן במדרש רבה בפרשתנו: "ממשפחת הדני, לפי שצרעה היה ליהודה, כדכתיב: (יהושע טו) 'אשתאול וצרעה ואשנה' וצרעה היה לדן: (יהושע יט) 'ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול'. לפיכך צריך לפרש שהיה ממשפחת הדני, אינו אומר משבט אלא ממשפחת הדני, מלמד שהיה אביו מדן ואמו של מנוח מיהודה וע"ז אמר יעקב: (בראשית מט) 'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל' כמיוחד שבשבטים, זה יהודה, לכך הקישו ליהודה, שמארץ יהודה היה ואמו היתה מיהודה. וכן מנוח היה מדן ואשתו היתה מיהודה, נמצא שמשון בא משבט דן ומשבט יהודה, שכך אמרו: אמיה דשמשון הצללפוני שמה, והיא מיוחסת על שבט יהודה, שנאמר: 'ושם אחותם הצללפוני'".

השם מנוח הוא די נדיר בין גדולי ישראל, בינתיים מצאתי את רבינו חזקיה מחבר ה'חזקוני' ששם אביו מנוח וכן את רבינו מנוח בן יעקב מנרבונה; בין גדולי האחרונים רבינו מנוח הענדל בן שמריה, שפעל בפולין בשנים שמ"ז-ש"ס (1600-1547) בשנותיו האחרונות כיהן כרב בוינה, בה נפטר בכ"ב תמוז שע"א (1611). רבי מנוח הענדל חיבר ספרים ופירושים רבים. נזכיר אחדים: פירוש לחובות הלבבות בשם 'מנוח הלבבות' לובלין שנ"ו (1596). 'מנוח מצא חן' על רבינו בחיי פראג שע"ב (1612) ו'חכמת מנוח' פראג שע"ב. הערות ותיקונים בש"ס בסגנון של 'חכמת שלמה' למהרש"ל.

לחצו לעיון בסריקה של הספר חכמת מנוח, פראג, 1612.

מנחת קנאות

אחרי חג מתן תורה קוראים את הפרשה הארוכה ביותר בתורה, פרשת נשא, הכוללת 176 פסוקים. גם בפרק הארוך ביותר בתנ"ך, פרק קיט בתהלים, יש 176 פסוקים (22X8); לכל אות מאותיות האלף בית יש 8 פסוקים. המסכת הארוכה בש"ס היא מסכת בבא בתרא וגם בה 176 דפים.

​פרשת נשא מהווה המשך לפרשת במדבר. בתחילתה מדובר על תפקידי משפחות הלויים גרשון ומררי באהל מועד ופקודי הלויים העובדים במשכן. בהמשך, עוסקת הפרשה בחריגים: טמאים המשולחים מחוץ למחנה ישראל; תשובת הגנב המועל והלכות אישה סוטה המועלת בבעלה. כנגד האישה הסוטה שחטאה כתוצאה משתייה מופרזת של יין, באה פרשת הנזיר, המספרת על הנזיר שנדר להתרחק מן היין. בסיום הפרשה מסופר על קרבנות הנשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח.

נעסוק הפעם בפרשת האישה הסוטה, כלומר האישה שבעלה חושד בה בבגידה. הבעל המקנא מביע תרעומת על התנהגותה המתירנית. כפי שנאמר: "ועָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ" (במדבר ה, יד).

הבעל מבקש לברר האם יש יסוד לחשדו. על כן הוא מביא את אשתו למשכן / למקדש. הכהן מקריב את המנחה ומשקה את האישה במים המרים המאררים. אם האישה חטאה, היא תפגע כתוצאה משתיית המים המרים. אם היא טהורה, לא יקרה לה דבר.

המנחה נקראת 'מנחת קנאות': "וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ אֶל-הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא-יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא-יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי-מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן" (שם טו). רש"י מסביר מדוע המנחה באה משעורה ולא מחטה: "ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה".

רבי מאיר אריק / ארק (תרט"ו-תרפ"ו; 1925-1855), כיהן כרב ביאזלוביץ מתרמ"ח, כרב בבוטשאטש מתרע"ב עד תרע"ד, וכרב בטארנע מתרפ"ב בערך עד פטירתו. חיבר את הספרים 'טל תורה' על מסכתות הש"ס, 'מנחת פתים' על שולחן ערוך ואת הספר מנחת קנאות על מסכת סוטה.‬ לפניכם צילום השער שנדפס בלמברג תרנ"ד 1894.